למה היא לא יכולה לכתוב לו שהוא יצא מגעיל?

מה היא מפחדת??

יאללה, יצא מגעיל שתגיד לו!!!

היא יוצאת עדינה מידי וחבל..

כבר עדיף לא לשלוח..

טוב.. 

אבל היא בסוף צכה להחליט..

לא אני בשבילה..

כל רכב שהיא שמעה וכל צעדים שהיא שמעה היא קפצה

היא חשבה שזה הוא.

תרגעי כפרה.

הכל טוב.

גם אם תראי אותו.

לא קרה כלוםם!!

תפסיקי להילחץ!!

לא הראתי אתזה כלפי חוץ..

אבל היה לי ממש קשה שהיא דיברה עליו..

אבל הייתי צכה להישאר חזקה..

האמת הצלחתי!

אבל אוף.. 

אני לא יכולה שהיא מדברת עליו..

אני מנסה להוציא אותו מהחיים 

ובלי כוונה היא מחזירה..

מבאס..

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול