ישלי חברה מאוד טובה אנחנו חברות טובות כבר 5 וחצי שנים..

ועברנו הרבה ביחד מבחינה תורנית אנחנו אותו דבר אנחנו יוצאות ביחד נהננות כייף לנו ביחד.

קובעות לצאת לעיר ביחד הכל ביחד ושמח

היא החברה הכי טובה שלי כי אנחנו שתי דוסות שממש מקפידות בכיתה.

עכשיו,כל השנים תמיד היה לנו רבים כמו לכל זוג חברות ...

כל הזמן רבנו השלמנו רבנו השלמנו כל הזמן.

אני ילדה שמסתדרת עם כולן.לא מפונקת .נוחה והיא אחרת לגמרי.

אני והיא ממש הפכים היא גאוותנית ואני ענווה היא קנאית ואני לא. היא מפונקת וצריכה שהכל יהיה מסודר וכל הזמן תלונות... ואני לא. ועוד הרבה- אין טעם להרחיב.. וגם זה לא כלכך בסדר שאני מוציאה אותה ככה.

אבל רק כדי שתבינו.כל הזמן אמא שלי אמרה לי שזה לא מצופה שעדיין אני חברה שלה כי בן אדם אחר היה פשוט בורח ממזמן...

אני מכילה אותה המון! את כולה.. ואין לי בעיה עם זה. אבל עד שזה פוגע בי.

וכן זה פגע בי הרבה-ועדיין המשכתי להיות איתה כדי להנות בחיים ובאמת היה לי כייף איתה.. ושהייתי איתה לא הייתי כיאלו אני רמאית שאני נשארת איתה כי אין לי ברירה ! לא אני באמת נהנהתי איתה והיה לי כיף איתה פשוט סבלתי מהילדותיות שלה..

אבל עד שזה מגיע לילדותיות שלה! היא פשוט ילדותית.

היא רבה איתי כל הזמן רבה על המקום שלי- לדוגמא היה לנו סמינריון וקיבלנו חדרים,והצטלנו בנוף היפה ואמרתי לה הגיע החדרים אני הולכת והיא המשיכה להצטלם.

ואז שחזרה היא כלכך כעסה אליי שלא חיכיתי לה.. וכיאלו מה? אז היא הלכה לבד מה קרה??

ולא דיברה איתי. ורק איתי!! כל שאר הבנות היא דיברה איתן.

ועוד פעם הלכתי עם חברה ללמוד ולא הזמנו אותה כי אנחנו לא נתרכז.. אז היא תעשה לי מצפונים והיא תשאל:למה לא קראתן לי?

וכל פעם היא מתווכחת איתי.. היא רבה על שטויות.. היא יכולה יום אחד לחטוף יום ופתאום להחליט לא לדבר איתי.

ועל כלום... ואז היא אומרת:"גם את לא דיברת איתי" ואני במחשבה שלי וואלה זה לא נכון..

לדוגמא אם אני עם חברה היא מאוד קנאית. עלזה. נגיד צעקתי על משהו שעצבן אותי ואז אחרי כמה זמן נרגעתי אז אמרתי לה טוב מה שבאלך אני רגועה ואז היא אומרת: מה קרה נרגעת? אז אמרתי מה רע לך שאני רגועה? אז אמרתי לך אני ואת סיימנו! וגמרנו!! ואז היא אמרה: בטח זה בא מכניעה על זה שאני עושה מדרשה ואת עושה שירות..  מה הקשר ?? היא אומרת שזסה מרתיח אותי שאני עושה שירות והיא עושה מדרשה!! להפך אותה זה מרתיח ! היא כל הזמן מדברת עלזה!! אם הייתי רוצה לעשות מדרשה הייתי עושה אתזה מימזמן!!!! ועוד הייתי בודקת ממיזמן על מדרשה . אבל לא אני לא רוצה לעשות מדרשה. שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה. אבל איך אפשר להגיד לבן אדן שהוא רותח עלזה ? זה נורא.. וגם היא אומרת אין מה לעשות בלי עיין הרע בן פורת יוסף יש לי הורים והם מחנכין אותי את אל תחנכי אותי  ואי אומרת לעצמי:מי חינך אותה? אם היא רוצה שלא יחנכו אותה אז היא בעצמה לא תחנך אותי!

היא מנסה להקטין אותי ולגרום לי לקנא בדברים שהיא עושה נגיד אני אקנה בגד אז היא תקנא ברגש.. אני מרגישה אתזה.. ואני לא כזאת אני שמחה שטוב לה. אבל למה זה לא בחזרה?

נגיד רבנו היא תמיד תוציא אותי לא בסדר.

היא תכניס עניינים של השקפה שאני עושה לא בסדר שאני הולכת לשירות והיא עושה מדרשה..

היא מוחיכה אותי על יעני "טעותי". נגיד קיבלתי תעודת הצטיינות שבוע שעבר ובגלל שאנחנו בריב היא לא תאחל לי מזל טוב.. ונגיד אמא שלי באה לקבל תעודת הצייטנות אפילו שלום היא לא אמרה... איפה הכבוד הבסיסי לבןאדם??

כמו אמא שלי שתמיד מפנקת אותה שהיא באה עליינו. גם אמא שלה מפנקת אותי.. אבל? איפה השלום הבסיסי?

ישלההרבה משחקים של גאווה. ואני לא אוהבת אתזה..

היא אומרת לי בריב האחרון אל תהיה גאוותנית ה' לא אוהב אתזה " ואני אומרת לעצמי: אני גאוותנית ? אני הכי ענוווה שיש בעולם הזה. בחייםלא הרמתי את האף שלי על אחרים! ואמרתי לה אם היא רוצה לחנך אחרים היא בעצמה לא צריכה להיות כזאת ואז ללמד אחרים.היא כל הזמן תמיד: יש לי מלא חברות לא צריך אותך" ואני אומרת לעצמי? מהזה התינוקיות הזאת? נגיד אם אני אהיה באמצע בתמונה אז היא לא תיתן לי..

היא רבה איתי על שטיוות כל הזמן. אבל בריב אחרון אמרתי לך : אני ואת סיימנו!! ולתמיד!

ועכשיו, אני שמחה ואנחנו לא ביחד כי סבלתי מאוד וספגתי הכל.

אבל עכשיו שלושה שבועות אחרי הריב אנחנו לא מדברות וזה קצת קשה לי כי היא החברה שהיא מתאימה לי מבחינה דתית.. תהיה לי חברות בשרות.. ויש לי עוד חברות. אבל יציאות וכאלה זה רק איתה.. יש לנו בדיחות פנימיות שרק אנחנו מכירות.. וכל כך חבל לי שאנחנו לא מדברות יותר.. כי אני גם החלטתי.. אבל פשוט סבלתי..

אני מרגישה שעשיתי מעשה נכון.. אבל זהו? כי באמת זהו? שאני אחזור מהשירות שנה הבאה לבית מי תצא איתי? אף אחת. וזה לא כי אין לי חברות ישלי .ומדהימות. אבל בקטע של יציאות הן לא ירצו כי אחת אין לה כח אחת לא זורמת. וגם אין לנו נושא שיחה.. מצד שני , מה הנסיון שלי? אני לא מסתדרת איתה.. וזה רק איתה.

וזה פשוט מעציב אותי.וגם בזמן האחרון אף אחד לא שואל לשלומי. אני חושבת על כולם אבל אף אחד לא חושב עליי

אני דואגת לכולם אבל אף אחד לא דואג לי.. תמיד אני שואלת איך היה בסיירות.. וכו' אבל אף אחת לא תתעניין בי.

וזה כלכך קשה לי כי אני אוהבת אנשים ואני חברותית ואני רוצה חיי חברה גדולים.. ואני לא יודעת למה לא שואלים לשלומי.. אף פעם אני לא מנסה למשוף תשומת לב של אחרים... ואני לא הכי רוצה להיות במרכז העניינים לא.. אבל לשאול מה שלומי ? זה יכול לעשות לי טוב.

מי המנהלות?

יכולה להיגרם בעיה גופנית לנשים?

אני לא מקנאה, אני לא פותחת עין, אבל חשבתי שיהיה לי פחות קשה. התחתנתי מהראשונות, מזמן כבר, תכף שנתיים. ואני רוצה להיות אמא, אני כלכך רוצה כבר. ולאט לאט כל חברה נכנסת להיריון, נהיית אמא, ואני מרגישה לבד בבדידות הזאת, לא מצליחה להכיל יותר.

אני הכי שמחה בשבילן 

ואני הכי עצובה בשבילי

זהו

)אני כותבת סיפור ושואלת בגלל זה, חס ושלום לא קרה לי...)

השאלה היא כזו, בחורה שנכנסת להריון מאונס-מה היא צריכה לעשות? כאילו, הפלה אי אפשר כי אסור ואם היא תלד את הילד-הוא יהיה ממזר, מה ההלכה אומרת על זה?

אהלן, לאחרונה אני מרגישה לא בנוח עם תחתוניות ולא רוצה לשים אותן, מצד שני לא יודעת איך להתמודד עם הריח ועם זה שאני מפחדת שכולם יריחו אותי. אני מתאמנת ומזיעה הרבה וזה יכול לגרום לריח להתעצם ואני חוששת 

בקיצור עצות? 

בנות?

נשים נשואות?

אשמח גם להמלצות למקומות ללמוד את השיטה.

תודה!!