שלכל אחד מהמשתתפים (משתתפות במקרה דנן...) יש שני פתקים בשני צבעים שונים, נניח אחד צהוב ואחד אפור...

המדריכה (את במקרה דנן) סופרת לאחור עד 3 וכך אחת מהמשתתפות מרימה אחד מהפתקים...

יש חוק האומר שאם כל המשתתפות מרימות פתק מסויים (אחד משני הצבעים הנבחרים, נניח אפור...) אזי כולן יקבלו פרס (סוכרית טופי או משהו...)... אולם, במידה שמישהי הרימה את הפתק מהצבע השני (צהוב במקרה דנן...) היא זוכה בכל הפרסים שלחברותיה... (ואם נניח שתיים הרימו, יחלקו את הסוכריות בניהן...)...

בפעולה זו, מעמידים את החניכות במבחן הנתינה... האם הן יעדיפו להבטיח לעצמן פרס ללא התחשבות באחר או שאולי יעדיפו לסכן סיכוי זה כדי שגם חברותיהן תצאנה מורווחות...

לזה התכוונת?

זה כבר עשינו להן. חבורה של קופיפות. לא הייתה פעם אחת שכולן הרימו אותו צבע!

למה את חושבת שהעץ לא מקבל?

מבחינתו, הוא קיבל את הטוב ביותר... עצם הנתינה... ורואים שבסוף הוא גם היה מאושר בזכות הנתינה-קבלה שלו...

(התלבטתי אם להכניס אתזה)

אבל בסוף הוא נשאר בלי כלום. וזו לא המטרה. מה שצריך זה לתת אבל לדעת גם לקבל כדי לא להישאר חסרים.

והכלל הזה תופס ורלוונטי בהרבה תרחישים בחיים

לבעלי כלבים שהולכים עם כלבם במקומות ציבוריים.

אם הכלב מותר, ללא מחסום לפיו, אסור ללכת איתו

ואם הכלב אסור, עם מחסום, מותר להסתובב איתו בפרהסיה.

אבל המשפט הזה תופס בהרבה מצבים החיים.

-בנהיגה, דווקא שיש פס לבן ואסור לעקוף רכב איטי - הנתיב ממול פנוי ואפשר היה לעקוף בבטחה...

וכשיש קו מקווקו ומותר לעקוף - התנועה ממול עמוסה ולא מאפשרת לצאת לעקיפה..

או מתאר את הפרווילגיות שבעלי עמדה ושררה מרשים לעצמם בניגוד לציבור. מה שמותר לנבחרים אסור לבוחרים... (למשל, שכר חברי הכנסת צמוד למדד וצמוד לעוד כל מיני דברים, כך הם חוקקו לעצמם והשכר עולה ועולה - אבל ציבור השכירים הרגיל לא זוכה לכאלו צ'ופרים...)

ועוד כהנה וכהנה דוגמאות מחיי היום יום.

אז הוא היה עובר

הוא קיבל כמעט 2.5 אחוז מהקולות

גם ככה הוא לא היה עובר.

ואני דווקא תומך שכל מפלגה תתמקד בעצמה ולא בחסרונות של המפלגות האחרות.

הוא קיבל רק 1.6 אחוזים.