"התפילה מבקשת מהנשמה את תפקידה. כשעברו ימים ושנים בלא תפילה בכונה, מתקבצים בלב אבני נגף רבים שמרגישים על ידם כבדות רוח פנימית. וכשרוח הטוב חוזר, ומתנת התםילה נתנת ממרומים, הולכים בכל תפילה ומתפנים אותם המכשולים, והסיכורים הרבים, אשר נקבצו בנחל הנובע של נשמת החיים העליונה, הולכים וסרים. ועם אותה העליה הנשמתית, שהיא עולה בכל תפילה ביחש לערך זמנה, אחוזים ידועים בתור מרפא את חסרון העבר, אמנם לא בבת אחת נמנה החסרון, אבל הולך הוא ומתמלא, והצוהר של התפילה הולך ומגלה את אורותיו" (הרב קוק).
כאשר אנו לא מתפללים נוצרים בגוף שלנו מחסומים בעבודת ה', בקשר עם הקב"ה. ולכן אדם שקשה לו להתפלל צריך להתפלל בכל מקרה כי אח"כ המחסומים הולכים וגדלים וקשה לתקן אח"כ.