אבל אני רק נותנת רעיונות, לא טובה בכתיבה

מה זה עגנונית?

 

 

עגמומית כאילו.?

בושי והכלמי לך...

אני לא מתביישת שאין לי מושג בדברים האלו

 

ואני לא יתחיל לפרט מה דעתי עליהם 

כתבתי כמה ספרונים כאלה בחיי.

אין לי שמץ של מושג אם אני כותב עגנוני

 

אני שנים מחפשת תחרות סיפורים קצרים

תקלידי סיפור שלך בוורד ותראי כמה מילים את כותבת...

(אני יודעת שזה יכול להיות קשה כי כל מילה בסיפור חשובה לא פחות מהאחרת, אבל אולי בכל זאת תנסי, רק כדי לא לפספס את ההזדמנות. או שתשלחי סיפור אחר)

אני מכיר תלמיד חכם שכותב ספרים תורניים בעגנונית.

 

הוא אמר לי פעם ברגע של גילוי לב, שלפני שהוא מתיישב לכתוב הוא קורא קצת עגנון. ולכן המעיין הנאור בספריו יוכל להבחין שיש קטעים בספריו שהם בבחינת "בלבב ימים'דיק" ויש שהם "אורח נטה ללון'דיק" ועל זו הדרך.

 

ולפי שכל הרוצה לכתוב עגנונית, מלבד שצריך הוא להיות בקי בצחצוחי לשון מאותו המין שאינו מצוי בזמננו, שרק מי אשר קרא ושנה הרבה בספרים משנים קדמוניות בקי ומצוי הוא אצל אותו לשון, ומלבד אשר נצרך הוא להכיר טיפוסים ישנים אשר בני הזמן כבר לא הכירו כאלו, אשר רק על ידי ציור דמותן האוריגינאלית יניעו בלבב הקורא נימין עגנוניות, עוד זאת הוא צריך להכיר הרבה מאד מספרי הקדש, כגון נ"ך ומשנה ותלמוד ומדרשים, אשר מתוך דבריהם דולה הוא הסופר ניבים ומכתמים ומשבצן בתוך סיפוריו, ומלבד כל אלו אילו היה רבי שמואל יוסף הבוטשאשי (הלוא הוא הוא ש"י עגנון זצ"ל) כותב לבני הנוער שלנו, היה גם הוא עצמו מתקשה בכך ביותר, לפי שבני אותו הדור היו בעצמם מצויים אצל כל אותן לשונות קדם, והיו מבינים ונהנים מההברקות, אבל השתא העבודה כפולה ומכופלת, גם לשמר את הניחוח העתיק וגם להורידו כמה וכמה דרגין באופן שהדברים יהיו מובנים בלא לרוץ לפתוח מילון ארמי עברי ואת "אוצר המאמרים והפתגמים" וכדומה מאלו הספרים. הן אמנם אמר הנביא "למען ירוץ הקורא בו", אבל כוונתו לרוץ בו בספר, ולא לריצה לספרי עזר היתה הכוונה. סוף דבר לא זו בלבד שקשה היא מלאכתו של הסופר כידוע מכמה טעמים, ורבים וכן שלמים התאוו תאוה זו להיות סופר ולא עלתה בידן, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר קשה היא מלאכתו של סופר הרוצה לדבר עגנונית באזניים שלא דבקה בהם שמץ מלחלוחית בתי המדרש מהן נובעת העגנוניות. הכי חינם קבעו את מועד ההגשה של העגנונים הצעירים ל1 באפריל? אין זאת אלא שרמז רמזו בזה שצופים שהתוצאה תהא בבחינת הלצה ואחיזת עיניים...

 

(הקטע העגנוני הקטן הלזה כבר אכל כ250 תיבות. רבש"ע, הרי רק הקדמונת עגנונית תאכל אלפי מילים, ואיך אפשר לכתוב סיפור בחצי אלפייה?)

"הוד מלכותך, הוד רוממותכם המלכותיים, הוד מעלתכם, חברי האקדמיה השוודית, גבירותיי ורבותיי:

 

רבותינו זכרונם לברכה אמרו, אסור לו לאדם ליהנות בעולם הזה בלא ברכה. אכל כל מאכל, שתה כל משקה צריך לברך עליהם תחילה וסוף. הריח ריח עשב טוב, ריח בשמים, ריח פירות טובים מברך על ההנאה. כיוצא בזה לגבי ראיה. ראה חמה במחזור הגדול בתקופת ניסן, ראה ראייה ראשונה אילנות בפריחת ניצנם בחודש ניסן, ראה אילנות טובים ובריות נאות מברך. כיוצא בזה לגבי שמועה.

 

ברכה אחת מברכות השמועה נתגלגלה לי על ידכם אדונים יקרים.

 

מעשה ובא אצלי המיופה כוח השוודי ובישרני שזיכתה אותי האקדמיה השוודית בפרס נובל, בירכתי בשם ומלכות כדין השומע שמועה טובה לו ולאחרים, ברוך הטוב והמיטיב. הטוב שנתן האל הטוב בלב חכמי האקדמיה המפוארת לזכות סופר מסופרי לשון הקודש בפרס הגדול והנכבד, והמיטיב, שהיטיב עמי שבחרו בי.

 

ועתה שבאתי עד הלום אברך עוד ברכה אחת כדין הרואה מלך, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שנתן מכבודו למלך בשר ודם. ועליכם חכמים מפוארים אני מברך כדין ברוך שנתן מחכמתו לבשר ודם.

 

אמרו בגמרא, (סנהדרין דף כ"ג עמוד א') נקיי הדעת שבירושלים לא היו נכנסים בסעודה אלא אם כן יודעים מי יושב עמהם. ובכן אומר לכם מי אני שנכנסתם עמי בסעודה.

 

מתוך קטסטרופה היסטורית שהחריב טיטוס מלך רומי את ירושלים וגלה ישראל מארצו נולדתי אני באחת מערי הגולה. אבל בכל עת תמיד דומה הייתי עלי כמי שנולד בירושלים. בחלום בחזון לילה ראיתי את עצמי עומד עם אחי הלויים בבית המקדש כשאני שר עמהם שירי דוד מלך ישראל. נעימות שכאלה לא שמעה כל אוזן מיום שחרבה עירנו והלך עמה בגולה.

 

חושד אני את המלאכים הממונים על היכל השירה שמיראתם שאשיר בהקיץ מה ששרתי בחלום, השכיחוני ביום מה ששרתי בלילה, שאם היו אחי בני עמי שומעים לא היו יכולים לעמוד בצערם מחמת אותה הטובה שאבדה להם. כדי לפייס אותי על שנטלו ממני לשיר בפה נתנו לי לעשות שירים בכתב.

 

(מפני כבוד הזמן מבקש אני משר התרגומים לקרוא את דברי בלשון המקום)

 

משבט לוי אני בא ואני ואבותי מן המשוררים שבבית המקדש היינו ומסורת קבלנו במשפחת בית אבותי שמזרעו של שמואל הנביא אנו באים ושמו נקרא עלי.

 

בן חמש שנים הייתי כשכתבתי את שירי הראשון. מתוך געגועים על אבא כתבתיו.

 

מעשה ונסע אבא ז"ל לרגל עסקיו. תקפו עלו געגועי עליו ועשיתי שיר. מכאן ואילך עשיתי שירים הרבה. מכל השירים שעשיתי לא נשתייר כלום. בית אבא שהנחתי שם חדר מלא כתבים נשרף במלחמה הראשונה ונשרפו עמו כל שהנחתי שם. והאומנים הצעירים, החייטים והסנדלרים, שהיו שרים את שירי בשעת מלאכתם נהרגו במלחמה הראשונה, ואותם שלא נהרגו במלחמה, מקצתם נקברו חיים עם אחיותיהם בבור שכרו לעצמם בפקודת האויב ורובם נשרפו במשרפות אושוויץ עם אחיותיהם שפיארו את עירנו ביופיים והנעימו בקולן המתוק את שירי.

 

כגורל השרים והשרות שעלו הם ושירי באש היה גורל הספרים שעשיתי אחר כך. כולם כאחד עלו בלהב השמים בדליקה שנפלה בביתי בלילה אחד בהומבורג עיר הרחצה ואני מוטל הייתי חולה בבית החולים. ובתוך הספרים שנשרפו היה רומן גדול של ששים גליונות דפוס שהודיע עליו המו"ל, שהוא עומד להוציא את החלק הראשון. עם הרומן הזה - בצרור החיים שמו - נשרף כל מה שכתבתי מיום שירדתי מארץ-ישראל לגולה, וכן ספר שעשיתי עם מרטין בובר. מלבד ארבעת אלפים ספרים עבריים שרובם באו לי בירושה מאבותי ומקצתם קניתי מכספי שקימצתי מלחמי.

 

אמרתי כאן מיום שירדתי מארץ-ישראל ולא סיפרתי עוד שדרתי בארץ-ישראל. ובכן אספר.

 

בן תשע-עשרה שנה ומחצה עליתי לארץ-ישראל לעבוד אדמתה ולאכול מיגיע - כפי. מפני שלא מצאתי עבודה ביקשתי לי את פרנסתי ממקום אחר. נעשיתי מזכיר של ועד חובבי ציון ומזכיר של המועצה הארצי-ישראלית שהיתה מעין הפרלמנט בדרך, וכן הייתי המזכיר הראשון של בית משפט השלום.

 

על ידיהם זכיתי להכיר פנים אל פנים כל אדם בישראל, ואותם שלא הכרתי על ידי אותן המשרות הכרתי מתוך אהבה ורצון להכיר את בני-עמי. קרוב לודאי שבאותן השנים לא היה בארץ-ישראל איש או אשה או תינוק שלא הכרתי.

 

אחר שריפת כל קנייני נתן ה' חכמה בלבי ובעטי. אף עשיתי ספר על מתן-תורה וספר לימים נוראים וספר על ספריהם של ישראל שנתחברו מיום שניתנה תורה לישראל.

 

מיום שחזרתי לארץ-ישראל יצאתי משם שתי פעמים. פעם אחת לשם הדפסת ספרי שהוציא זלמן שוקן ופעם אחת נסעתי לשבדיה ונורבגיה. משורריהם נתנו בלבי אהבה וחיבה לארצותיהם עד שאמרתי אלך ואראה אותן. עתה באתי בפעם השלישית כדי לקבל ברכה מכם חכמי האקדמיה.

 

בימי ישיבתי בירושלים כתבתי סיפורים גדולים עם קטנים. מקצתם נדפסו, רובם עדיין בכתובים.

 

כבר סיפרתי שראשית מעשי שירי מתוך געגועים על אבא באו. אף ראשית לימודי מאבא בא לי וכן מן הדיין שבעירי. קדמו להם שלושה מלמדים שלמדתי אצלם בזה אחר זה משנת שלוש ומחצה לחיי עד שנעשיתי בן שמונה ומחצה.

 

רבותי בשירה ובספרות מי הם? דבר זה שנוי במחלוקת. יש רואים בספרי השפעות של סופרים שאני בעניי אפילו את שמותיהם לא שמעתי, ויש רואים בספרי השפעות של משוררים שאת שמותיהם שמעתי ואילו את דבריהם לא קראתי. דעתי אני מה היא? ממי קיבלתי יניקה? לאו כל אדם זוכר כל טיפת-חלב ששתה מה שמה של אותה פרה ששתה מחלבה. כדי שלא להוציאכם חלק אנסה לברר ממי קיבלתי מה שקיבלתי.

 

ראשון לכולם כתבי הקודש, מהם למדתי לצרף אותיות. שניים להם משנה ותלמוד ומדרשים ופירוש רש"י על התורה. אחריהם הפוסקים ומשוררינו הקדושים וחכמי ימי הביניים ובראשם אדוננו הרמב"ם ז"ל.

 

משהתחלתי לצרף אותיות לועזיות קראתי כל ספר שנזדמן לידי בלשון גרמנית ובודאי קיבלתי מהם כפי שורש נשמתי. מקוצר הזמן לא אעסוק בביליוגרפיה ולא אזכיר שמות. אם כן למה פרטתי את ספרי היהודים? מפני שהם העמידוני על עיקרי. ולבי אומר לי שהם המליצו עלי לזכות בפרס נובל.

 

השפעה אחרת קיבלתי מכל איש ומכל אשה ומכל תינוק שנזדמנו לי בדרכי הן יהודים הן אינם יהודים. שיחות הבריות, סיפורי מעשיהם נחקקו בלבי ומהם עלו על עטי.

 

כיוצא בהם מראות הטבע. ים המלח שרואה הייתי בכל יום מגג ביתי עם הנץ החמה, נחל ארנון שטבלתי בו, לילות שעשיתי עם חסידים ואנשי מעשה בחצות לילה אצל הכותל המערבי עינים נתנו לי לראות את ארצו של הקב"ה שנתן לנו את העיר ששיכן שמו עליה.

 

כדי לא לקפח שכר כל ברייה חייב אני להזכיר בהמות חיות ועופות שלמדתי מהם. כבר אמר איוב, (פרק ל"ה פסוק י"א) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו. מקצת מה שלמדתי מהם כתבתי על ספרי. אבל חוששני שלא למדתי כל צרכי. הרי ששמעתי קול כלב נובח, קול ציפור מצייצת, קול תרנגול קורא, איני יודע אם מודים לי על כל מה שסיפרתי עליהם אם קוראים עלי תיגר.

 

קודם שמסיים אני את דברי אומר עוד דבר. אם שיבחתי את עצמי יותר מדי למענכם שיבחתי את עצמי, כדי להניח את דעתכם על שימת עינכם עלי. כשאני לעצמי מאוד קטן אני בעיני. כל ימי אינו זז ממני המזמור שאמר דוד (תהלים קל"א) ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני. אם מוצא אני חיזוק לעצמי הוא שזכיתי לדור בארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת אותה לנו כמו שכתוב (יחזקאל ל"ז פסוק כ"ה) וישבו על הארץ אשר נתתי לעבדי ליעקב אשר ישבו בה אבותיכם וישבו עליה המה ובניהם ובני בניהם עד עולם.

 

אני טרם אכלה את דברי אתפלל תפילה קצרה. הנותן חכמה לחכמים ותשועה למלכים, לאין שיעור חכמתכם ירבה וינשא את מלככם, בימיו ובימינו תושע יהודה וישראל ישכון לבטח. ובא לציון גואל ושמחת עולם ליושביה והתענגו על רוב שלום, כן יהי רצון, אמן.

(באדיבות ויקיטקסט. קרדיט למתרגם שם.  המקור מתוך אתר פרס נובל, 

http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/literature/laureates/1966/agnon-speech_he.html)

הייתה עם תהילה אתם יכולים להמליץ לי על ספרים שיעזרו לי לחקות ולי במעט את הסגנון של הסופר הדגול למרבה שמחתי אני יכול לכתוב ללא קושי בשפה גבוהה אומנם האופה אינו יכול להעיד על עיסתו אך גם צדיק יודע נפש בהמתו ואני יודע על עצמי שלכתוב בעברית של שבת זה אומנם לא מהווה מכשול עבורי אך על מנת לכתוב על משהו אני צריך מוזה דבר שסיפורי עגנון יכולים לספק לי
אז
@מקורות אשמח אם תוכלי לעזור לי לעגנן את הסיפור שאנסה לכתוב

@זריחה @נגרינסקי @חלילית אלט
@המקדש השלישי בדרך
@שלולית

אשמח אם תוכלו לעזור לי גם

ותשלח את הסיפור, אולי אוכל לעזור... אף פעם לא כתבתי בסגנון עגנוני

אני קודם מחפש סיפור עגנוני להבין את הסגנון

לא מתחייב לעזרה..

אני עמוס מאוד כעת...

'אורח נטה ללון' או 'תמול שלשום'...
אפשר גם 'אצל חמדת' שזה נחמד ו'המלבוש'...

ותודה רבה

(בינייש)

בס"ד

שלום בנצי 👋)