היה כיף.
להצליח לסחוב תרמיל בגודל שלי ולרוץ איתו לרכבת ולהסתובב איתו שעות.
לעשות את הבגרות האחרונה בחורף הזה.
לדעת שיש אנשים טובים בעולם שיעזרו לי כשאני במצוקה (במקרה הזה נתקעתי בלי כסף 4 נסיעות וארבעה אנשים שונים שילמו בשבילי).
להכיר את אחת האנשות המדהימות שהכרתי בחיים שלי (ואם תהיתם איך בזמן כל כך קצר, פשוט שתינו הגענו יום לפני כולן והיה לנו מלא זמן להכיר. ואחר כך יחד עוד שלושה ימים, שזה כבר מספיק זמן.)
לטייל. להעביר את ההדרכה שהכנתי, בלי לגמגם כמעט בכלל.
להרגיש את הביטחון שלי בעצמי הולך וגדל.
להתעצבן שאני שם בגללו ולא בגללי ושאם יקבלו אותי זה גם לא יהיה בגללי. ואני אצטרך לעבוד קשה להוכיח שגם תמר טובה.
לצחוק עד צאת הנשמה עם שתיהן ולעמוד על הראש ולמות מקור בלילה אחד ומחום בלילות האחרים.
לא לישון בלילה כמעט. לשיר את שלושת השירים האהובים פעם אחרי פעם.
ולהיפרד אחר כך מכולן. לנסוע הביתה.