אני כתבתי

לא הצלחתי להתאהב בך בשישית
לאהוב אותך כמו פעם
כשהיינו מדברים.
ואם כבר מדברים
על הגשמה עצמית וזה
אולי בכלל תזכור
איך שהיית מצייר.
ובין הרים חומים לעצים ירוקים
בין תזמון של שעונים נוזלים
לכרוניקה של שקיעה סגולה מאוד
עוד היינו מדברים.
וביום חדש נפלא אחד
עת היית מבקש
ממני להישאר להתבונן בך קצת
הייתה בי התפעמות של שתיקה.
הם לוקחים אותך למטה, לוקחים אותך למטה, לוקחים אותך למטה.
ומה עוד ביקשת? רצחת וירשת. ושתקתי ודיברנו ואתה.