)בימאית דמיונות-שיעור מטמטיקה
-והסטוריה
-לעבוד על ההכתרה כשאין טקסט(וזה כאילו עוד שבועיים...לחץ
)
-לנסות לגהץ כשאת מתה מעיפות
-לנסות להירדם בשיעור ולא להצליח
-לקרוא את הטקסט המשעמם מוות שהמורה נתנה בעברית(אחרי שהצלחתי להרדם...
)
-להיכנס לנסיו"פ בתיקווה שרועש כאן ולהתאכזב
-לחפש משו לנשנש חוץ מפרות ט"ו בשבט שנשארו,ולא למצוא
-וכן הלאה וכן הלאה...
מה לעשותת
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
