טוב לי באולפנה. ב"ה

חשבתי שאספיק יותר עד עכשיו

הזמן טס

אלוהים באלי לבקש משאלה

החדר שלי מתוק ממש

כשאני עם רוחל המצב פח

וכשבתע לידינו אז עוד יותר

משומה הילדה הזאת מכירה את כל העולם

תודה להקב"ה שאין לי ווטסאפ.

ושאני מבינה שזה ל טוב לי כרגע

מעניין מתי אני אשבר

או אהיה בוגרת יותר

באלי להגיד את המשפט הכי כיף

טרמחיות זה עם מצחיק

חחיח

תמונות וזה. אתם גרועים בלנחש

פגשתי בעופרה המון אנשים שאני אוהבת

ב"ה.

נטיעות. לא נוטעים

השבט שלי הכי מתוק שיש

עוד מעט אולי אני אהיה מדריכה. הלוואי

קניתי שתי סריגים ובד והוא כבר כמעט שמלה

וסריג ארוך יפה כזה פתוח

אמא אמרה לי שאני אבחר מתנה. לוידעת מה

שיפ אמרה שאנחנו טחונים. כי ישלנו סביבונים כאלו בחנוכה

ותקופסאות בפסח

משעשע

לרוב אני אוהבת איך שאני נראית. זה חשוב

אורי מותק. ושירה

אני לא מפסיקה לאכול שטויות.

מחר מבחן באנגלית ולא התחלתי ללמוד

אם 4 לא היו עובדות ככ קשה הייתי יורדת אליהם

כמה זמן לא עשיתי כזה דבר.

ישתבח שמו

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול