כי ככה יש לנו גם את אמא וגם את אבא

כי יש לנו אחים מתוקים ונפלאים ממש

כי אנחנו גרים איפה שאנחנו גרים

וזה לא מידי קרוב לאולפנא ולא מידי רחוק

וגם יש כאן משפחה אחת עם אנשים שאני ממש אוהבת וזה כיף

כי אני לומדת מהם דברים

חלק מה כן לעשות וחלק מה לא

כי אנחנו יכולים לעבוד על מידת הקנאה

ועל הלשמוח בחלקנו

כי אנחנו משפחה תורנית

וכי הם עובדים וב"ה אנחנו בסדר מבחינה כלכלית

כי הם שלחו אותנו ללמוד במקומות די טובים

כי אמא מתייעצת עם הרב על המון דברים

וכי אבא ממש חכם בהרבה דברים, גם אם לא בהכל

אוח היה לי עוד משו וברח לי

חייב דחוף.

(בייניש)

הרבה התחיל כאן.

כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים

מסגרת שונה לתקשורת.

לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.

ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.

נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.

או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.

ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.

מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.

קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...

רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.

בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.

אין סוף. בסוף זה רק אני.

אתם אולי מכירים את המנהלים של פורום ישל"צ? אני רוצה להכנס אליו והוא נעול