מקוה שיהיה לעזר =] בהצלחה!

1.

סיפור מתוך מלאכים כבני אדם (שמחה רז על הרב קוק)

הרב השתתף בחגיגת ייסודה של המושבה מגדיאל. נטעו שם נטיעות וכיבדו את הרב לנטוע את השתיל הראשון. השליך הרב את המעדר שהושיטו לו והתחיל לחפור את הגומה במו ידיו התבונן בו הרב זאב גולד, שאף הוא היה באותו מעמד וראה פתאום כי פני הרב בוערים כלפיד וכולו רוגש ועוד, והוא נוטע את השתיל באדמה מתוך אימה ופחד. תמה הרב גולד על כך ושאל את הרב "התרגשות עצומה זו על שום מה היא באה? הנה שותלים ב"ה מאות עצים כאלו בארץ" השיב הרב: "בעת שאחזתי את הנטע הרב בידי, נזכרתי בדברי המדרש (ויקרא רבה, כ"ה) על הכתוב (דברים י"ג ה') 'אחרי ה' אלוקיכם תלכו.. ובו תדבקון' וכי אפשר לבשר ודם לעלות לשמים להדבק בכינה, אותו שכתוב בו (דברים ד', כ"ד) 'כי ה' אלוקיך אש אוכלה'?... אלא, מתחילת ברייתו של עולם לא נתעסק הקב"ה אלא במטע תחילה, שנאמר 'ויטע ה' אלוקים גן בעדן' (בראשית, ב', ח') אף אתם כשנכנסים לארץ - לא תתעסקו אלא במטע תחילה. - כי תבואו את הארץ ונטעתם כל עץ מאכל (ויקרא י"ט,כ"ג) והנה בשעה שאחזתי את השתיל להכניסו באדמת הקודש, נזכרתי בדברי רבותינו ז"ל והרגשתי שאני מתדבק בשכינה, וחרדה גדולה אחזתני."

2. 

http://www.kipa.co.il/jew/holidays/TuBishvat/3468.html

אוסף של קטעים...

3.

סדר ט"ו בשבט הוא דגם לאכילותינו במשך כל השנה - אנו מעלים על ידי האכילה והברכה את החומר לרוח, והופכים את הפרי הגשמי לאנרגיה רוחנית בתוכנו. זוהי מטרת בריאתנו - לברר טוב מרע ולהפוך חומר לרוח, כלומר להוציא יכולת, דיבורים, מחשבות ומעשים מכוח האכילה. תיקון וקידוש החומר הוא תהליך ארוך, קשה ועמוק, בו אנו נותנים משמעות וקדושה לעבודת החקלאי, המוביל, החנווני וכל מי שטרח בהכנת המאכל. בעשותנו מצווה, ברכה, תפילה או תורה, מכוח הקלוריות והאנרגיה שקיבלנו מהפרי, אנו מקדשים את העבודות שבדרך, והופכים את האמצעי למטרה, ומעלים את הכל מהעשייה לבריאה. (הרב שלמה בן אליהו)

4. פעילויות

פעילות עשיתי "חידות בציורים" של שמות של עצים, פרחים, פירות ושאר ירקות 

גם קשור באופן ישיר לנושא "חג לאילנות" וגם קשור לכך שעל מנת לפתור את החידה יש צורך להתבונן יותר ממבט שטחי אלא לנקודת העומק שבציור.

גם באכילה יש צורך להתעמק בשורש העניין להבין שעל ידי האכילה מעלים את דרגת הצומח למדבר. ומעשיה לבריאה.

5. עוד פעילות נחמדה לעשות שירה או קריוקי עם שירי הארץ...

6. פעילות של פונדו שוקולד עם פירות

7.

פעילות נוספת שעשיתי בעבר היה "סדר טו בשבט"

עם חברה עשיתי עיבוד לדברים שקבלתי מהרבנית ימימה על משמעות של 3 סוגי הפירות (עם קליפה, עם גרעין, גרעין וקליפה שאוכלים...) עם נקודות העצמה אישית:

צלחת ראשונה

פירות שאוכלים בהם גם את הפנים וגם את החוץ.

למשל: תפוחים, אגסים, אפרסמון, ענבים, חמוציות, תותים.

על סוג זה מבקשים: יהי רצון שאני ומשפחתי נהיה יפים מבחוץ ויפים מבפנים. שיהיה תוכי כברי.

יש במציאות פער בין המעשים לבין כוונת הלב.

יש אנשים שכלפי חוץ נראה שהם עושים דבר מה , אך מבפנים מגלים שהכוונה אינה תואמת את הנראה לעין.

המציאות הרצויה היא התאמה בין הפנים, הכוונה לבין החוץ, המעשה שרואים. כאשר אין סתירה בין השניים נוכל להגיע לשלמות עם עצמינו ועם ראות אחרים אותנו.

יהי רצון שנהיה כפירות שלמים אלו המפגישים בין שני העולמות.

צלחת שניה

פירות שיש להם גרעין בפנים הגדול ביחס לפרי, שאינו נאכל.

למשל: תמרים, זיתים, משמשים, אפרסקים, שזיפים.

על סוג זה מבקשים: ריבונו של עולם שנזכה להוציא מתוכנו את כל הדברים שאין בהם צורך ואף מזיקים: שנאה, קנאה, עצבות, תחרות, נטירה, טינה וכדומה. יהי רצון שיישאר רק עיקר הפרי. שנסלק מתוכנו את התכונות וההרגלים הרעים שבנו ונשאר זכים וטובים.

צלחת שלישית

פירות שיש להם קליפה שלא נוהגים לאוכלה, אלא רק את תוכנם הפנימי.

למשל: אגוזים, שקדים, פיסטוקים, קיווי, תפוז, קלמנטינה, בננה.

על סוג זה מבקשים: ריבונו של עולם שיזכו בי לראות את הטוב בי, על אף שכלפי חוץ ישנו מעטה קשיח המסתיר. שאזכה לראות את הטוב בתוך כל אדם - כולל עצמי. לדון כל אחד לכף זכות ולא לקפוץ לשפיטה מוטעית. 

אני מכירה צופר שדיבר על למה דווקא טו בשבט. שזה התהליך של הצמיחה בעיצומם של ימי החורף 
מי שמכיר ויוכל לכוון אני אשמח.

לא ידוע לי על צ'ופר כזה.

אבל מתוך חיפוש קצר בגוגל הגעתי למאמר הבא:

http://www.etzion.org.il/he/%D7%98%D7%95-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%98-%D7%90%D7%A8%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%9D-%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%93

שהקטע הזה ממנו מדבר על הרעיון של טו בשבט כרעיון של עיבור והולדה של צמיחה לאחריו

"

עדיין אין פרי, ואפילו אין פרח, הכל נראה אותו דבר. הארץ נדמית כעקרה לא ילדה, החורף עדיין אומר את דברו. אמנם נושאים אנו את עינינו אל האביב, אל הפריחה, אולם רחוקה היא מאיתנו מרחק שבועות של קור, של גשם שטרם פסק, של עצים ערומים וקפואים. לפתע מגיע ט"ו בשבט ובכנפיו בשורה: 'רני עקרה לא ילדה, פצחי רינה וצהלי' (ישעיה נד,א). את עדיין אינך רואה. אולי אפילו אינך יודעת. אולם, במעבה המציאות, בשורש ההוויה, מאחורי הפרגוד במקום הסוד וההסתר, נרקמה בשורה חדשה: 'פלוני לפלונית'. בעוד ארבעים יום, יראה ויידע העולם כולו. העצים ילבשו פרחים, הפירות יציצו, ובשורת אביב תמלא את האויר.

וכך כותב הרש"ר הירש:

המחשבה השגרתית מה היא אומרת? בבוא עת הפריחה כאשר יחשף לעינינו האביב ברבבות ציצים ופרחים, או אז נחגוג בצהלה את חג אביב הטבע, אשר ברכו ד', שהוא גם חג אביבנו אנו.

אבל המסורת היהודית העתיקה מצביעה בפנינו על האילנות הקרחים עוד בעיצומן של ימי חורף מושלגים, ממתיקה סוד איתנו ולוחשת באזנינו מוסר השכל, הנה אלה האילנות חוגגים כבר היום את יום התחדשותו של האביב הבא. מבעד למעטה הקליפה הקפואה השסועה האפורה והצוננת, שמכרבלת את האילנות הערטילאיים מתחת לקליפה זו, החלו כבר לפכות במלוא חומם חיים חדשים ורעננים! מה נוקבים ויורדים חדרי בטן, הם דברי המוסר המאלפים המקופלים בבשורת אביב זו, אליה נשכית מפי אילנות החורף עטופי השלג הצחור.

צאו וראו אותם "עניים סוערים לא נוחמו", ביום הולדת האביב בעיצומו של חורף - בט"ו בשבט - צאו וראו את האילנות בעידן התחדשות הצמיחה שלהם. הלא מקושטים היו בעדי עדיים בסנסני פירותיהם, בזרי עליהם, בפאר ענפיהם, והנה שודדו הפרות, נקטפו, הערים קמשו ונשרו בשלכת, ויבואו רוחות הסתיו וסופות החורף הנועזות ותכרותנה אף את העלה האחרון, נצפו ענף אחרי ענף, נתנו את קליפת העץ למשיסה וקרעוה לגזרים, ירו חיצי כפור שפגעו בלשד לב האילנות, הסתערו עליהם בשטפונות מטר וברד ועטפוהו במרבדי פתיתים של קרה ושלג, כתרו את העצים ולפתו מכל עבר, ממזרח וממערב, מצפון ונגב טלטלום קדם ואחור, כפפו והשחו קומתם ימינה ושמאלה, עדי עפר, ועל אף כל זאת לא נשברו האילנות, לא הונמכה קומתם חרף כל הפורענות הזו יחגגו יום זה בתוך תוכם בפנימיות לבם, ולנוכח פני החורף ומוראותיו, את חג תחיתם חג האביב (רש"ר הירש, במעגלי שנה ח"ב)"

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אבל אז הוא דווקא היה מפחיד קצת לילדים

ממש ממש מהלב. באמת, גרם לי לחלישות הדעת. איזו נפש, נשמה, יפה ונקייה!