1. לצאת לפחות פעם בשבוע למקום חדש ולהשקיע במחשבה ובתכנון
   לפחות כמו בדייטים
    
2. להזמין אורחים הביתה מדי פעם, בני משפחה וחברים
    
3. לבשל יחדיו, לנסות מתכונים חדשים, טכניקות בישול ומטבח חדשות
    
4. לשחק ביחד משחקי קלפים ומשחקי קופסה
    
5. לפתח ביחד תחביב, למשל צילום או ציור 
    
6. ללמוד תורה בחברותא 5 דקות ביום או חצי שעה פעם פעמיים בשבוע
    
7. להקדיש יום בחודש ליום טיול, לתכנן אותו מראש טוב טוב
   להכין תיק עם הכול ולקום מוקדם
    
8. לקבוע זמן ברזל מדי יום, שמשוחחים על היום שהיה. לפחות 10 דקות

ואם משהו שם לא הולך טוב אל תהססו להתייעץ וללמוד

ואם את היית מרגישה שאת מתמוטטת וצריכה מרווח זמן לנשימה בשביל שלילדים שלך תהיה אמא,

ולבעלך - אישה, אז לפעמים אין ברירה וצריך מניעה.

אני אומרת בתור אחת שילדה 10 חודשים אחרי החתונה, ושמחה בזה מאוד, ולא מונעת בכלל ומקווה לא למנוע אף פעם!!

אבל אין שום קשר בין זה שיש כאלו שמחכים שנים לילדים, ובין זה שיש כאלו שמרגישים שהחיים ייהרסו להם

אם יגיע ילד לפני שהם אחזו שהתחתנו.

ברור שאני לא מסכימה עם זה שהציע לה למנוע. ממש לא אמורים להציע כזה דבר לזוג בתור עצה לחיזור הקשר.

אני חושבת שאצלנו זה ממש בנה את הקשר, ובונה מיום ליום יותר ויותר.

מרבנים שההחלטה על מניעת הריון לא צריכה להיות רק של הזוג, זו הרי מניעת מצווה! (פרו ורבו) 

זה מניעת הבאת נשמות לעולם הזה.

וכמו שלא בונים בניין בלי התייעצות עם מהנדס (להבדיל), ככה לא מחליטים למנוע הריון בלי התייעצות עם רב, וב"ה יש לנו הרבה רבנים נפלאים שמקשיבים ויודעים להבין את הקשיים של הזוגות ועם צריך להמליץ על מניעה ועל תקופת מניעה.

אבל ככה, בתור זוג שחיכה שנתיים והיום יש לנו שני ילדים כשהגדול בן שנתיים ו4 חודשים ב"ה - הילדים זה הדבר הכי מתוק שיש ובאמת מחבר בין בני הזוג. כמובן שצריך הרבה השקעה וכוחות.

לדעתי בשנה הראשונה כדאי לעשות הליכות יחד, טיולים, הרבה שיחות, לדבר על מה שמרגישים - זאת הרי שנה שמכירים אחד את השני באמת.

ואם יש קשיים להיות סובלניים, ולזכור שזאת רק ההתחלה ועם הזמן הקשר יתחזק בע"ה.

ומוסיף ברכה ותפילה  לכל הזוגות שמצפים לילד - חזקו ואמצו, יהי רצון שה' יהיה בעזרכם וימלא משאלתכם לטובה במהרה ובנקל.

לי לקח זמן להכנס להריון ראשון (כמעט שנתיים) וזה היה קשה מאוד - נפשית. ורק במבט לאחור אני רואה שזה היה לטובה. אבל כל אחד והצרכים שלו - ואת זה נשאיר לקבה להחליט אם טוב לנו עכשיו הריון או לא.

של אמונה אין לנו זכות לקבוע אם הנשמה תרד לעולם או לא, כי ככה נוח לנו.

ואם מרגישים שלא מסוגלים להריון כרגע צריך להתיעץ עם רב שהוא איש הלכה ושליח של הקב"ה.

נכון שיש מקום גם לזוגיות בפני עצמה, אבל גם הילדים מקרבים בין בני הזוג.

ובע"ה בניית הזוגיות לא נגמרת לפני ההריון. כל החיים צריך ואפשר לבנות אותה. העיקר שיהיה רצון.

היא התמצית המזוקקת של שטות ה'דעת תורה'. 

שהרב ייכנס למיטה שלו, ולא למיטה שלי. תודה. 

מה לאכול (אף אחד לא שואל למה נכנסים לי לצלחת?), מה ללבוש, מה לברך, וכו'.

אז כן אנחנו גם לא אמורים להחליט החלטה אישית מתי תבוא נשמה לעולם.

תפריט ארוחת הבוקר ותכולת המלתחה שלי הם החלטות אינטימיות ובעלות משמעות בדיוק כמו השאלה כמה נפשות עליי לפרנס (פיזית ורגשית) בעשרים השנים הבאות. באמת אותו מישור. 

hence התשובה לתמיהתך למה אף אחד לא שואל למה נכנסים לו לצלחת, אבל כן מתעצבנים על רבנים שנכנסים מתחת לסדינים. 

שכתוב עליהם "כשר" לפחות ובגדים שלו זה לא בגדים של חוף הים.

מה זה כשר, מה זה צנוע, מה זה מוסרי.

לא כל אחד יבוא ויחליט. יש לנו את אמת התורה בשביל זה.

ברור שלכל אחד יש דרך מיוחדת בחיים, אבל זה צריך להיות לפי אמת התורה.

ואפשר להשקיע גם בזוגיות וגם בילדים. ולא, הילד הוא לא פתרון של קשיים בזוגיות. 

והקב"ה יודע בדיוק איזה ילד להביא ומתי ולאיזה הורים. מעניין שיש זוגות שכמה שנים אין להם ילדים ואח"כ נולדים להם אחד אחרי השני, ויש כאלה שמיד באים אצלם הילדים. וכל זה בלי התערבות מצדם. כל אחד מה שמתאים לו וה' רואה את זה.

דווקא אצל החילוניים יש יותר אחוזי גירושים והם גם מחליטים בעצמם מתי הכי מתאים להם להביא ילד בד"כ, וגם לא מביאים יותר מ2-3 בד"כ, כמובן שזה באופן כללי.

הוא לא קיים פרייה ורבייה, הוא כמו בגדר "אנוס", שניסה לקיים מצווה ולא עלה בידו.

כבר מזמן את השאלה הזאת.

שתפריט של אדם דתי מורכב ממוצרים כשרים. החותמת 'כשר' היא לנוחות שלנו בעולם המערבי הנפלא שאנחנו חיים בו. אם אדם מטייל בוייטנאם - הוא צריך לדעת פשוט מה כשר ולהשתמש לפי השכל שלו וההבנה שלו. הוא לא צריך לקנות כרטיס טיסה גם לרב שלו כדי שיגיד לו מה מותר ומה אסור, ולא צריך לממן משגיח כשרות לכל מקום שהוא מתכנן לאכול בו. 

כמה ילדים להביא.

את עושה מה שאת רוצה - יש לך בחירה חופשית.

אם מעניין אותך מה יש לתורה להגיד - תחפשי מישהו שמקצועי בנושא ותשאלי אותו.

שאנחנו מעצמינו לא אמורים למנוע הריון כי זה התערבות בדרך של הקב"ה להביא נשמות לעולם הזה. ויש אמצעיי מניעה שהפעולה שלהם אפילו דומה לרצח והם וודאי אסורים.

ואם מדי פעם צריך לעשות הפסקה ולמנוע הריון, אז אנחנו לא אובייקטיבים להחליט בעצמינו.

וכמו שכדי לרפא מחלה הולכים לרופא, כי הוא אדם שהתחום שלו זה רפואה. והוא גם מתערב ואומר מה לשנות באורך החיים שלנו. אז כך כשרוצים להחליט על הפסקה זמנית של תהליך של הבאת נשמות לעולם, הולכים לאיש תורה והלכה שהוא שומע מה הקשיים וממליץ אם צריך על מניעה, תקופת מניעה וסוג מניעה.

אבל יש אנשים שמחליטים שהם שומרים מצוות איך שהם רואים את זה ולא איך שההלכה קובעת, וחבל.

רק שלא יגידו שזאת הדרך לכולם.

לא רק בתוך ההלכה.

הבחירה היא בין טוב לרע. תעשי מה שבא לך. יש המלצות ויש תוצאות.

שהם מתלבטים אם לעשות להם רב או להפעיל את השכל?

איני רחוק מתורה ומצוות, אבל באופן כללי זה באמת משמח שאנשים אחרים מתפללים עליי. תודה! 

יש אמצעי מניעה אסורים, לא אפרט כאן. (רק במקרים יוצאי דופן לפעמים מתירים אותם ).

וההחלטה האם למנוע הריון היא לא בדיוק אמורה להיות סובייקטיבית.  לדוגמה אם בני הזוג עובדים, יש להם זוגיות טובה, ויכולים להביא ילד לעולם, אבל אומרים "טוב עכשיו זה לא מתאים, צריך לקנות דירה, להוציא רשיון, לחיות בשביל עצמינו וכו'". זאת הסתכלות סובייקטיבית, לא הסתכלות אובייקטיבית אמיתית.

אבל יש גם מקרים שבהם יש קשיים אמיתיים, שבהם באמת צריך תקופת מניעה. בשביל זה רב הוא שליח של ה' לעזור להחליט, כי הוא איש תורה.

ולפנות לרב זה לא אומר למחוק את עצמי. אני מחליטה איזה מקצוע ללמוד, איפה לגור, האם לעבוד או להיות בבית, מי החברות שלי ומה הקשר איתן וכו'. מלא החלטות אני מחליטה והן באמת אישיות ולא צריכות דעת תורה.

בהלכה יש המון פרטי דינים בהקשר של מקום מגורים, בחירת מקצוע,

ואפילו עם מי מותר להתחבר ועם מי לא.

ובנוסף, יש גם רבנים שאוסרים על נשים להוציא רישיון.

אז למה בדברים האלו את לא צריכה להתייעץ על כל צעד שלך עם רב?

לגישתך, אפילו כשחולים וצריך ללכת לרופא, צריך לשאול קודם רב,

כי לדעת הרבה רבנים מדובר על חוסר ביטחון בקב"ה (למשל הרמב"ן).

גם במניעת היריון יש הרבה צדדים סובייקטיבים שמותר ואפילו כדאי להתחשב בהם.

נכון שלא כל דבר מותר, אבל צריך למצוא את האיזון היכן מקומו של הרב בכל שאלה ושאלה.

הגישה שלך, שאנחנו לא אמורים למנוע היריון, היא גישה טובה נחמדה.

אבל קיימות עוד גישות שונות ביהדות, שגם הן טובות ונחמדות.

אין בעיה שתציגי את הגישה שלך ותסבירי למה היא טובה בעינייך,

אבל גם אין מקום לפסול גישות אחרות שלא מתאימות לגישה שלך.

נכון שהתורה מדריכה אותנו גם לגבי חברים למשל, שצריך חברים טובים ויראי שמיים, וכשחולים ניתנה לרופא רשות לרפא אז אפשר לפנות לרופא. לא צריך להתקשר לרב כדי לשאול האם מותר לי להיות חברה של פלונית, אני יכולה להחליט בעצמי.

אבל יש דברים שבהם צריך דעת תורה, במיוחד כשמדובר על הבאת נשמות לעולם הזה. והרבנים  אומרים שמצווה גדולה להביא ילדים, ואין למנוע אותה. במקרים מסוימים כשיש קשיים ורוצים לעשות הפסקה צריך להתיעץ עם פוסק.

זאת לא דעתי, זאת דעת הרבנים.

בטח שלא נכון לתת הוראה לכולם למנוע הריון.

על מניעת הריון מביאים גם את הצדדים הסובייקטיבים: מה בני הזוג מרגישים, מה המצב הבריאותי של האישה, כמה זמן אחרי לידה אחרונה, וגם צדדים אובייקטיבים: כמה ילדים יש בבית, האם יש כבר בן ובת, מה המצב הכלכלי וכו'. אבל ההחלטה הסופית צריכה להיות אובייקטיבית. וב"ה יש לנו הרבה רבנים טובים ואכפתיים שיודעים להקשיב ולהבין ואח"כ לתת את פסק ההלכה.

פרו ורבו - במסכת יבמות נפסקה הלכה כבית הלל שהמצוה מדאורייתא היא להוליד בן ובת, ומדרבנן יש מצוה להוליד עוד ילדים כמה שאפשר, כדברי ר' יהושע במסכת יבמות "היו לו בנים בילדותו- יהיו לו בנים בזקנותו".

מה יקרה ביום שבו תחליטי שאת סוגרת את הבאסטה כדבריי העם וזה לאחר שהבאת לדעתך מספיק ילדים וגם בעלך קיים את מצוות פרו ורבו ( שחלה עליו ולא עלייך) ותעשי "שאלת רב" ויחליטו בשבילך שאת צריכה להמשיך

האם תמשיכי ? או שתנסי למצוא רב אחר שדעתו תהיה כדעתך

זוג ששבע לגמרי מילדים אבל יש להם רק 3 ילדים ... אופס שני בנים ובת

אבל מה שני הבנים הם כמו 10 ...

הם שבעים לגמרי

יש להם מספיק כסף

יש להם מספיק זמן

יש להם בית מספיק גדול בלה בלה בלה

אבל מה שאין להם זה רצון לעוד ילדים

אממה הם בני 34 ולא בא להם עוד ילד

איך את יכולה להכניס פה שיקול של "אדם חיצוני" שיחליט בשבילם על הבאת ילדים נוספים כאשר לא מדובר על משהו פעוט אלא אדם נוסף עם כל ההשלכות של זה במשפחה.

תסלחי לי אבל עם כל האמונה דעתי היא שכן צריך לעשות שאלת רב אולם יש לבחור את הרב שיפסוק בנושא זה (ואני מדגיש בנושא זה ) את מה שאתה רוצה לשמוע.

הוא לא מכיר את הקשיים האינדיבידואלים

ככה שכן אעשה שאלת רב כדי לא לחטוא בז"ל

אבל בדברים מהותיים כגון ילדים אני חושב שרק רב בעל שיעור קומה רציני יגרום לי לשנות החלטתי.

ככה שמלכתחילה אפנה לפוסק הלכה שאני מאמין שיהיה בעצה אחת איתי.

אין דבר כזה ילד שאתה מצטער שהבאת לעולם אבל יש דבר כזה כאב גב ועייפות ואלף ואחד קשיים אחרים שבאים כתוצאה מילד נוסף.

ונראה לי שגם הפוסקים יודעים כשהם נותנים פסק הלכה, ויש נשים שאמרו להן לחכות שנתיים.

ברור שכל ילד זקוק לתשומת לב והשקעה, והאישה צריכה לחזור לעצמה, אבל יש עוד נסיבות כמו גיל של האישה לדוגמה ( אם היא התחתנה מאוחר וכו'). ובכלל אח או אחות לילד זו מתנה מאוד גדולה שאפשר לתת.

ולשאלתך אני לא אלך מרב לרב אחרי ששאלתי רב אחד. ממה ששמעתי מנשים דתיות וחרדיות הרבנים מאוד קשובים לקשיים בעניין הזה.

יש לנו במשפחה המורחבת משפחה חרדית מרובת ילדים מאוד עשירה. וכשהאישה פנתה לרב כי הרגישה שכבר קשה לה מאוד מבחינה נפשית אחרי 13 ילדים הוא אמר לה שהם יכולים למנוע הריון ולא להביא יותר. אבל היא באמת שמחה בכך שמגדלת כזאת משפחה גדולה. כל ילד חשוב בעיניה! וכבר חיתנה 2 בנות. 

אגב יש גם אנשים שגם אם לא מונעים הריון נולדים להם רק 2. הקב"ה יודע מה מתאים לכל זוג.

נראה לי שמה שלי להגיד כבר אמרתי. 

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר