חשוב לי לדעת האם הגיוני להתגרש במצבי,
האם עשו זאת
האם התחרטו אח"כ?
מי מבטיח שבטוח אמצא אישה אחרת יותר טובה?
למרות שמדובר במשהו בסיסי..
אני מבין מהמרשתת שיש נשים בעולם שכואב להן ביחסי האישות... ואני מאמין שהן לא כל היום רודפות אחרי בעליהם..
אם יש כל כך הרבה גרושים שלא נדע, אז בטוח שאני לא עוף בודד ויש עוד כמה שהסתובבו עם מטען כמו שלי (או שאני טועה ורוב מוחלט של הנשים משתוקקות לקיום יחסי אישות בתדירות גבוהה)
מזל שיש את הפורום הזה..
הוא מציל נפשות מישראל
פשוטו כמשמעו.
או לאישתו?
מישהו יודע כמה הם לוקחים לייעוץ?
אני מנסה להשיג ניידים
בדיוק אנחנו לאחר שיחה ארוכה
היא כבר לא מאמינה שיש לה איך לטפל בעניין
היא לא מוכנה לשמוע אף אחד
אני שבור לחלוטין
היא לא אישה רעה
היא בוכה על זה שיש לה אופי כזה שונה מכולם
והיא מרחמת עלי שנפלתי בפח
שאני עם אישה שלא מספקת אותי
אין איך להתנחם..
אני מפחד על עצמי
אני שבור לחלוטין.
בד"כ נוטים להאשים את הבעל שהוא מלחיץ מידי וחוטר רק ליחסי אישות
לא פה המצב
לכן אני כותב לאחר 10 שנים
כי התאפקתי
אף פעם לא לחצתי עליה
והיא מעריכה את זה
אבל היא טוענת בעקשנות שהיא כזו ואין לה איך להשתנות
אני מפחד שלא אגיע למצב של בגידה כדי שלא השתגע כבר....
אדם שעומד בנסיון כזה, "תגיד שאתה רוצה..."
לא קשור. זה בדיוק מה שהוא לא רוצה.
נראה לך שאדם מחפש היתר הילכתי לבגוד בפורום באינטרנט מאנשים אנונימיים?
אתה רציני?
בהצלחה!!! אתם מסוגלים!!!!נשואה+2בן אדם פורק פה קושי עצום ובמקום אמפטיה מקבל תגובה בזויה מה שהיא עושה זה לא פחות מחטא חמור, חז"ל שיבחו את הנשים שמצילות את בעליהן מהחטא, אדם הוא אדם עם כל החולשות שלו ואין לך שום זכות לדון אותו.
זה שהיא אישה לא הופך אותה אוטמטית לצודקת!!
ביכולת שלה להשתנות,אין ייאוש בעולם כלל,לא לך ולא לה.אסור להשלים עם מצב. לא אתה ולא היא.בואו נלך קודם כל למטרה הראשונה,עוד לפני שיהיה לה חשק,דבר ראשון-לדאוג שהיא לא תסבול, בהמשך לדאוג שהיא תהנה ובהמשך שהיא תרצה...וכל הכבוד לך שאתה לא לוחץ.על אף שקשה לך מאוווד.תנסה את הרב יהושע...אין מה להפסיד....
ויישר כוח על הסבלנות, על המאמץ לפתור את הדברים, על ההשתדלות
הסיפור שלכם קורע את ליבי...
אין לי שום עצה ממשית
אבל פשוט קשה לי לשמוע את זה, זה נשמע משהו קטן אבל זה באמת גדול מאוד
ובוודאי כואב לחשוב לפרק משפחה על כזה דבר
ובוודאי קשה גם ההתמודדות וההשקעה בנסיון לפתור את הדברים
ועוד לבד
והרגשי אשמה של האישה
וואי....
לא פשוט לא פשוט
ה' ייתן לכם עצה טובה בעז"ה ויישלח לכם את השליחים הנכונים אמן.
היא גם מרשה לעצמה להגיד לך שהיא מרחמת עליך שנפלתה בפח וכו"
כי היא יודעת שאתה עוד יותר תרחם עליה ותבין אותה ,
אני לא מכירה אותך ולא אותה אני רק יכולה להגיד לך שאני מאמינה שיש תקוה ,
תתמלא בביטחון עצמי תחפש יועץ זוגי חזק וטוב שיתמוך בך מהצד ,
ותגיד לה שלמרות שהיא מאמינה שאין תקוה אתה מאמין שיש ואתה אוהב אותה ואת הילדים ואתה לא יכול להמשיך בזוגיות במצב הנתון הזה ואתה לא נגדה אלא לצידה וולכן חפשתי יועצת מינית [סוגשל קביעה חפשתי מצאת קבעתי]ונלך יחד, ותשדר לה כל הזמן ותגיד לה אני איתך ויעזור לך לאט לאט להתקדם ובסוף שנינו נרויח מיזה.
תאמר לה אנחנו שנינו יודעים שאנחנו רוצים לחיות יחד ולגדל את ילדינו יחד רק זה מה שמפריד בינינו בואי יחד נעזור לעצמינו ולילדינו..
היה ארוח פעם של מרים קליין [יועצת מינית ]יתכן והיא תוכל לעזור לך גם כוון בטלפון..
בהצלחה!
עם כל האמפתיה לאשתך.
ה"רחמים" שלה אליך וזה שהיא חושבת שאתה "מסכן".
זה נותן לה את האישור "לא להשתנות".
כי "אכפת לה ממך".
אני הייתי אומרת לה,
אם את מרחמת עלי בואי ננסה ללכת לייעוץ, לא כדי לשנות אותך (אולי עברה טראומה והשינוי זה משהו שהיא לא מסוגלת בכלל לחשוב עליו)
אלא כדי לחשוב יחד כזוג איך נחלצים מהמצב הזה.
תמשיך להיות נחמד כמו שאתה נשמע-
אבל בסוף מרב רחמים אשתך תהיה גרושה/ נבגדת.
וזה מה שנקרא לרחם במקום שלא צריך.
הייתי הולכת לטיפול מיני אבל זוגי.
אולי 10 פגישות בכלל לא להתמקד בקטע המיני שלה אלא בכל התפיסות של בינכים שכבר נוצרו מאחורי זה.
לא "לטפל בבעיה שלה"
אלא להגיד שאתה לא ממשיך ככה וצריך ייעוץ מבחוץ כדי להחליט מה עושים.
אולי- סתם אופציה-
אם המעשה עצמו הוא שמכאיב לה אפשר להתייעץ ולמצוא פיתרון הלכתי שכולל שפיכה באזור אך לא בפנים.
ברגע שאתה לא תהיה מוכן להמשיך עם המצב ותאמין שיש מוצא-
יהיה מוצא.
וגירושין
זה מוצא אחרון!!!!!
שצריך לעשות כל מאמץ כדי לפתור את הבעיה. אם אפשר לפתור.
ובוודאי נכון מה שכתבת בשבחה.
ובוודאי נכון, שגם אם ילדים נמצאים "חצי-חצי", זה משבר.
אבל לא נכונה האמירה, "הרי לא תשאל בדייט" וכו'... לא שייך. ברור שכאן מדובר במציאות לא נורמלית באופן קיצוני. כ"כ לא נורמלית - עד שקשה היה להאמין שזו שאלה אמיתית.
אין דבר כזה "לפתור לבד", אלא אם כן, הכוונה היא שיעזרו לו למצוא דרך איך לגרום שהבעיה שלה תיפתר.
האדם הזה (כנ"ל - זה כ"כ נשמע הזוי, שעולה הצורך לכתוב "בהנחה שזה אמיתי"....), הוא גיבור לגמרי. אדם נשוי, שחי עשר שנים כך?
הרי עפ"י הדין, אשה שאין אפשרות לחיות עימה כדרך כל הארץ, מגרשה ("רואה מחמת תשמיש" ג"פ), ואשה שבכוונה נמנעת, גם זו עילה לכך. רואים שזה ענין חמור.
אלא שכאן, כיוון שמדובר באנשים שהיחס האנושי ביניהם טוב, וזו לא מציאות מוחלטת, אז אכן מסתבר שממש יש לעשות כל מאמץ כדי לפתור, דהיינו - שהמציאות הזו תשתנה.
אבל מעורר השתאות, שאדם חי כך, ועוד משדר יחש עדין ומתחשב שכזה.
היא עברה מתישהו בחייה הטרדה מינית?
חייבים לפתור.זה בסיסי ,זה ממש חלק בלתי נפרד מחיי זוגיות ,זה מושפע ומשפיע על הכל.
. אתה אוהב אותה אתה אמרת. תתאמץ עליה בשבילה! כמו שלא הגיוני שאתה לא תחווה אהבה אמיתית ושלמה לא הגיוני שהיא לא תחווה. תגיד גם לה את זה,מגיע לה לאהוב באמת. מה שזה לא יהיה שגורם לה להיות כך. תקח אותה לטיפול זה כל כך חשוב.
אתה חזק .איזה עוצמות ! ואוו!
להבדיל
מזכיר לי שבעלי היה חולה מתממש בכה מכאב ערב יוה"כ ובהתעשטות של רגע אמרתי אין אני לא חיה עם זה בצום! וגררת אותו מניגוד לרצונו לרופא וגילה לו סטרפטוקו דלקת גרון חריפה... הרב אמר לו לא לצום..היה עם 40 מעלות כמה ימים.עד היום הוא מודה לי על זה. אני לא חושבת היה שורד אחרת את הימים האלו. ובמחשבה לאחור זה ממש היה שבריר שיה של אומץ ממש לגרור אותו בניגוד לרצונו.
תתחנן בפניה לבוא. תגיד לה שאתה מכריח אותה. תגרור אותה . בעז"ה שיהיו בשורות טובות!
אם זה הסיבה היחידה שבגללה אתה רוצה להתגרש, אז תלכו לטיפול רפואי. אם לא יעזור ועדיין תרצה להתגרש אז זה לא הסיבה.
בקיצור לכו תטפלו לפני שאתם עושים צעדים פזיזים
ועדיין תרצה.. אז זה לא הסיבה"?...
בדיוק הודעה מתחתייך, כותב איזה איש, ההיפך, שהוא לא מבין איך יכולה להיות סיבה שהחזיקה את זה כ"כ הרבה זמן..
אז מה נזכרת פתאום?
נראה לי שגבר סביר לא היה משלים עם מצב שבו אין לו אפשרות לקיים יחסי אהבה עם אשתו כמעט משום סיבה ומשום נימוק שבעולם.
והמצב לא השתנה
היי
מתייעצת פה עם אנשים שמן הסתם היו במקום הזה...
תחילת הנישואין, ב"ה מאושרים עד הגג יחד. הבעיה היא שאנחנו ממש ממש מתקשים עם ימי הנידה והריחוק. חשוב לנו מאוד להקפיד ועדיין נופלים במגע ומרגישים אחרי זה רגשות אשם. מה עושים עם זה?
ככל שהעיקרון הדתי חזק בבית אז זה פחות אופציה, ונשארים עם ה"פיתו בסלו", כלומר יודעים שיגיע ליל הטבילה וזה נשמר עד אז.
לכן השאלה היא כמה ההלכה נוכחת אצלכם בשאיפה הזוגית.
ברור שכל זה לא מזילזול בדחפים וברצונות הטבעיים שזה דבר משמח בפני עצמו וטוב מאד שקיים אצלכם.
שלישית - ללמוד ביחד, לחזור ביחד על ההלכות הללו, שהן חדשות לכם ואולי לא מספיק במודעות ובכלל - ללמוד משהו ביחד מחזק את היחס המשותף שלכם לתורה.
אתם רוצים קשר טוב ומגע וחיבה, וזה מדהים.
מה שצריך לשים לב, זה לשני דברים שפחות קל לראות מהמקום שלכם:
1. ככל שיש יותר מגע אסור ונקיפות מצפון, אתם תחוו את המגע כמשהו שמוביל לתחושות אשם, או שצד א מעיר לצד ב ומנסה למנוע אותו מהחטא. התוצאה היא כמובן בעייתית (ואפילו הרסנית, בטווח הארוך).
2. ככל שיש יותר שמירה, ככה ימי הטהרה הרבה יותר מרגשים ועוצמתיים. שוב, זה מתחיל בקטן אבל ככל שחולף הזמן זה מקבע את ליל הטבילה ובכלל את תקופת הטהרה כזמן של קשר מאוד מרגש ועוצמתי.
עצה פשוטה שלי: זמן הנדה הוא הזמן העי חשוב באמת לבניית הזוגיות, ואם מנהלים אותו נכון, מרוויחים בגדול. תקופת הטהרה, בעיקר כזוג צעיר, גולשת כמעט במישרין למגע וחיבור פיזי וזה מדהים. אבל אם מנהלים נכון את זמן הנדה, בונים את הרובד של קשר בשיחה משותפת, דיבור וסיפור על עצמי. זה מאוד מאוד חשוב, כי תוך כמה שנים שני התחומים האלה יהיו פחות לחוצים לכם, וככל ששניהם ייבנו טוב (מגע נעים מתוך קרבה ולא מתוך תחושות אשם, לצד שיחה נעימה ומקרבת) - צלחתם את החלק הכי בסיסי בזוגיות, ואתם במועדון הטוב של אלו שבונים את עצמם.
כדי ליישם את זה, תפנימו ביחד כמה חשוב גם זמן בלי מגע פיזי ואיך כדאי לנהל אותו בחכמה. תחשבו להעמיס על ימי הנדה שלכם מפגשים של שיח וקרבה שמצד שני לא מאפשרים ככ מגע. יותר יציאות בערב להליכה משותפת, לרכז אז נסיעות להורים ולאירועים וכדו'.
אני חושב שאתם נמצאים בשלב מרגש ויש לכם את הכלים לפתח זוגיות מהממת. מכיר הרבה אנשים שהיו שמחים לחזור לתקופה הזו ולעשות את זה שוב, בצורה נבונה ובונה.
מלא הצלחה יקרים!
ומזל טוב 🍷
פתרונות טכניים כבר כתבו לפניי טוב ממני.
קודם כל הכל תקין אצלכם ואתם לגמרי נורמליים ומצויינים ברוך השם.
זו מתנה וברכה גדולה, המשיכה הבלתי ניתנת למעצור הזו...
מבחינת עזרה טכנית- צעדי תינוק.
כל פעם להחליט על משהו קטן, לא ישר הכל או כלום כי זה קשה.
כל פעם שאתם מצליחים לשמור על הריחוק- לשמוח בזה.
אולי לעזור לעצמכם, לא להיות יחד המון זמן במצב של קרבה,
לצאת יחד למקומות ציבוריים אולי אפילו ליד אנשים אם ממש ממש קשה,
וכמובן להתפלל על זה להשם...
לשים לעצכם גבולוצ קטנים יותר- מה אתם בטוח לא עושים. צעדים קטנים. זה לא המקום לפרט אם באלך בפרטי בשמחה רבה...
מרגש לשמוע את זה,באמת.. מתיקות
הפעמים הראשונות היו לנו סיוט ממש
אבל באמת מפעם לפעם זה נהיה יותר טוב ב"ה
ושנה-שנה וחצי אחרי החתונה זה היה לנו הבדל של שמיים וארץ מהחודשים הראשונים...
שולחת חיבוק, בע"ה שה' ישלח לכם כוחות לניסיון הזה, ואם זה מעודד- בע"ה זה ילך וישתפר...;)
ברור שקשה מאד מאד. ברוווור.
אבל זה עניין של החלטה, שרק אתם יכולים לקבל לעצמכם. יחד.
מה שהקל עלינו זה לצאת מהבית יחד כמה שיותר.
מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?
אסביר,
הוא איש טוב ואבא טוב.
לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.
מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.
כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.
הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.
הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.
חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.
כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.
מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.
הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.
עד שהוא נכנס הביתה.
הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.
על הכל הוא מוותר.
מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.
עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.
פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.
אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.
ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.
מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.
ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.
עדיין הכל נותר על כנו.
מה כן אפשר לעשות?
אם כבר ניסית לדבר איתו/להסביר לו/לעמת אותו
עם ההתנהלות שלו ולא עזר,אז כנראה שגם לא יעזור.
תצטרכי לקבל אותו ואת ההתנהלות שלו ככה,איך שהיא.
תצטרכי לקבל את זה שאת ככה והוא ככה.
תדעי מראש שאם הוא נשאר איתם בבית לבד כשאת יוצאת לענינייך,כשתחזרי-יחכה לך בית על גלגלים.
את לא יכולה להתחיל לחנך אותו איך להתנהל איתם
ולחנך אותו להתנהל מולם כמוך.
זה פשוט לא יעבוד.
מראש אני אומרת לך-וותרי!
אחרת תהיי מתוסכלת.
כשאני עם הילד (אחד כי השאר גדולים)
יש לעיתים מגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילד חצוף ומשתולל שצריך פלוגה כדי להרגיע אותו
לא רואה בזה כאוס וזה נראה לי הורות תקינה לחלוטין
בעיניי ציפייה שדברים ידפקו כמו שעון בבית/ עם הילדים
בעייתית
ממד אחד חושבת על גירושין מצד שני על הילד שיוולד.
בעלי עוזר לחבר שלו " בן 60" עבר ניכור הורי חי במקלט אדם רווק.
הולך איתו לקניות,מתקשר אליו , מבשל לו (מה שבבית הוא לא עושה) ואומר לי שהוא לוקח ממנו כסף על הבישול כי זה חשמל ומים.
הבנאדם נדבק לבעלי כל הזמן מתקשר , תבוא איתי לאירוע.
הגעתי מהעבודה אחרי שעתיים וחצי של פקקים וקניות בעלי ביקש שאבשל
בישלתי , גם בשביל אותו אדם.
בעלי חוזר ב3-4 לפנות בוקר כל הזמן מסתובב איתו.
עובד רק בעבודה אחת שהכסף לא מספיק , מתבטל.
התייעצתי עם רב מקובל שאמר לי שאותו אדם לא יעזוב את בעלך הוא נדבק אליו ורק יהיה יותר גרוע.
אפילו יש לי אוכל של אותו אחד כדי שנבשל לו.
חוץ מזה שבעלי רב איתי שהלכתי לבת מצוה של אחיינית שלי
ואחותי והוא לא מדברים יש קצר במשפחה.לחמותי היא לא אמרה שלום וחברותי אומרות שהיא דיברה עלי בחתונה שלי ואמרה " אחותי סתומה שהתחתנה".
היה לי ויכוח עם חמותי ובעלי ופתחתי בפניה את עניי הגירושים
אמרתי לה קחי את הבן שלך תחנכי אותו וקחי אותו.
היא ענתה לי שאין לה שליטה עליו ושאני צודקת שאנשים מתגרשים בגלל זה.
ואמרה לו תעזוב את אותו חבר.
אחיות שלו רבו איתו שגר יעזוב וזה לא עוזר.
אין לי את מי לספר ולשתף רק חברה אחת שיודעת
אבל אני מרגישה שנמאס לי מהניצול הזה
אפילו ההורים של בעלי אין להם מה להגיד ומה לעשות- רבו איתו ומה לא...
כן אומרת שבעלי לא מדבר גם עם אחיות האחרות שלי.
מרגישה שנמאס לי מהנישואים האלה
ולגבי שם של גרושה עדיף
אבל לחיות בנחת ובשלווה .
נ.ב - יש סיפור במשפחתי שאני גילתי בשבעה של אימי ע"ה - שהיא היתה מבשלת פעם בשבוע אוכל ושולחת בקופסאות לאדם ערירי ניצול שואה וכך כל שבוע.
אבא שלי ידע מזה והאחים שלי היו מביאים לו
הם סיפרו שהם היו ילדים קטנים והיו שותפים לזה
א. העזרה של בעלך לאדם בודד
ב. חוסר בגבולות בעזרה
ג. חוסר בתקשורת בינך ובין בעלך ותחושה שהוא לא רואה אותך ואת הצרכים שלך, או אולי לא נפל לו האסימון שהוא בזוגיות וצריך לשנות פאזה
ד. מעורבות גבוהה של המשפחה שלך ושלו
אתחיל מההתחלה.
בעלך עוזר לאדם בודד, זה מאוד יפה. הוא עושה איתו חסד.
גם אמא שלך עשתה חסד דומה וזה מקסים. חיובי, ומעיד על נפש טובה.
הבעיה מתחילה במינונים... כאשר זה נמשך המון שעות, חוזר הביתה בשעות לא שעות, מצפה גם ממך להיות שותפה למרות שזה לא מתאים לך, זה כבר הופך להיות עוול ולא חסד.
כי זה חסד על חשבונך וגם חוסר הגבולות הזה מטריד, גם אצל בעלך כלפי עצמו זה ברמה חריגה ומשהו בקשר הזה מאוד מוזר.
ברור לי שאת מנסה להסביר לו את זה והוא לא מבין.
השאלה היא מה יש לכם בזוגיות מעבר לדינמיקה הזו, האם יש לכם מכנה משותף? שיחות? מחוות הדדיות?
למשל, האם את חושבת מה יפנק אותו ומה חשוב לו?
האם את מרגישה שאכפת לו ממך?
האם אתם יוצאים מדי פעם, מפטפטים, מתחבקים וכל מה שמעבר?
ומה היה לפני החתונה, היה לו את הקשר עם האיש הזה?
האם דיברת איתו על זה פעם בנחת או רק בעצבים או רק דרך קרובי משפחה?
תקשורת זוגית אמיתית לא אמורה לעבור דרך חמותך או האחיות שלך או שלו, אם הוא מדבר עם אמא שלו על להתגרש ממך וגם את פונה אליה ככתובת "קחי אותו תחנכי אותו" שניכם צריכים לעשות איזה סוויצ' בראש.
להפנים שהקשר הזה הוא אך ורק שלכם ולא קשור לסביבה, אתם שני אנשים בוגרים שנחליטו להתחתן וזה שלכם.
שימי גבול מאוד ברור מה את מוכנה ולא מוכנה לעשות בשותפות שלך במצווה הגדולה שבעלך עושה.
למשל - שיעזור לו רק בשעות שהוא לא בעבודה ואת כן בעבודה (אם יש כאלה). או רק יום בשבוע. או רק לבשל לו אבל לא להסתובב איתו. וכו'.
מה שמתאים לך, מתוך ראיית הטוב.
יכול להיות שכמה מפגשים בודדים עם יועצ/ת זוגי/ת יעשו לכם טוב ויאפשרו לכם לדבר על זה בנחת כי נשמע שמשהו בתקשורת ביניכם לא 100%, לפחות ממה שאת כותבת.
מהניסיון שלי זה ממש יכול לעזור להציל את הנישואים.
בהצלחה יקרה!
לוקח כסף על הבישול כי... חשמל ומים?
אלה שני הרכיבים הכי זולים בבישול.
החלקים העיקריים זה זמן עבודה וחומרי גלם.
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
למרות שהן לא היו מעוניינות בכך.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
אשמח אם תוכלו אפילו לתייג אנשים מהפורום שעוסקים במקצוע. תודה
מה ההכשרה שלכם?
כמה שנים אתם במקצוע?
מה היקף העבודה?
מנסה להשיג.
המושג 'מטפלים' הוא עולם מאוד רחב והתשובה לשאלותיך תהיה שונה מאוד מאחד לשני. אם אתה רוצה ללכת למישהו לטיפול, הגיוני לשאול אותו את השאלות הללו באופן אישי, אבל לא חושב שדרך הפורום.
בא לי לטוס או לעשות משהו ממש כיף אבל אין לי כרגע ויזה
יש מקום שאפשר לטוס אליו, בלי?
מה עוד אפשר לעשות גם לבד וגם זוגי בחנוכה?
יש לי רצף כייפי של ימים שאני יכולה לעשות בהם מה בא לי 👸
כל רעיון יתקבל בברכה, אני כבר אשקול.
במדינות הגדולות
וגם קרוב מבחינת משך הטיסה.
יש גם את דובאי - לא הייתי שם עדיין ולא יודעת להמליץ 🙃
גם שם יש שפע של מסעדות כשרות
(חפשי בגוגל "מטיילים בכיפה" אתר מעולה לתכנון נופש לדתיים)
לכי לאיזו גבעה או מקום דומה. מעניין אותך?
אם אין לך דרכון, אז את יכולה לטוס מקסימום לאילת
או לעשות דרכון זמני בנתב"ג, אבל הוא עולה המון ובתוקף רק לחצי שנה.
אם יש לך דרכון, אז אפשר לטוס להמון מדינות גם בלי ויזה:
למדינות האיחוד האירופי ושנגן - פשוט עולים על טיסה עם דרכון ישראלי.
כנ"ל לאיחוד האמירויות.
לבריטניה וארצות הברית - צריך להוציא אישור ESTA מהאינטרנט, תהליך של כמה דקות ועוד יום-יומיים לקבלת תשובה. עדיף לעשות אותו ולקבל תשובה חיובית *לפני* רכישת הכרטיסים כדי למנוע עוגמת נפש.
