ובזה אנחנו חייבים להתחנן אליו לעזור אותנו בו ולהורות אותנו עליו. 
כמו שכתוב (תהלים כה) הדריכני באמתך ולמדני. 
ואמר (שם קיט) הדריכני בנתיב מצוותיך וגו. 
ואמר (שם) דרך אמונה בחרתי וגו'. 
ואמר (שם) דבקתי בעדותיך ה' אל תבישני 
ואמר (שם) ואל תצל מפי דבר אמת עד מאוד וגו'. 

וכל זה ראיה שבחירתו הייתה במעשה העבודה. 
אך התפלל אל האלוהים על שני דברים: 
אחד מהם ליחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו. 
כמו שאמר (שם פו) יחד לבבי ליראה שמך, 
(שם קיט) גל עיני ואביטה וגו', 
(שם) העבר עיני וגו', 
(שם) הט לבי אל עדותיך וגו' והדומה להם. 
והשני לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו. 

(חובות הלבבות שער הביטחון חלק ג)

ולגבי הנשימות שלך מעכשיו ועד עוד שבעים שנה אתה בטוח?

לגבי המצב הנפשי והסיעודי?

זה יפה שאתה מרגיש חצי אלוקים ! (חצי תלוי בי...)

והפרנסה , שמחר יהיה לך מה לאכול?

איפה לגור?

חברים ?

אישה ?

ילדים ?

שיצליחו להתחתן ?

הייתי ממשיכה עוד אבל זה בלי סוף 

ולמרות זאת עושה את הכל כי זו חובתי.

אבל בטוחה שמה שיקרה לא יהיה תוצאה של המעשים שלי אלא נטו מתנה.

כי בעובדה - יש עוד אלפי אנשים שעשו כמוני ולא הצליחו.

יש אנשים שאכלו כל החיים בריא - וחטפו סרטן בגיל 30 (או תאונה או פיגוע)

יצאו לדייטים ולא התחתנו 

רצו להביא ילדים ולא הצליחו

אז מה ההבדל ביני לבינם ? שאלוקים בחר לתת לי !! ולכן אני חיבת להודות!!

הי אתה, לא צריך להודות לאף אחד, אולי לעצמך

הוא פשוט סובב שמישהו יציע לי את בעלי,

וכן , עשה שהמעסיק שלי יקבל אותי לעבודה.

ועם כל הכבוד לסטטיסטיקה - מה יגרום לך להיות בצד של ה95 או ה5 ?

החלטה של אלוקים!!

ומשום מה יש לי הרגשה שזו לא ההמצאה שלי .

מחילה, זה לא קשור לחלוטין

אלוקים מחייה את האדם , בורא את העולם מידי יום 

והוא במרכז היקום , כי אלוקים דואג לו , וזה לא קשור לעבודת השם

בלי נדר, הודעה אחרונה שלי בשרשור זה.

לא רעב ללחם ולא צמא למים

כי אם לשמוע את דברי ד'.

אז אני יגיד משיח! זה יפתור ויציל אותנו מהכל-גם רוחנית וגם גשמית

סוג של "אין לי רשות" או "אין לי זכות" להרגיש. הרגשות שלי צריכים להישאר אצלי. כאלה.

מעין חוסר צניעות כשהאדם מגלה את הדברים האינטימיים שלו (רגשית) גם חשש להיפגע ולא יודעים איך לא לפגוע כשהכל

כך חשוף וגלוי לעין השמש....

זה ממש מרגיש לי משהו פרטי וחשוב, לא כזה שאפשר לשלוף בכל זמן ולפני כל אחד שלא ידע לכבד את זה, להבין ולהתייחס כראוי.

שמבין את החשיבות של הגילוי לב הזה

או מישהו שמזדהה

עם עצמי אני מאד מודעת לתחושות שלי... זה עצם החשיפה 

כחתול זמני, דעתי האובייקטיבית היא:

– דבר ראשון שמחי בכך שיש לך רגשות. יש כאלה שאין להם, ובאסה.

– לא נראה לי שאנשים בכללי כל־כך אוהבים כשנופלים עליהם עם רגשנות בלי קונטקסט מתאים. זה באמת מעיד על חולשה מסוימת: ההבדל בין ילד למבוגר זה שמבוגר יכול להתאפק, לא להפיל על אחרים, להתמודד בעצמו וכן הלאה. או מוטב: לדעת מתי כן ומתי לא, איפה ראוי ואיפה לא. "לכל זמן ועת לכל חפץ".

– כמו ש @נחלת אמרה כמו שלא חושפים את הגוף לכל אחד בכל מצב (טוב יש כאלה שכן ר"ל...) כך גם לא את עמקי הנפש...

תראה מה נחלת ענתה

רגש זה משו שלא תמיד קל לחשוף אותו

במיוחד שזה לא עם אנשים שקל לך להיפתח אליהם

זה נראלי פשוט משתנה בין אדם לאדם ויש גם רמות של גילוי רגשות

(וגם זה שאני גבר זה מתבטא אצלי אחרת, אז אולי אני לא יודע...)

אם מדברים עליך

וואן גוך היה סמרטוט בחיים שלו. איכשהו אחרי שמת נהיה צייר ענק.

לוינס לא היה כל כך מוכר, ודאי לא רוב חייו (חלק גדול מחייו הוא היה בכלל מנהל בית ספר). היום הוא נחשב אחד ההוגים המודרניים החשובים ויש פקולטות שלמות שלומדות אותו.

ויגוצקי הוחרם בחלק גדול מחייו, והכתבים שלו התפרסמו הרבה אחרי שמת, רק אחרי נפילת מסך הברזל.

דה ווינצ'י היה חשוב מאוד בחייו, אבל נוסחאות שהוא הגה, תרמו לעולם המון שנים אחרי מותו.

יש"ו ויוחנן המטביל, בחייהם היו מהפכנים הזויים, והיום הרבה אנשים מעריצים אותם.

ועוד הרשימה ארוכה...

החתול הזמני עלול להפוך לקבוע.

לפי הגמרא, הם לא היו אנשים חיוביים, אפילו מקולקלים...

ואת תוצאות "מהפכנותם" סבלנו וסובלים עד היום...

בקטע של להשאיר משמעות לנצח בעולם

אם כבר להיות מפורסם עכשיו יותר קורץ לי

אבל גם זה לא באמת

הייתי מעדיף שיזכרו אותי כמה שפחות.

(בעיקר החוק השלישי)

על מנת לא לייבש את פורום לנ"ו מגולשיו נולדה ההחלטה לאסור כתיבת כל ענייני לנ"ו בצמ"ע כי אז מה עשינו בזה? פשוט העברנו את הטראפיק מפורום א לפורום ב.

גם אם תרצה להקים פורום אחר ותבקש זאת ממשה, הנטיה שלו לרוב תהיה לסרב אלא אם כן תמצא מספר ניקים מכובד שיהיו פעילים בפורום החדש ושהפורום החדש לא ייבש ויפגע בפורום ישן ופעיל יותר.

תבדוק בסניפים שקרובים אליך

בת"א, ברח' בן יהודה:

משלוחי אוכל ביתי בתל אביב - הו מאמא

יש לי אח שגר בקרבת מקום והוא קונה שם

בקיבוץ משמר השרון - 'בורדו'

אנחנו קונים שם שנים, לשבתות וחגים, כשאחים שלי גרו במעונות באוניברסיטה הצטיידו מידי שבוע משם.

https://share.google/2j99P4M4RBvveqDCr

ההורים שלי קונים כאן - קדירה חמה

ופעם שלחו לנו מהמשרה שלי מכאן - סורוצקין - מעדנייה יהודית

בהצלחה!

שעכשיו אני בשלב קצת מבולבל בחיים שלי

אז עוד יותר מרגיש ככה

אמרתי משהו בסגנון לאדם גדול שהכרתי והוא ענה לי:

אני חי מהבוקר עד הערב כל יום (משהו כזה) - ברוך השם.

חושבת שטבעי שכבני אדם איננו יכולים לחיות כמו...פרה

למשל, ויש מחשבות וחששות ותקוות, אבל איך אומר

ד"ר הררי (אתר התבוננות פנימית) - אם המחשבות

אינן מהסוג שנושא פרי, לסלק אותן.

לא קל, אבל באמת, אם חושבים, החיים עוברים

כל כך מהר (מגילוכד' 40 בערך)....

כן. קל לדבר. בראש ובראשונה, אני מדברת

זאת לעצמי.

אאל"ט (אם אני לא טועה, אין לי כח לכתוב

זאת כל פעם מחדש), ד"ר אדהאן אומרת

לעטוף את המחשבה/חרדה הזו

עם נייר עטיפה נחמד, לקשור בסרט

נחמד ולהעיף אותה (אפשר עם בלון...)

למעלה.

ה ו א  יקבל זאת באהבה, בהבנה,

בחיוך, בליטוף רך על הראש:

הכל בסדר, בני היקר, ויהיה

עוד יותר ועוד יותר ועוד....

ולדבר עם מישהו וכו' וכו'....

אתה שיא הצעיר. שיא!

עוד כל כך הרבה דברים

טובים עוד נכונו לך, בעזה"ש!

יודעת שאינך זקוק לנחמה,

סתם...

וגם להזכיר לי שאני עוד צעיר,

כי בקטעים האלה אני תמיד מרגיש כאילו יש הרבה

דברים שיכולתי לעשות בשנים שעברו ולא עשיתי

ואז זה גם מעציב

נראה לי זה עצוב לקרוא את זה מבחוץ, אבל יש מצב שהאנשים המדוברים שמחים עם התהליך שהם עוברים בחייהם.

מכירה את הרהורים העצובים.

דבר ראשון הם עוברים, נמצאים בהם קצת ואז עוברים הלאה להרהורים מסוגים אחרים.

דבר שני זה משהו שעוזר למצוא את הכיוון בחיים בעיקר בשלב שיש עוד הרבה החלטות לפניך. זה טוב לחוות את החיים גם מהזוויות האלה וזה עוזר להבין עם הזמן מה עושה לך טוב ומה נכון לך.

רק צריך לזכור לא לשקוע בזה...

זה:

שאלה בתור אחד שחדש פה יחסית.. | ערוץ 7 

ומהמשך השרשור הנ"ל

זה מרגיש לי כמעט כמו לפגוש דינוזאור 🤪

אח שלי נהרג במלחמה ומשם החיים הלכו והדרדרו. נקווה שעוד עשור אהיה במקום טוב יותר

אני מנגן עכשיו את אצלינו בגן וחושב עליך,

עצוב

העולם הבא הוא מציאות על תדר אחר.

בטח נורא טוב לו שם. ובעז"ה, הוא עוד יחזור. הלוואי ובקרוב.

אני גם איבדתי את אחי במלחמה

זה סיוט אינסופי

אני לא יודע מה הוותק שלך במעגל הזה

אבל יש שלב שבו הוא פחות גרוע ואז יש שלב שזה חוזר להכי גרוע שיכול להיות

גלים אין סופיים

בא לי רק להגיד לך שיש את הדיבור הזה שאוהבים להגיד על מי שנהרג ש"הוא היה רוצה שנעשה ככה וככה ונשמח ונמשיך הלאה" וכו

ואני חושב שיש פה דרך אחרת

לחשוב איך אני הייתי רוצה להיות אם הכל היה טוב

איך אני רוצה להתקדם בעולם בדרך שלי

איך האח שלי מופיע ביום יום שלי בחיות כזאת שהמה הוא היה רוצה זה לא רלוונטי כי מה שמשנה לי את המציאות זה מה אני רוצה

וזה לא סותר את ההנצחה והחיבור הפנימי אליו

זה רק מראה כמה יש משו יותר גדול מכאב

אוהב אותך אח

תהיה חזק

וואלה זה חתיכת שאלה

אני חושב על זה מידי פעם אבל הפוך

איך לפני עשר שנים הייתי רוצה להיות היום?

זה משנה הרבה את המחשבה

גם במקום מאד מאד עצוב וכואב

יש מקום לחשוב על היום והמחשבה הזאת נותנת כח לחשוב על מחר

מנהל שתלוי בעובד שלו יקדם אותו.

אני אשאל בפעם הבאה. תודה!

אולי דוכן מיצים בפארק

או שערות סבתא ביום העצמאות

שאר המקומות מקבלים בעיקר אשראי

לאט לאט גם לא מקבלים מזומן.

לדוגמה היום הלכתי לקנות משהו בקניון

היו 2 ילדות-נערות לפניי שרצו לשלם במזומן

אבל הדוכן הזה מקבל רק אשראי

(רציתי לעזור. אבל לא היה לי כסף להחזיר להם עודף.)

לק"י
 

אף נהג מונית לא הציע לי.

זה מוזר שהכל עובר לאשראי. מה יעשו ילדים שהולכים לקנות....

מאחל שהמקום יהיה טוב לך ברמה האישית והמקצועית, שההמשך יהיה טוב מהפתיחה כעת, שתיהנה מהעבודה ושיהיה רגוע.

זה לפחות הרושם שלי מהפעילות שלך בפורום.

לכן אני לא דואג לך שיהיה לך בהצלחה רבה!

אני במרכז צריך להעביר כמה שעות והייתי צריך להטעין א הפלאפון אז הלכתי לבית אריאלה ונכנסתי לפורמים. קצת מוזר לי להית פה אחרי כל השנים האלה