1. לצאת לפחות פעם בשבוע למקום חדש ולהשקיע במחשבה ובתכנון
   לפחות כמו בדייטים
    
2. להזמין אורחים הביתה מדי פעם, בני משפחה וחברים
    
3. לבשל יחדיו, לנסות מתכונים חדשים, טכניקות בישול ומטבח חדשות
    
4. לשחק ביחד משחקי קלפים ומשחקי קופסה
    
5. לפתח ביחד תחביב, למשל צילום או ציור 
    
6. ללמוד תורה בחברותא 5 דקות ביום או חצי שעה פעם פעמיים בשבוע
    
7. להקדיש יום בחודש ליום טיול, לתכנן אותו מראש טוב טוב
   להכין תיק עם הכול ולקום מוקדם
    
8. לקבוע זמן ברזל מדי יום, שמשוחחים על היום שהיה. לפחות 10 דקות

ואם משהו שם לא הולך טוב אל תהססו להתייעץ וללמוד

ואם את היית מרגישה שאת מתמוטטת וצריכה מרווח זמן לנשימה בשביל שלילדים שלך תהיה אמא,

ולבעלך - אישה, אז לפעמים אין ברירה וצריך מניעה.

אני אומרת בתור אחת שילדה 10 חודשים אחרי החתונה, ושמחה בזה מאוד, ולא מונעת בכלל ומקווה לא למנוע אף פעם!!

אבל אין שום קשר בין זה שיש כאלו שמחכים שנים לילדים, ובין זה שיש כאלו שמרגישים שהחיים ייהרסו להם

אם יגיע ילד לפני שהם אחזו שהתחתנו.

ברור שאני לא מסכימה עם זה שהציע לה למנוע. ממש לא אמורים להציע כזה דבר לזוג בתור עצה לחיזור הקשר.

אני חושבת שאצלנו זה ממש בנה את הקשר, ובונה מיום ליום יותר ויותר.

מרבנים שההחלטה על מניעת הריון לא צריכה להיות רק של הזוג, זו הרי מניעת מצווה! (פרו ורבו) 

זה מניעת הבאת נשמות לעולם הזה.

וכמו שלא בונים בניין בלי התייעצות עם מהנדס (להבדיל), ככה לא מחליטים למנוע הריון בלי התייעצות עם רב, וב"ה יש לנו הרבה רבנים נפלאים שמקשיבים ויודעים להבין את הקשיים של הזוגות ועם צריך להמליץ על מניעה ועל תקופת מניעה.

אבל ככה, בתור זוג שחיכה שנתיים והיום יש לנו שני ילדים כשהגדול בן שנתיים ו4 חודשים ב"ה - הילדים זה הדבר הכי מתוק שיש ובאמת מחבר בין בני הזוג. כמובן שצריך הרבה השקעה וכוחות.

לדעתי בשנה הראשונה כדאי לעשות הליכות יחד, טיולים, הרבה שיחות, לדבר על מה שמרגישים - זאת הרי שנה שמכירים אחד את השני באמת.

ואם יש קשיים להיות סובלניים, ולזכור שזאת רק ההתחלה ועם הזמן הקשר יתחזק בע"ה.

ומוסיף ברכה ותפילה  לכל הזוגות שמצפים לילד - חזקו ואמצו, יהי רצון שה' יהיה בעזרכם וימלא משאלתכם לטובה במהרה ובנקל.

לי לקח זמן להכנס להריון ראשון (כמעט שנתיים) וזה היה קשה מאוד - נפשית. ורק במבט לאחור אני רואה שזה היה לטובה. אבל כל אחד והצרכים שלו - ואת זה נשאיר לקבה להחליט אם טוב לנו עכשיו הריון או לא.

של אמונה אין לנו זכות לקבוע אם הנשמה תרד לעולם או לא, כי ככה נוח לנו.

ואם מרגישים שלא מסוגלים להריון כרגע צריך להתיעץ עם רב שהוא איש הלכה ושליח של הקב"ה.

נכון שיש מקום גם לזוגיות בפני עצמה, אבל גם הילדים מקרבים בין בני הזוג.

ובע"ה בניית הזוגיות לא נגמרת לפני ההריון. כל החיים צריך ואפשר לבנות אותה. העיקר שיהיה רצון.

היא התמצית המזוקקת של שטות ה'דעת תורה'. 

שהרב ייכנס למיטה שלו, ולא למיטה שלי. תודה. 

מה לאכול (אף אחד לא שואל למה נכנסים לי לצלחת?), מה ללבוש, מה לברך, וכו'.

אז כן אנחנו גם לא אמורים להחליט החלטה אישית מתי תבוא נשמה לעולם.

תפריט ארוחת הבוקר ותכולת המלתחה שלי הם החלטות אינטימיות ובעלות משמעות בדיוק כמו השאלה כמה נפשות עליי לפרנס (פיזית ורגשית) בעשרים השנים הבאות. באמת אותו מישור. 

hence התשובה לתמיהתך למה אף אחד לא שואל למה נכנסים לו לצלחת, אבל כן מתעצבנים על רבנים שנכנסים מתחת לסדינים. 

שכתוב עליהם "כשר" לפחות ובגדים שלו זה לא בגדים של חוף הים.

מה זה כשר, מה זה צנוע, מה זה מוסרי.

לא כל אחד יבוא ויחליט. יש לנו את אמת התורה בשביל זה.

ברור שלכל אחד יש דרך מיוחדת בחיים, אבל זה צריך להיות לפי אמת התורה.

ואפשר להשקיע גם בזוגיות וגם בילדים. ולא, הילד הוא לא פתרון של קשיים בזוגיות. 

והקב"ה יודע בדיוק איזה ילד להביא ומתי ולאיזה הורים. מעניין שיש זוגות שכמה שנים אין להם ילדים ואח"כ נולדים להם אחד אחרי השני, ויש כאלה שמיד באים אצלם הילדים. וכל זה בלי התערבות מצדם. כל אחד מה שמתאים לו וה' רואה את זה.

דווקא אצל החילוניים יש יותר אחוזי גירושים והם גם מחליטים בעצמם מתי הכי מתאים להם להביא ילד בד"כ, וגם לא מביאים יותר מ2-3 בד"כ, כמובן שזה באופן כללי.

הוא לא קיים פרייה ורבייה, הוא כמו בגדר "אנוס", שניסה לקיים מצווה ולא עלה בידו.

כבר מזמן את השאלה הזאת.

שתפריט של אדם דתי מורכב ממוצרים כשרים. החותמת 'כשר' היא לנוחות שלנו בעולם המערבי הנפלא שאנחנו חיים בו. אם אדם מטייל בוייטנאם - הוא צריך לדעת פשוט מה כשר ולהשתמש לפי השכל שלו וההבנה שלו. הוא לא צריך לקנות כרטיס טיסה גם לרב שלו כדי שיגיד לו מה מותר ומה אסור, ולא צריך לממן משגיח כשרות לכל מקום שהוא מתכנן לאכול בו. 

כמה ילדים להביא.

את עושה מה שאת רוצה - יש לך בחירה חופשית.

אם מעניין אותך מה יש לתורה להגיד - תחפשי מישהו שמקצועי בנושא ותשאלי אותו.

שאנחנו מעצמינו לא אמורים למנוע הריון כי זה התערבות בדרך של הקב"ה להביא נשמות לעולם הזה. ויש אמצעיי מניעה שהפעולה שלהם אפילו דומה לרצח והם וודאי אסורים.

ואם מדי פעם צריך לעשות הפסקה ולמנוע הריון, אז אנחנו לא אובייקטיבים להחליט בעצמינו.

וכמו שכדי לרפא מחלה הולכים לרופא, כי הוא אדם שהתחום שלו זה רפואה. והוא גם מתערב ואומר מה לשנות באורך החיים שלנו. אז כך כשרוצים להחליט על הפסקה זמנית של תהליך של הבאת נשמות לעולם, הולכים לאיש תורה והלכה שהוא שומע מה הקשיים וממליץ אם צריך על מניעה, תקופת מניעה וסוג מניעה.

אבל יש אנשים שמחליטים שהם שומרים מצוות איך שהם רואים את זה ולא איך שההלכה קובעת, וחבל.

רק שלא יגידו שזאת הדרך לכולם.

לא רק בתוך ההלכה.

הבחירה היא בין טוב לרע. תעשי מה שבא לך. יש המלצות ויש תוצאות.

שהם מתלבטים אם לעשות להם רב או להפעיל את השכל?

איני רחוק מתורה ומצוות, אבל באופן כללי זה באמת משמח שאנשים אחרים מתפללים עליי. תודה! 

יש אמצעי מניעה אסורים, לא אפרט כאן. (רק במקרים יוצאי דופן לפעמים מתירים אותם ).

וההחלטה האם למנוע הריון היא לא בדיוק אמורה להיות סובייקטיבית.  לדוגמה אם בני הזוג עובדים, יש להם זוגיות טובה, ויכולים להביא ילד לעולם, אבל אומרים "טוב עכשיו זה לא מתאים, צריך לקנות דירה, להוציא רשיון, לחיות בשביל עצמינו וכו'". זאת הסתכלות סובייקטיבית, לא הסתכלות אובייקטיבית אמיתית.

אבל יש גם מקרים שבהם יש קשיים אמיתיים, שבהם באמת צריך תקופת מניעה. בשביל זה רב הוא שליח של ה' לעזור להחליט, כי הוא איש תורה.

ולפנות לרב זה לא אומר למחוק את עצמי. אני מחליטה איזה מקצוע ללמוד, איפה לגור, האם לעבוד או להיות בבית, מי החברות שלי ומה הקשר איתן וכו'. מלא החלטות אני מחליטה והן באמת אישיות ולא צריכות דעת תורה.

בהלכה יש המון פרטי דינים בהקשר של מקום מגורים, בחירת מקצוע,

ואפילו עם מי מותר להתחבר ועם מי לא.

ובנוסף, יש גם רבנים שאוסרים על נשים להוציא רישיון.

אז למה בדברים האלו את לא צריכה להתייעץ על כל צעד שלך עם רב?

לגישתך, אפילו כשחולים וצריך ללכת לרופא, צריך לשאול קודם רב,

כי לדעת הרבה רבנים מדובר על חוסר ביטחון בקב"ה (למשל הרמב"ן).

גם במניעת היריון יש הרבה צדדים סובייקטיבים שמותר ואפילו כדאי להתחשב בהם.

נכון שלא כל דבר מותר, אבל צריך למצוא את האיזון היכן מקומו של הרב בכל שאלה ושאלה.

הגישה שלך, שאנחנו לא אמורים למנוע היריון, היא גישה טובה נחמדה.

אבל קיימות עוד גישות שונות ביהדות, שגם הן טובות ונחמדות.

אין בעיה שתציגי את הגישה שלך ותסבירי למה היא טובה בעינייך,

אבל גם אין מקום לפסול גישות אחרות שלא מתאימות לגישה שלך.

נכון שהתורה מדריכה אותנו גם לגבי חברים למשל, שצריך חברים טובים ויראי שמיים, וכשחולים ניתנה לרופא רשות לרפא אז אפשר לפנות לרופא. לא צריך להתקשר לרב כדי לשאול האם מותר לי להיות חברה של פלונית, אני יכולה להחליט בעצמי.

אבל יש דברים שבהם צריך דעת תורה, במיוחד כשמדובר על הבאת נשמות לעולם הזה. והרבנים  אומרים שמצווה גדולה להביא ילדים, ואין למנוע אותה. במקרים מסוימים כשיש קשיים ורוצים לעשות הפסקה צריך להתיעץ עם פוסק.

זאת לא דעתי, זאת דעת הרבנים.

בטח שלא נכון לתת הוראה לכולם למנוע הריון.

על מניעת הריון מביאים גם את הצדדים הסובייקטיבים: מה בני הזוג מרגישים, מה המצב הבריאותי של האישה, כמה זמן אחרי לידה אחרונה, וגם צדדים אובייקטיבים: כמה ילדים יש בבית, האם יש כבר בן ובת, מה המצב הכלכלי וכו'. אבל ההחלטה הסופית צריכה להיות אובייקטיבית. וב"ה יש לנו הרבה רבנים טובים ואכפתיים שיודעים להקשיב ולהבין ואח"כ לתת את פסק ההלכה.

פרו ורבו - במסכת יבמות נפסקה הלכה כבית הלל שהמצוה מדאורייתא היא להוליד בן ובת, ומדרבנן יש מצוה להוליד עוד ילדים כמה שאפשר, כדברי ר' יהושע במסכת יבמות "היו לו בנים בילדותו- יהיו לו בנים בזקנותו".

מה יקרה ביום שבו תחליטי שאת סוגרת את הבאסטה כדבריי העם וזה לאחר שהבאת לדעתך מספיק ילדים וגם בעלך קיים את מצוות פרו ורבו ( שחלה עליו ולא עלייך) ותעשי "שאלת רב" ויחליטו בשבילך שאת צריכה להמשיך

האם תמשיכי ? או שתנסי למצוא רב אחר שדעתו תהיה כדעתך

זוג ששבע לגמרי מילדים אבל יש להם רק 3 ילדים ... אופס שני בנים ובת

אבל מה שני הבנים הם כמו 10 ...

הם שבעים לגמרי

יש להם מספיק כסף

יש להם מספיק זמן

יש להם בית מספיק גדול בלה בלה בלה

אבל מה שאין להם זה רצון לעוד ילדים

אממה הם בני 34 ולא בא להם עוד ילד

איך את יכולה להכניס פה שיקול של "אדם חיצוני" שיחליט בשבילם על הבאת ילדים נוספים כאשר לא מדובר על משהו פעוט אלא אדם נוסף עם כל ההשלכות של זה במשפחה.

תסלחי לי אבל עם כל האמונה דעתי היא שכן צריך לעשות שאלת רב אולם יש לבחור את הרב שיפסוק בנושא זה (ואני מדגיש בנושא זה ) את מה שאתה רוצה לשמוע.

הוא לא מכיר את הקשיים האינדיבידואלים

ככה שכן אעשה שאלת רב כדי לא לחטוא בז"ל

אבל בדברים מהותיים כגון ילדים אני חושב שרק רב בעל שיעור קומה רציני יגרום לי לשנות החלטתי.

ככה שמלכתחילה אפנה לפוסק הלכה שאני מאמין שיהיה בעצה אחת איתי.

אין דבר כזה ילד שאתה מצטער שהבאת לעולם אבל יש דבר כזה כאב גב ועייפות ואלף ואחד קשיים אחרים שבאים כתוצאה מילד נוסף.

ונראה לי שגם הפוסקים יודעים כשהם נותנים פסק הלכה, ויש נשים שאמרו להן לחכות שנתיים.

ברור שכל ילד זקוק לתשומת לב והשקעה, והאישה צריכה לחזור לעצמה, אבל יש עוד נסיבות כמו גיל של האישה לדוגמה ( אם היא התחתנה מאוחר וכו'). ובכלל אח או אחות לילד זו מתנה מאוד גדולה שאפשר לתת.

ולשאלתך אני לא אלך מרב לרב אחרי ששאלתי רב אחד. ממה ששמעתי מנשים דתיות וחרדיות הרבנים מאוד קשובים לקשיים בעניין הזה.

יש לנו במשפחה המורחבת משפחה חרדית מרובת ילדים מאוד עשירה. וכשהאישה פנתה לרב כי הרגישה שכבר קשה לה מאוד מבחינה נפשית אחרי 13 ילדים הוא אמר לה שהם יכולים למנוע הריון ולא להביא יותר. אבל היא באמת שמחה בכך שמגדלת כזאת משפחה גדולה. כל ילד חשוב בעיניה! וכבר חיתנה 2 בנות. 

אגב יש גם אנשים שגם אם לא מונעים הריון נולדים להם רק 2. הקב"ה יודע מה מתאים לכל זוג.

נראה לי שמה שלי להגיד כבר אמרתי. 

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!

של 12 צעדים, היא נחשבת עם יעילות גבוהה.

תקבלי שם גם הזדהות וגם עזרה.

להתחיל מזה שלגלוש ולצפות

זה לא דבר נורא

ובכלל ספק אם זה כזה גרוע

ואז חמלה וקבלה עצמית

כבר משפר את איכות החיים

וזה בסדר שיש סודות

לא על כל דבר שעושים

מישהו צריך לדעת

ואז להמשיך עם הבנה איזה שינוי רוצים לעשות

ולחפש דרך עם יעדים ראליים

מישהי יודעת איך אני מגיעה למשתמשת פה?

איך מתייגים?

למשל "@ סיר לחץ" אבל בלי רווח בין השטרודל לשם המשתמש שאת מקלידה, ואז בוחרת מתוך הרשימה הנפתחת.

@סיר לחץ

לאתר של מאור קפלן. מניחה תמצאי מענה, כי עוסקת גם בנושא הזה.

מאור קפלן – עמוד 2 – להאיר מיניות בריאה

לחפש איזה חלל היא באה למלא.

ומתי את נתפסת לזה. כלומר, מתי יש לך צורך לברוח.

והכי חשוב אהבה וקבלה עצמית. גם במצב הקיים.

הרבה מאד מאד גברים

והרבה נשים

גם הם בצרה הזו.

אך הידיעה הזו טובה רק אם היא מחזקת, ולא להיפך חלילה.

ממליץ לך לא להתפתות מדברי מי שמטילה ספק עד כמה זה נורא. זה בפירוש נורא. אך יש תקווה, ומנסיון אישי - החיים הרבה יותר יפים אחרי שנגמלים.

מצויין שאת רוצה עזרה.

יהי ה' בעזרך.

אל נא תשנאי את עצמך, אך בהחלט כן תשתדלי לשנוא כמה שיותר את הטינופת. השנאה הזאת היא חשובה, ונובעת מאהבה גדולה לטוב.

בהצלחה אחות יקרה.

את שופטת את עצמך מאד לחומרה.

אמא לא טוב. אישה שהוא לא רצה.

זה לא.

זה נושא כאוב ועצוב ואת בעז''ה תצאי מיזה, אבל זה לא את. את אישה טובה.

בעיני לכל התמכרות יש גמילה. אומנם זה קשה להגיד ולעשות אבל נותן תקווה שזה אפשרי.

אנשים נגמרו מסמים קשים מאד, ממצבים חמורים מאד מאד.

בטוחה שאת גם יכולה. ואם היה לך מספיק כח לכתוב פה, תוכלי לאגור עוד כח ולטפל ולהיגמל ולסיים.

מאחלת לך טוב בעז''ה ♥️

קודם כל חיבוק ענק ענק.

ההתמודדות קשה מאוד ולא פשוטה

היא שקופה כי את מסתירה- אבל היא שם.

וכשאת מסתירה משהו- הקושי הוא גם על ההתמודדות וגם על ההסתרה, מנסיון...(רצית הזדהות 😉)

אני לא מחלקת ציונים כמה זה נורא וכמה לא. זה גם לא משנה

את עושה את מישהי אחרת עושה ב'.

זה לא בית משפט.

זה מספיק שזה משהו שלילי ואת מרגישה את ההשלכות ורוצה להיגמל.

כמה דברים

1. הכותרת. תחזקי את עצמך. תמצאי נקודות אור ויש המון. זה דבר אחד שלילי, משמעותי אבל אחד. אני בטוחה שיש המון, ועצם הרצון שלך מוכיח את זה. ממש תרשמי רשימה מפורטת של דברים שאובים בך.

2.חמלה. גם שעושים דבר שהוא נורא מותר לחנות ולחבק ולהכיל את עצמנו. הלקאה עצמית לא מקדמת אלא רק מובילה למעגל קסמים שבסופו נופלים שוב.

3.לזהות דפוס- את שמה לב אם הנפילה קוראים בזמן מסויים? לחץ, חרדה? או חשק מיני לא מסופק? את רוצה את מה ששם טכנית או מה שזה מספק לך?

לכל מה שתעשי פה יש התקדמות בנתיב שונה.

אם זה לחץ וחרדה- לטפל במקור.

אם זה חשק מיני טכני אמיתית רוב הבעלים רק מחכים שהאשה תרצה לשדרג את החיים הסודיים באספקט הזה, לאפשר בעדינות וחכמה להביא לידי כך.

חשוב לי לומר שאם אכן מתגלה דפוס התמכרותי שהוא התמכרות ממש, כדאי לחשוב על עזרה מקצועית.

דבר נוסף שחשוב לי לומר- זה לא צובע את כולך. למה את פוסלת את כולם- זו לא האשה שבעלי רצה זו לא האמא שמגיעה לילדים שלי. אם את נופלת בזה, אז את גם לא מקשיבה להם, מגדלת, מאכילה, מכבסת וכו'? את חברת יכולות הכישורים של אמא כי נפלת? זו עצת היצר הרע שרוצה לדרדר אותנו לתהום נצחית ולא מאפשר לנו לקום ולהמשיך. וזה בטוח לא נכון, טכנית.

העולם שלנו לא שחור ולבן. הטוב והרע משמשים בערבוביא.

ברכת ה' עלייך ומליון חיבוקים!

הוא צריך לדייק את עצמו באופן כללי מול אנשים ולהציב גבולות. ספויילר: לא תמיד זה יהיה נחמד לך.

שכן יעזור הכוונה של איש מקצוע. להרגיש שיש גב של איש מקצוע מול מניפולציות וסחיטות רגשיות חוזרות ונשנות, אל מול הצרכים הזוגיים והמשפחתיים שלנו.

פשוט, הוא לבד. לא מצב שבו הוא מנהל קונפליקט לחץ משני כיוונים.

אם תגיעו להסכמה ביניכם. תוכלו להציב את הגבול. ומותר עד ניתוק מוחלט.

על יעל זק''ש, מנהלת הפורום @נגמרו לי השמות

ממש לא מובן מאליו, משמח ומחמם את הלב, תודה רבה 🙏

אולי כדאי לבדוק גם את כרמי צור, נגוהות, מעלה מכמש ויישובים באזור בנימין. שווה לברר בכל מקום על חיי הקהילה, האופי התורני ורמת הביטחון בפועל. מאחלת לכם למצוא מקום שתרגישו בו באמת בבית ❤️

מכיר כמה מהם

ואני בטוח שיש רמות שונות של דוסיות וכיפיות

יש התיישבות צעירה, זה יותר סגנון צעיר ואחיד, קראוונים הרבה פעמים...

ויש יישובים 'ותיקים' יותר...

זה בא על חשבון נוחות וקרבה לערים, באיזורים 'מסוכנים' אם זה משהו שמטריד אתכם...

ממליצה לבדוק גם את כרמי צור וגוש עציון, יש שם יישובים עם קהילה תורנית ואווירה משפחתית ❤️

זהו יישוב "תורני פתוח" - חם ומשפחתי, עם גבעה סמוכה ובה 14 משפחות של חלוצים.

גיאוגרפית הוא "חור במרכז הארץ" - 40 דקות מירושלים, אריאל, פתח תקווה ולוד. 30 דקות ממודיעין. 15 דקות מעפרה.

המצב הבטחוני די רגוע בשלוש השנים האחרונות מאז פרוץ המלחמה. אין הרבה אירועים באזור. [מה שקרה בעין רייא, ליד נווה צוף, בערב יום הכיפורים הוא היוצא מן הכלל המעיד על הכלל, והמטיילים חזרו למעיינות בהמוניהם].

מוזמנים להתייעץ בפרטי. אני כמעט לא כאן.

אם ככה כל הישובים ביו"ש נחשבים בסדר.