לא חושבת שמפה אפשר להסיק כל כך מהר מסקנות על בנאדם.
יכול להיות שהיא חשה מעצמה בטירוף, אבל הסביבה כל כך בסדר עם זה כי היא מסכימה עם זה?
יכול להיות שרק פה היא מראה שכל העולם עובד אצלה ובחיים האמיתיים היא ממש לא כזאת.
להסיק מסקנות מפה ולהגיד אותם בקול לא נראה לי כל כך נכון.
היא אומרת בעצם:
'את נורא טובה
ואנחנו לא לוקחים את הטובות אלא את המסכנות
ואת לא שם
אז ביי'
אני הייתי גאה בזה.
פסידוניתאם כי קשה לי לחשוב למה זה לא ככה
א בעצם אמת את זה בעצמך רק לא בצורה מסוכמת ומסודרת.
ריעות.אחרונהמעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
