בין שמחה לעצב.
בין דעת לבילבול.
בין רצון לכורח.
בין ברירה לבחירה.
בין אהבה לשנאה.
בין יאוש לתקווה.

סוללת החיים שלי נגמרת
אולי אקח אחת אחרת
או שהטעין את הקיימת
בסופו של דבר אני המופסדת


זה די פגע בי-אם אומר תאמת.
אז נכון,אנלא משתפת אתכם.לא סומכת.זה בעיה בל כל עוד היא קיימת-מחובתכם לכבד.לא לשלוח לי אנשים שעד עכשיו היה לי אמון בהם כדי שאפתח את ליבי בפניהם,זה ממש לא הוגן כלפי.
אתה דואג,וזה דיי מובן,אבל אתה יכול פשוט לקרוא ולשאול מה שלום שלומי.
אה ו..בחיי שבחיים לא חשבתי על זה שאתה מוציא אותי סתומה בגלל שאין לך מה לאמר לי.בל זה אחלה דרך,אם אומר תאמת.אחלה בתור דרך פעולה-אבל בחאייך!לא ע ל י.אני לא אמורה לסבול מזה שאין לך מה לאמר לי.מצטערת.
יש בעיה אחת קטנה ואני מקווה שגם אתה עלית עליה-אנחנו דומים.יותר מידי דומים.וזה קשה.
אולי תדבר איתי?תגיד כל מה שאתה חושב.תשפוך.תגיד.תגיד.תגיד.שאבין לפחות מה עובר.שאדע איך לפעול.באמת שלא כיף לי שככה אתה מתוסכל ממני ושקשה לך איתי.אני רוצה שיהיה טוב בדיוק כמוך.ההבדל הוא שאני יודעת מה יעשה טוב ואתה מתכחש לזה.או ש..אתה פשוט לא יודע.


המעגל הזה של היום.
איזה מותק המורה הזאת ושלא תעזוב אותנו בחיים.בקשה.היא עברה איתנו מלא תהליכים ולא רוצה שהיא ככה תעזוב.היא גם,די התבגרה,אם אומר את האמת,יותר מבינה,מאוזנת וכו'.או שאני התבגרתי,גם אפשרות.
אני צריכה לדבר איתה פעם.לבכות,לפרוק,לספר הכל,להאמין בה.
האמון שלי ממש צריך תרופות.הוא חולה קשותת.