שהזמן ייעצר,
והכל יישאר כמו עכשיו.
ולא נצטרך לחפש מקום אחר,
וי"ב תמשך לעולמי עולמים.
ולא נפחד משנה הבאה,
כי נשאר בחממה המוגנת והבוטחת.
ולא נצטרך לצאת לחיים עצמאיים,
זה מפחיד ברגע אחד להפוך לעצמאית.
אני עדיין מרגישה קטנה,
אז למה אין המשך לתיכון??
אוופפפ!!
וואי
הלוואי שהזמן ייעצר
או שי"ב לא תגמר
או שנמצא מקום לשנה הבאה
ויהיה לנו שם כיף.
בעזרת ה' יתברך.
זהו.
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
