מה אתם אומרים על התיאוריה של יונג בנוגע לחלק ה"לא מודע" שבנפש?
איך זה מסתדר עם פרוייד?
איך זה בא יד ביד עם היהדות?
ואיך הושפעה החסידות מהתיאוריה הנ"ל?
לכל החב"דניקים וגם למי שלא
אני מקליד...מה אתם אומרים על התיאוריה של יונג בנוגע לחלק ה"לא מודע" שבנפש?
איך זה מסתדר עם פרוייד?
איך זה בא יד ביד עם היהדות?
ואיך הושפעה החסידות מהתיאוריה הנ"ל?
מגעיל ללמוד אותו.יונג זה לא מודע.
שזה לוקח למקום יותר רוחני מצד מסויים
פרוייד לא לוקח אתזה למקום כזה אלא מסתמך רק על חוויות מודחקות מהעבר.
אז..
איך הושפעה החסידות מהנ"ל?
לא בצורה של להשוות. אבל לתהות ולגלות איך התורה מתייחסת מצווה.
צלם אלוקים יש באדם וזה מתבטא גם בזה
פיזיקה
אסטרונומיה
וכו וכו..
לא בשביל פרנסה
לדעת את המושכלות האלוקיות זה מצווה לדעת הרמבם
"נהירין לי שבילי דרקיעא כשבילין דנהרדעא" (נהירים לי שבילי הרקיע כשבילי עיר מולדתי נהרדעא)
לא נראה לפרנסה
הרמבם לוקח את זה כציווי בשביל עצם הדבר ולא לפרנסה
מישהו שחושב שהוא רוצה לקיים פה את עבודת ה'
ולהגות במושכלות האלוקיות לדעת הרמבם למה שנגיד לו לא?
בכל אופן לא מבורר שזו ההלכה..גבולות דקים
אבל התורה כן מתעמתת עם תיאוריות הגויים. לאורך כל ספרי הנביאים והתנך.
הלא מודע האישי:

פסידונית(כלומר אתה חבדניק?)
פסידוניתאחרונה
אני מקליד...

חייבת לציין שזה לא היה מאוד ברור
ציף
)חייב דחוף.

הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול