צנים (טוסט) מפרוסת לחם או חתיכת פיתה.

אולי פרי?

מיץ תפוחים.

אם את מסוגלת, תאכלי ביחד עם התמר גם חתיכות של אגוז מלך. זה יעזור למתן את הבחילה.

תכריחי את עצמך לאכול חביתה או יותר טוב מקושקשת. ממש בכוח, לאט לאט. תראי שתרגישי יותר טוב.

ומיד תאכלי קצת משהו נוסף שעושה לך טוב.

אל תשארי עם בטן ריקה.

וקחי כדורים של B3 בתור התחלה. ואם זה לא מספיק, תוסיפי גם B1 ו B2.

תקני של סולגאר/אלטמן וכאלה. זה מחזיר את היכולת לאכול (אני מניחה שאת לא במצב לבלוע כדור גדול וכבד כמו ה Bקומפלקס).

ללא מלח ושומשום.. ההבדל ענק אח"כ במשך היום.
אסור להישאר רעבים כי כשהקיבה ריקה יש הרבה הרבה יותר בחילות
ובכללי עד שהתקופה תעבור, למצוא דברים שיסיחו את דעתך מהסבל..(שיעורים..סריגה.. לטייל קצת תלוי מה את מסגלת..)
בשעה טובה!

אם יש חשש שתקיאי אל תאכלי דברים חמוצים!

אחרי שהקאתי תפוח ירוק חמוץ שרף לי הגרון יומיים.זה היה סבל נוראי!

מאז כל תקופת הבחילות גם לא אכלתי עגבניות ודברים אחרים חמוצים..

טוחנת כל שעה לחמית..

אפילו פעם אחת קמתי מהשינה, אכלתי וחזרתי לישון...
זה בהחלט עזר!
פשוט לוקחת איתי פירות לכל מקום.

מצאתי שמרק ירקות בלי המון תיבול גם עוזר. מכניס אוכל וגם נוזלים

את כנראה תשמחי יותר, או לפחות תשלימי עם העובדות
ויש לך סיבה לשמוח... זו מתנה נדירה, אם כי נכון שזו מתנה שלוקחת כוחות, אבל שווה את זה.
ודווקא כשקראתי את ההתחלה שלך, שפתאום מצאו דופק, דמיינתי לעצמי שאם זה היה קורה לי הייתי מתרגשת מדמעות. יש לך עוד עובר חי...

@אמהלה שיש לה תאומות ותמיד מדברת בשבח הדבר

חיבוק על הקושי, אם ה' שלח לך את זה כנראה שיש לך כוחות להתמודד עם זה גם אם מרגיש לך שלא 

קיבלת מתנה שלא כולם זוכים לה, נבחרת.

הם בחרו בך, השם יתברך בחר בך, כן כן בך להיות אמא שלהם.

אני יכולה להבין את הרגשות שאת חווה. זה בסדר, תני להם את המקום שלהם, בנחת.

אני באמת חושבת שאם לא היית מסוגלת לזה, לא היית מקבלת את זה. ככה פשוט.

אני כן יכולה להגיד לך שזו זכות שמלאה בקשת של רגעים ורגשות, את הולכת להינות מהכל.

קודם כל מאחלת לך הריון תקין, עוברים בריאים ושלמים ולידה קלה בעתו ובזמנו בידיים מלאות.

אני ילדתי תאומים בנים לפני כחמישה חודשים, זאת אהבה מדהימה ואחרת. חוויה כל כך שונה מאחד ,מכל הבחינות. אלינו הם הצטרפו לעוד 4 ילדים וגם אני הרגשתי כמוך בהתחלה, איך אני יפצל את עצמי לכל כך הרבה? האם אני יצליח? איזה אמא אני אהיה להם ולשאר? איך אצליח לתפקד בלילות בלי שינה? איך תהיה הלידה והיריון וכו וכו וכו.

אני אישית ניהלתי יומן שבו אני כותבת את כל מה שאני מרגישה, את התפילות והרצונות שלי ,את הפחדים והבקשות. ממש התבודדות עם השם דרך כתיבה.  יכולה להגיד שזה הקל עליי מאוד, תבחרי את את הדרך שלך שתקל מעלייך את כל המחשבות .

התפללתי המון על הכל, מההתחלה ועד הסוף, ביקשתי מהשם לפרטי פרטים את כל מה שאני רוצה ולא רוצה שיהיה בהריון ובלידה הזו, וברוך שומע תפילה. מעבר לציפיות .

תתכנני סמוך ללידה מי לוקח את הילדים(אם יש) לכמה ימים שתוכלי להיות רגועה.  אני ביקשתי מאמא ומחמותי לבשל לי והם הביאו לי כל יום אוכל טרי וחם ולילדים . בעלי תפס את הכביסות, אמא שלי קיפלה, חמותי שמרה על הילדים מדיי פעם. לקחנו מלונית לכמה ימים (חובה חובה לגוף ולנפששש) . תתפלאי לראות איך יש אנשים שנרתמים לעזרה עם כל הלב כשמבקשים.  חיבוק ענק ובהצלחה ואם תצטרכי להתייעץ באישי באהבה

בשורות טובות!!!

אין לי מי שיעזור. אמא נפטרה בגיל צעיר, גם אצלי זה לא הריון ראשון ולא שני.ואין חמות בתמונה.

בעל מדהים שעוזר. אבל זה הענין, אני לא טיפוס שמסוגל לצאת בלי הילדים אף פעם לא יצאתי בליעדיהם.  אני פה בשבילם הכי בעולם.

וזה בדיוק מה שמאד מקשה עלי הפחד הנוראי הזה שלא אוכל להיות כאן בשבילם. שהבית יאבד את היציבות.

שאהיה בשמירה חס ושלום והכי נורא שלא אהיה בבית איתם. אני ממש בחרדה מזה

ברור שזה יכול לקרות גם בהריון רגיל.

אבל יש לי סיבה למה מבחנתי תאומים לא באופציה היתה בחיים כאילו ,ברור שלי תאומים לא יהיה.

ונכון שאם נבחרתי אז כנראה אני מסוגלת.

אבל זה מחשבה שכרגע אני לא מסוגלת לקבל.

אני ממש לא יודעת מה אני רוצה, אבל כרגע אני ממש במצב קשה.

קודם כל מצטערת לשמוע על אמך.❤️

וזה רק מחזק את דעתי כל מה שאת כותבת.

מהמילים שלך עולה כמה אהבה ומסירות יש לך לילדים שלך וכמה חשוב לך להיות שם בשבילם .

המציאות החדשה בתחילה לא תאפשר את מלוא תשומת הלב מכורח המציאות. לא כי את לא אמא טובה ,תצטרכי את הזמן כדי להתאושש פיזית וזה הכי מובן שיש .

אם את גרה באזורים קהילתיים אני בטוחה שיש הרבה מתנדבות שיוכלו לסייע במטלות הבית ולהוריד ממך קצת. אפשר לעשות תורנות עם הבעל שהוא יהיה עם התאומים ואת תפני לגדולים את הזמן שלך איתם. יש שירות של אחיות לילה בתשלום שיכולות לעזור לך לטפל בהם כשאת משלימה שעות שינה.

אני עשיתי יציאה עם כל ילד פעם בשבוע אחרי חודשיים בערך שהתחזקתי וזה ממש מילא אותם ואותי אחרי כל הזמן הזה .

אני גם קצת דחקתי הצידה את תשומת הלב לשאר הילדים ואחרי כמה חודשים זה מתאפס, אל תדאגי. את תדעי למצוא את השביל לכל אחד מהם,בדרכך ובזמנך.

לגבי שמירה,לא כולן צריכות .

אבל בהחלט ממליצה. אני יודעת שמגיע לך אוטומטית מביטוח לאומי החל משבוע 24 בצירוף מסמכים שעליהם חותמת הרופאת נשים שלך. אני אמנם לא יצאתי לשמירה, אבל המשכתי באישור מיוחד לעבוד מהבית ,בעיקר כדי לא להשתגע ולחכות ללידה. זה נתן לי הרבה כוח מנטלי וגם מנוחה פיזית .

תסמכי על השם שהוא סומך עלייך.

תודה על זה.

יש לי כל כך הרבה בלאגן בראש

נשמההה קודם כל הלחץ שלך מובן , הכל בסדר זה הגיוני וזה נורמלי

תכילי את עצמך 🩷

ותסמכי על השם 🩷 הקב"ה יישלח לך את הכי טוב בשבילך.

גם הריון עם עובר אחד יכול להיות בעייתי מסוכן ומאתגר פי כמה מהריון תאומים אחר

הכל ברצון השם

תאמיני שהקב"ה מביא לך רק טוב

את לא מבינה איך זה משנה חיים חיבוק 

אני חושבת שהכי חשוב עכשיו זה לתת לעצמך זמן לעכל

ולתת מקום לתחושות

מותר לך להרגיש שזה גדול עלייך

זה בסדר 

נכון שזו מתנה אבל היא בהחלט מביאה איתה קושי גדול ומותר לך להרגיש אותו

תעכלי לאט לאט

יש לך עוד זמן

בעזרת ה' יהיה טוב

הקב"ה ילווה אתכם במסע הזה

לקבל את עצמך ולעבור רגע שלב אחרי שלב.

להתרכז בכאן ועכשיו, מה את צריכה כרגע לעשות?

לקבוע תורים?

תעשי את זה. קחי את זה מיום ליום.

ממש מבינה אותך. גם מבחינתי זו לא אופציה רצויה. זה ממש לא החלום של כולן.  

בכל מקרה, לרוב הכל מסתיים בסדר למרות תוספת הסיכון.

וזה בהחלט קשההה לתקופה. אבל זה קושי זמני עד שגדלים קצת. מכירה מקרוב. יש בזה קסם בסוף.

שיעבור בבריאות ובידיים מלאות!

ברגע שאני מסתכלת על הבטן וחושבת שיש שם שתים עולה לי תחושות ממש לא נעימות.

תחושות שאני לא מכירה, ההריון היה רצוי ומתוכנן ,התרגשתי ממנו והתחברתי אליו ממש

ובכל זאת זכיתי בתאומים בהפתעה מוחלטת.

הייתי בהלם, אבל נראה לי שאצלך לקחת את זה קשה ברמה גדולה יותר...

ולכן אני חושבת שכדאי לך לבדוק קודם כול אם מדובר בדיכאון, כי במצב כזה התגובות באמת נעשות מוקצנות.

בכל אופן, אספר לך על החוויה שלי, אולי זה יעודד אותך:

ההיריון היה אמנם כבד יותר, אבל לא היו לי בחילות יותר משאר ההיריונות (והיו לי בעצם היריונות מבוחלים יותר אח"כ). ההיריון היה תקין לגמרי! בלי שום בעיה ב"ה. יותר בדיקות, אבל מלבד זה התנהלתי די כרגיל. הפסקתי לעבוד בגלל הכבדות (עשיתי צהרון בבית באותה תקופה), אבל לא מעבר.

הלידה הייתה אמנם קצת מוקדמת, בשבוע 34, אבל הם היו בפגייה שבוע ושבוע ויומיים בלבד (אחד השתחרר יומיים קודם השני). הברית הייתה כשהיו בני שלושה שבועות, וההתפתחות שלהם הייתה תקינה בהתאם לגיל המתוקן.

בלמידת השפה היה להם עיכוב והם היו בגן שפה, אבל בבית הספר למדו ולומדים במסגרת רגילה, והם נחשבים חכמים מעל הממוצע.

היום הם נערים מקסימים בני 14, וזה ממש כיף שבבת אחת נהיה לנו כוח עזר גברי משמעותי! הם באמת עושים לנו נחת, ב"ה

וגם כשהיו קטנים היה משהו מאוד כיף במבטים שהם משכו מכולם

מאחלת לך שתצאי מהבור השחור שאת נמצאת בו עכשיו, ושיהיה לך היריון קל ובריא❤️

לא ,אני לא בדכאון, אני אישה שמחה ומאושרת בחיים.

תודה על הדברים

קןראת כל תגובה כמה פעמים בתקווה שמשהו יחדור לי ללב

אשמח לדעת אם יש איזשהו ארגון שיוכל אולי לחזק איכשהו

הייתי בסירה דומה.

אצלי כבר בשבוע 6 וכמה ימים ראו 2 שקים, ו2 דפקים.

הייתי המומה.

והבנתי שאני צריכה לתת מקום לפחד והחשש הזה. ולקבל אותו. לא לברוח ממנו.

סיטואציה מאוד הגיונית.

עם הזמן למדתי להתחבר.

ולמדתי להודות על זה שיש פתרונות לחלק דברים.

ההתחלה הייתה קשוחה. ועדיין יש ימים מאתגרים.

בונגסטה. זופרן. חולשות מטורפות. ואיכשהו הגוף שלי הצליח "להסתדר".

לוקחת בחשבון מגוון אפשרויות ואופציות.

מבינה שהפעם כנראה יהיה שונה.

מחפשת דרכים ואפשרויות, ובעיקר מתפללת לטוב.

הרבה הצלחה. בריאות וידיים מלאות.

את מרגישה חולשה בכל הגוף/חום/צמרמורות? כי אם כן אז ודאי צריך אנטיביוטיקה.

אולי תנסי לעסות את המקום (אני לא זוכרת אם במים חמים או קרים) ולדאוג שלא תהיה שם סתימה. מהנסיון שלי גם אם לא לקחתי כלום והיתה הקלה לכמה ימים אז הדלקת חזרה ולקחתי אנטיביוטיקה.

תרגישי טוב!!! 

מנסיון...

גם לי אמרו שחייבים אבל עד שהשגתי אנטיביוטיקה כבר היה שיפור אז לא לקחתי. ובפעם השניה כבר הבנתי את הקטע...

על הפטמה נהיה איזה פצע כזה לבן מהחלב שנסתם בצינורית וגרם לכאב בשד עצמו

הייתי אצל רופאת משפחה והיא אמרה שאין מה לעשות בגדול ולהמשיך להניק רגיל ויעבור לבד

זה באמת עבר לבד תוך כמה ימים

הייתי הולכת להיבדק כדי לראות שזה משהו שחולף מעצמו ולא מצריך טיפול.

גם לי כאב למטה בשד מהצד כזה

אבל כדאי לבדוק כדי להיות רגועה בכל מקרה

משחרר כמעט כל צינורית סתומה.

ואם מתחיל חום- ללכת למוקד, עלול להתפתח מהר לדלקת חריפה..

תרגישי טוב

ולא למוקד רגיל, והרופא כן בדק את השד.

התורים לכירורג שד בדרך כלל ארוכים ולא מתאים לחכות עם דלקת.

לכן כתבתי רופא נשים...

גם בזה.

לרוב זה לא.

ויש לכירורגים תורים למקרים דחופים.

אישית, הספיק לי ללכת לרופא משפחה.

אני אף פעם לא לקחתי אנטיביוטיקה לדלקות והיו לי כמה וכמה פעמים שזה גרם לי גם לחולשה כללית, צמרמורות וכו'.

מה לעשות?

עיסויים במקלחת כדי לשחרר

קומפרסים קרים אחרי המקלחת, אפשר לשים עלי כרוב קרים אבל להחליף אותם כל כמה זמן.

להניק בתנוחות שונות כמו פוטבול כדי לשחרר את הסתימה שגורמת לדלקת

משככי כאבים אנטי דלקתיים כמו אדוויל, נראה לי נורופן גם נחשב אנטי דלקתי.

אם בכל זאת ממשיך אז לפנות לרופא לקבל אנטיביוטיקה. אבל אפ תופסים את זה בהתחלה ומטפלים אפשר להצליח גם בלי אנטיביוטיקה

זה היה בילד הראשון ולא העלתי בדעתי אנטיביוטיקה אבל ממש עלה לי החום וצמרמורות והכל ועבר תוך יממה מאז שטיפלתי בגודש

הנקתי רגיל
כאב
עבור ביום וחצי כזה.

כשמניקים לעסות את האיזור תוכדי.

להיכנס למקלחת חמימה. לעסוץ את המקום, ולסיים עם מים קרים.

ולקחת נורופן כי הוא אנטי דלקתי.
 

פעם קראתי גם לשים צמר גפן עם אלכוהול באיזור. לא זוכרת אם זה עוזר או לא.

בעצת יועצת הנקה מומחית.

לפני הנקה לחמם את השד עם מטליות רטובות במים חמים. (לא רותחים אבל ממש חמים). החום עוזר להזרים את החלב בצינורות.

להניק כמה שיותר ולסחוט את השד תוך כדי.

אחרי הנקה לעסות את הצד אחורה בכיוון הפוך מסחיטה לושים פד קפוא על השד ולהישאר איתו כמה שיותר זמן. (זה גורם שלא יווצר גודש שוב. מושך את הנוזלים בצינורות הלימפה אחורה אבל לא פוגע בחלב) 

בזמנו

התחיל לי דלקת

התחלתי לשתות כורכום עם מים בכפית, כמה פעמים ביום וזה עזר ולא המשיך אח"כ.

בדרך כלל הייתי צריכה אנטיביוטיקה..

אבל כרוב זה ממש עוזר על השד.

זה אנטי דלקתי, זה מייבש את החלב ועוזר לגודש. חוץ מזה כמובן עיסויים והנקות וסחיטות.

לשתות הרבה מים

ולמקם את הסנטר של התינוק בכיוון שאדום בשד, ככה הוא בעצמו עושה עיסוי תוך כדי הנקה ושואב מהאזור הבעייתי. ובכללי לגוון במנחים. 

הרגישות גבוהה באזורים האלה ולא בכל הריון יש את אותם תופעות

אבל אם זה מרגיש לך משהו שצריך בדיקה ,תקבעי תור לרופאת משפחה או נשים 

לא כמו סכינים, 

פשוט כואב מציק

אם יש כאבים בשד. שיבדוק ידנית או ישלח ל.א.ס

לא יודעת בת כמה את או מתי נבדקת בפעם האחרונה, אבל אם יש כאב כזה הייתי הולכת לבדוק. 

זה יכול להיות מחזור, אבל אם בד"כ הגוף שלך מגיב אחרת בהנקה,  כדאי לשלול את האופציה של שארית שליה.

(לא היו תורים פנויים בטווח של חודשיים.. )

יש סיכוי לשארית גם אם אין שום סימנים אחרים?

הכי בולט לזה...

שזה לא שאריות שיליה

זה נזיל (3 ימים מפקודת מכירה עד שזה בעו"ש) סולידי ושואף לריבית בנק ישראל (4%)

אז ממליצה להשקיע לטווח ארוך במדדים כמו s&p500

זה מתאים לתקופה ארוכה

כמו איזה 10 שנים 

קרן כספית - זה יותר לשמור על הערך, פחות להרוויח

לטווח ארוך יותר - שוק ההון... צריך ללמוד את זה קצת ולהחליט איפה להשקיע, אפשר גם לפתוח קופת גמל או תיק מנוהל בבית השקעות, יש עמלות אבל לא צריך להתעסק הרבה בהחלטות.

בכל מקרה אין בטוח בהשקעות.

כגודל הסיכוי גודל הסיכון.

המליצו לנו על btb.

לטווח ארוך יותר הכי מומלץ זה להשקיע דרך בית השקעות, אבל זה דורש קצת הבנה.

(אני לא מבינה בזה, אבל ככה בני משפחה שלי שמבינים בזה אומרים)

לפי מה שהבנתי יש להם מסלול נזיל ומסלול פחות נזיל.

ושמענו עליהם הרבה המלצות, גם על האמינות, ביחס לאחרים.

לדעת שבסכרת הריון בניגוד לסכרת חובה לאכול פחמימות, פשוט בצורה מאוזנת.

לדעת שלכל אחת יש את הדברים שיקפיצו לה את הסוכר לשמיים וכאלה שבאופן מפתיע לא יעלו אותו בכלל, וזה ממש אינדבידואלי לך.

לאכול בצורה מסודרת, ארוחה קטנה כל 3 שעות ולא לאכול מעט ארוחות גדולות או לנשנש הרבה לאורך היום.

לגבי פרוזן יוגורט אני לא יודעת, זכור לי שהמליצו לי לאכול מגנום כי אמרו לי שזה כל כל שומני שזה מאזן את רמות הסוכר. מניחה שיש סכרתיות שזה ירים להם את הסוכר, אז קחי את זה בערבון מוגבל.

אז אין אוכל שמעלה לי?

הבעיות היו בצום

מה הוא אמר? עשית העמסה של 100?

אני לא דיאטנית מדברת רק מהנסיון שלי אבל מה שאמרו לי אם האוכל לא מעלה אז זה לא בעיה.

אני לא יודעת אם קובעים סערת על מדד חריג אחד, יש גם גישות מאד מחמירות ומאד מקלות, וזה הכל תלוי רופא.

ניסית לאכול משהו שומני ולעשות פעילות גופנית לפני השינה?

תופעות לוואי- אני חושבת שזה השפיע לי על מצב הרוח והחשק למרות שנורא קשה לדעת, כי זאת גם ככה תקופה מורכבת מהבחינות האלו עם הנקות, חוסרים בשינה וכו'

לא קיבלתי מחזור וגם לא דימומי הסתגלות.

באחת הפעמים היה דימום של יומיים פעם בכמה חודשים אחרי שקצת צמצמתי הנקות.

היה לי שלב כלשהו שהתחיל דימומים, הרופא אמר לקחת כל 12 שעות במקום כל 24.

כמובן שפיצוף הורמונלי אבל שרדתי את זה יפה. העדפתי לדעת שאני רוגעה בלי כתמים כמעט.

גם עם 2 ב24 שעות כן היה מידי פעם כתמונים בל ההנחיה מהרב לא להסתכל ועם פד שחור והתקדמתי.

לא ממש התעסקתי בזה כנראה כי אין לי מידי טראומה וכשאני חושבת על זה אחורה זה נשמע לי נורא חח.

כנראה שהחשק שלילא היה בשמים, אבל גם ככה זה תקופה לא הכי פורה בנושא.

עצבים בגדול אבל סבילים אז המשכתי לקחת.

לא קיבלתי מחזור אבל אי אפשר לדעת נראלי אם זה בגלל הגלולות או בגלל ההנקה, לא?

כמה ימים אחרי שהתחלתי לקחת התחיל דימום הסתגלות, כתמים ואולי קצת יותר אבל לא עכשיו מחזור.. זה הפסיק אחרי כמה ימים לבד אם אני זוכרת נכון

לא הצלחתי לשים לב לתופעות לוואי האמת, אבל לא יודעת מה היה אם לא הייתי לוקחת

לא קיבלתי מחזור עד שכמעט הפסקתי להניק ולא היו דימומי הסתגלות

א. סרזט

ב. מצב רוח ירוד וחוסר חשק. *אבל* בדיעבד אולי היה קשור לדברים אחרים..

ג. לא קיבלתי ווסת, הנקתי מלא.

ד. כן. נראה לי התחילו תוך 5- 7 ימים. כתמים דיי משמעותיים שיישמתי הנחיות  של רב כדי לא להיאסר. נראה לי הפסיקו אחרי 5 ימים

לקחתי סרזט.

לא היו תופעות לוואי.

לא קיבלתי מחזור. וגם כשהפסקתי ההנקה עוד המשיכה למנוע.

היה דימום הסתגלות בערך שבוע אחרי שהתחלתי. בהתחלה היו כתמים, אך כך נהיה יותר ונאסרנו. אחרי כמה ימים זה הפסיק. לא עשיתי משהו בשביל זה.

היה זוועה,

עשה לי עצבים בטירוף, בכיתי בלי הפסקה.

ידעתי שזה קשור לגלולות אבל היה בלתי נשלט.

רבתי עם כל הסביבה שלי שזה הכי הכי לא אני בדר"כ.

אבל שבועיים זרקתי את הגלולות לפח ושלום על ישראל.

זה היה ממש קצר ובמילא הנקתי אז הייתי בלי דימומים.

תופעות לוואי

חוסר מצב רוח. כאילו דכדוך תמידי כזה. והקצנה של מצבי רוח אחרים- נניח אני עצבנית בלי קשר אז עפ הגלולות זה קיצוני יותר.

בקיצור יימח שם הגלולות האלה. אי אפשר איתם ואי אפשר בלעדיהם (כן, אני יודעת שיש אופציות אחרות. כרגע במכלול השיקולים זו האופציה הרלוונטית)

לא קיבלתי איתם מחזור

כתמים בערך משבוע לאחר ההתחלה למשך שבוע בערך.

לא עשיתי כלום חוץ מפרקטיקות הלכתיות כדי לא להאסר (ניגוב, תחתונים צבעוניות/ שחורות וכו')

עשה לי דיכאון ועצבנות ברמה קיצונית-הפסקתע אחרי חודשיים.

היה איזשהו כתם קל ורוד כזה לאיזה יומיים שלושה ונעלם  ואז היה שקט.

צריך לפעמים לנסות כמה סוגים עד שמגיעים לנכון לך. בהצלחה...

לא היו לי תופעות לוואי ולא דימום הסתגלות

כשההנקות ממש ירדו בסביבות גיל שנה, היו לי כתמים שלא אסרו מידי פעם עד שנמאס לי ועברתי לגלולות משולבות 

לא ידוע לי על תופעות לוואי

לא קיבלתי מחזור, שנה וחצי בערך

דימום הסתגלות היה משהו קטן, הפעם האחרונה היתה מזמן אז לא זוכרת כמה ימים לקח, נראה לי הגיע אחרי 3-4 ימים משהו כזה. לא עשיתי כלום 

ב. בהתחלה היו לי כתמים, לקחתי שבועיים מינון כפול וזה עבר )פירק אותי מבחינה הורמונלית)

ופשוט פלטה מבחינת חשק וכו' כאילו נהייתי סופר יציבה מבחינת הורמונים, אבל זה כלל גם את הורמון החשק וזה באסה.

ג.לא

פעם הבאה מתכננת דיאפרגמה ודי

אבל אני מהמוזרות שאוהבות מצוות נידה

כאילו לא שנהנת מההרחקות, אבל מאוד אוהבת את היתרונות שזה מביא איתו.

כי הרופאה שלי טענה שזה עם פחות תופעות לוואי נפשיות.

ב. לא יודעת להגיד מה באמת היה כי אני טיפוס קצת דיכאוני בלי קשר... חיכיתי לגלות את האנרגיות והחשק מחדש כשאני אפסיק, בפועל לא מרגישה הבדל גדול מידי.

כן שמתי לב שצורת הדימום הייתה שונה, בפועל לקח לי עוד יום יומיים להגיע להפסק (יום 6-7) לעומת הדימום הטבעי שלי (5).

ג. קיבלתי כל חודשיים בערך.

ד. דיממתי אחרי שבוע, כמה ימים, התנהלתי כמו מחזור רגיל...

א. דיאמילה סרזט ופמינט

ב. לא היו לי תופעות

ג. עם דיאמילה וסרזט לא (לפעמים גם אחרי סיום הנקה לא היו כתמים לתקופה ארוכה לפעמים די מהר התחילו כתמים. כל עוד הנקתי לא היה כלום). עם פמינט תקופה ארוכה חיברתי 3 חפיסות ורק בסוף החפיסה השלישית לפעמים היו כתמים. בפעפ אחרת שהתחלתי לקחת לא הצלחתי לחבר יותר מ2 חפיסות בלי כתמים.

ד. באף אחד מהגלולות לא היו דימומי הסתגלות

דימום הסתגלות כמו ווסת לכמה ימים .אחרי עשרה ימים מלקיחת גלולות. אח''כ לא היה דימום כלל

גרם להמון מצבי רוח

סרזט- זוועה דימומים לא נגמרים

עברתי למשהו שלא קיים, פמולן. אח''כ הפך לנורידיי. ביבוא אישי קניתי ממישהי באזור חרדי בהמלצת רופאה. לא לתקופה ארוכה. עברתי אח''כ המשולבות בסוף ההנקה.

נורדיי מההתחלה- חוסר חשק קיצוני. עברתי להתקן.

מיקרולוט עד שהפסיקו אותן. מעבר לדיאמליה להרבה זמן.

בכללי תמיד עושה קצת חוסר חשק, צריך לשים לב כמה אפשר לחיות איתו ואם זה כבר מוגזם. בהתחלה נראה לי כתמים או מעט דימום עם כולן. כבר היה מאוד מזמן. חוץ מהפעם הראשונה, עם הסרזט שמאוד הסתבכתי ונאסרנו נצח, אח''כ תמיד לקחתי רק אחרי טבילה והרבה שחור ועיניים עצומות ועבר בשלום. אח''כ לרוב שקט. אולי ממש לפעמים מעט הכתמות.