לפעמים, תוקפים את בני האדם באשר הם, כל מיני פרצי עצבות. שאין כח לעשות כלום, ופתאום כל המציאות נראית מעצבנת, מתישה, מתסכלת, קשה, ולפעמים גם רעה בכוונת מכוון.
אני רק מציע דרך התמודדות,
לנסות להתבונן מאיפה צץ פתאום אותו רגש קשה ומתסכל,
לראות מאיפ זה צץ, לחשוב במח שדווקא זה קשה, אבל כל השאר טוב,
ולחוות חוויה של חיים,
של הצלחה, כך שהחיים ייראו פתאום יותר מאירים.
אשמח לתגובות.
(כמובן שכל זה רק באופן אחד של עצבות, ולאנשים מסויימים, כתבתי בעיקר איך שאני חווה את הדברים , ולא כמשהו כללי)
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
