בערעאוועמענט.
כן.
גם בשפה של נסיון הבדלות וקדושה בתוך גלות-
זה קשה זה כואב זה חסר.
שפה בתוך מסיון, גזירות גירושים וחוסר בעלות-
יודעת מר לב, ועדיין מייסר.
מייסר לראות, להפנות מבטים
מבטים שמלהיות נוקבים יראים
מין פחד כזה בלב מלא חיבוטים
פחדו בציון חטאים.
ואין מה לכתוב יותר.
שכול הוא קשה ומר. זה ידוע.
אך אסור לי להרפות ולוותר.
שכול זה כאב. כבר נאמר. אך מדוע.
אם אני מול מוות. הלא אני חי.
רק בולט מצבי הטוב ונפלא.
אך אם הרגתי אני. אוי, אחי
כעת נפשי החיה- השפלה
טוב מותי מחיי. כביכול, שאלתי
מה טובים חיי ר-ו-צ-ח!
לא ירשתי. אך רצחתי גם נשכלתי
אני רק רוצה אח!
וכשרוצים אח צריך לפנות לאב
מתוך מוות - לחיים נוטה
אז אצעק בשפת ייסוריי, זה כאב
אך כעת. אזעק עזרתך- ט-א-ט-ע-!!!
