כולכם חכמים ויפים

אומרים דברי חוכמה

עם חברים שלכם, צוחקים.

ורק לי לבד לבד לבד.

אני שונאת אתכם.

אתכם שמוצאים נחמה

אני שונאת.

אני שונאת אתכם

אני שונאת

אותי.

לבד לי

מי מחזיר את הים אל החוף?
מי מדליק את האור?
מי ישאר כדי לספר?
מי ישאר?
האם הכל באמת תלוי באמונה?
האם יש יופי חבוי ונסתר בכל דבר?
האם יצר האדם רע מנעוריו?

למה העגל רץ אל הלהב?
למה השמש עליזה?
אין עננים והפרחים פורחים
אין עננים והפרחים פורחים
דם דובדבן ושרף אורנים.

אמא, אמא, האם את עוד שומעת אותי?
אמא האם את עוד אוהבת אותי?
האם את עוד אוהבת אותי?

האם המסיכה היא הפרצוף האמיתי?
המסיכה היא הפרצוף האמיתי
למה האמת נשארת במקום
אבל השקר תמיד נשאר חופשי?
לאן הולכים ומה עושים עם כאלה כיסופים?

אלוהים האם אהבה היא אובדן?
אלוהים האם אתה עדיין מאמין באדם?
האם גם לי מגיעה אהבה?
האם גם ללב מלאכותי יש נפש תאומה?

אמא, אמא, האם את עוד שומעת אותי?
אמא האם את עוד אוהבת אותי?
האם את עוד אוהבת אותי?

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול