בעלי ואני נשואים 10 שנים ויש לנו ב"ה 3 ילדים מקסימים. בד"כ בעלי הוא בעל מתחשב ומתנהג כלפי יפה, בנוסף מאוד פעיל במטלות הבית: מכין אוכל, עושה כביסה וכו'.. אבל לפעמים הוא מסתגר בעצמו ומתנהג בצורה ממש אגואיסטית: למשל חודש לפני החתונה הייתי חולה סמרטוט וביקשתי ממנו שיבוא לבקר אותי הוא אמר שהוא לא מוכן כי הוא מפחד להידבק. 2 הילדים הגדולים נולדו אחרי 4 שנות טיפולים בגלל בעיית זרע, בטיפולים הוא גם היה מסתגר ונאטם, לא התעניין ולא היה שותף והרגשתי שאני עוברת את הטיפולים לבד, אחרי כמה נסיונות שנכשלו בטיפול רביעי הוא לקח את עצמו בידיים התעניין ותמך וזה באמת הטיפול שהצליח . את בעלי הכרתי אחרי שרזיתי די הרבה ועשיתי סוג של " שינוי תדמית" חיצונית בלבד. בתקופה השמנה שלי יצאתי לבליינד דייטים ובחורים לא התעניינו בי, לרוב גם לא חזרו אליי אחרי הדייט הראשון בשביל להגיד שלא מתאים להם אחרי שרזיתי כמובן שהמצב השתנה: הייית מחוזרת, קיבלתי מחמאות וכו'.. אך עדיין יש לי בעיות של דימוי גוף, אני עדיין לא מרגישה טוב עם עצמי.בשני ההריונות הראשונים שהושגו מטיפולים בעלי היה כרוך אחרי, אמר לי כמה שאני יפה בהריון וכמה טוב שאני בהריון וככה אנחנו לא אסורים אף פעם . ההריון האחרון הושג בהפתעה באופן טבעי ודווקא אז הוא התחיל להתנהג שונה: היה מנסה לריב איתי בכח פעם אחת אפילו קרא לי מטומטמת בגלל שקניתי נעליים לבן שלנו ולדעתו לא היה צריך, ביום כיפור הייתי בהריון מתקדם, בצום ועם שני הילדים בבית , הייתי מותשת וביקשתי ממנו כשחזר מבית הכנסת שיעזור לי קצת עם הילדים הוא אמר שהוא עייף והלך לישון. יחסי האישות בינינו פחתו בצורה חדה, הוא היה אדיש אליי, לא התעניין בי לא מינית ולא בכלל. היה אומר לי " בצחוק" דברים שפגעו לי בבטחון כמו: " וואו איזה ישבן גדול" וכדומה. חשוב לציין שלאורך כל תקופת הנישואין לא הצלחתי ליזום יחסי אישות כי פחדתי שהוא ידחה אותי ואז אני אפגע, בהתחלה הוא עודד אותי ליזום אך בפועל כשאזרתי אומץ ויזמתי הוא לרוב דחה אותי בטענה שהוא עייף כך ששכבנו רק כשהוא רוצה. בהריון האחרון דיברתי איתו ישירות כי הוא לא מבין רמזים ואמרתי לו כמה שזה פוגע בי וקשה לי שאנחנו בקושי מקיימים יחסים בהתחלה הוא אמר שזה לא קשור להריון אבל בסוף הוא הודה שהוא " יותר אוהב אותי רזה" בהריון היינו מקיימים יחסי אישות אבל רק אחרי שהייתי בוכה ונשברת ומתחננת שיתייחס אליי ויהיה איתי הוא " עשה לי טובה" שאלתי אותו מה השתנה בהריון הזה מההריונות הקודמים הוא אמר שהוא לא יודע. עכשיו אני אחרי לידה, נולדה לנו ברוך ה' ילדה מתוקה ואני כבר לא מסתובבת עם בטו ענקית. פתאום הוא השתנה מהקצה לקצה: אומר לי כל הזמן שהוא אוהב אותי, מעריך אותי, קונה לי מתנות אחרי שנים שהוא לא הוציא עליי שקל, מרגישה שנזרקתי 13 שנה לאחור, שאני סוג של חפץ בשבילו ושאם אני לא רזה אני לא שווה כלום והאהבה שהוא טוען שהוא אוהב אותי היא אהבה שתלויה בדבר. יכול להיות שזה סתם מההורמונים של אחרי לידה נהייתי היסטרית? אולי אני סתם נכנסת לסרטים ותנודות בזוגיות נפוצות בזמן ההריון?
אשמח לתגובותיכן
