להגיד כמה אני מבינה אותך.

זה קשה.
המלחמה הזאת, המאבק,
מתיש, מכרסם, גומר.
אבל אם הקב"ה הביא אותך למצב הזה שאת נמצאת בו, הוא סומך עליך ומאמין בך שתצליחי להחזיק חזק. לשרוד. לשרוד בגבורה. בגאון.
את מעל זה. את יכולה.
הקב"ה מאמין בך. אני מאמינה בך.

אני פשוט כ"כ מזדהה בקטע אחר.
אז תדעי שאת לא לבד.
ואיך אומרים, "קשה באימונים, קל בקרב"?
קשה קשה קשה
אבל עוד תבוא העת הרגועה. הנושמת. ()

אני פה תמיד, אם באלך.
מחזקת אותך.
ה' איתך.

אבל כרגע אני בשלב שבו בא לי לשהות רגע באפיסת כוחות. עוד אין לי חשק לקום. בא לי קצת להיות במקום החלש. זה בסדר, נכון?

מותר וצריך לתת לעצמנו להתחבק, להשתכשך עם הכאב.
להיות בו. להרגיש אותו.
אבל לזכור שזה לא המצב האידיאלי.
לדעת לצמוח.
לזכור שלהיות מחוקה לא יוביל אותי לשום מקום.
טוב?
רק תזכרי אתזה.

לא צריך לחפש מלאכים בשמיים
הם מתהלכים בתוכנו, על פני האדמה
נוגעים בקצה העצב, מסתירים את הכנפיים
נושאים על גביהם תרמילים של נחמה.

הם יודעים להגיע בדיוק בזמן
לרדת בזהירות במדרגות האפלות
להדליק שם את המתג, לצבוע בלבן
לפתוח במבט את הדלתות הנעולות.