למדתי הרבה בימים האחרונים. למדתי להקשיב, לאהוב, להתרגש, ובעיקר למדתי את עצמי.
אתם יודעים כמה אני אוהבת את המדבר. אבל אתם לא יודעים למה, איך זה שאני כל כך מתרגשת ממנו, כל פעם מחדש, איך זה שאני מוצאת את עצמי דווקא במקום הכביכול עלוב הזה.
אז זהו, שהוא לא כל כך עלוב. להפך. הוא מלא הוד, הוא מתפרש עד אין קץ, הוא כזה חשוף עד שאני לא יכולה לעמוד מולו באין שלי ופושטת את עצמי אליו, ומגלה אותי.
ההעזה הזו, להיות עירום וחשוף ופרוש לאינסוף. השקט הלא מופרע אף פעם.
אני רוצה להיות חלק ממנו. לא לבוא ולדרוך ולהפריע לשקט. אני רוצה להיות מדבר, להיחשף, להיות בטוחה בי ולא להתחבא בין מאות עצים ונחלים.
*
המשך אולי פעם אחרת .
אתם יודעים כמה אני אוהבת את המדבר. אבל אתם לא יודעים למה, איך זה שאני כל כך מתרגשת ממנו, כל פעם מחדש, איך זה שאני מוצאת את עצמי דווקא במקום הכביכול עלוב הזה.
אז זהו, שהוא לא כל כך עלוב. להפך. הוא מלא הוד, הוא מתפרש עד אין קץ, הוא כזה חשוף עד שאני לא יכולה לעמוד מולו באין שלי ופושטת את עצמי אליו, ומגלה אותי.
ההעזה הזו, להיות עירום וחשוף ופרוש לאינסוף. השקט הלא מופרע אף פעם.
אני רוצה להיות חלק ממנו. לא לבוא ולדרוך ולהפריע לשקט. אני רוצה להיות מדבר, להיחשף, להיות בטוחה בי ולא להתחבא בין מאות עצים ונחלים.
*
המשך אולי פעם אחרת .
)