עבר עריכה על ידי בן-ציון בתאריך כ"ג בשבט תשע"ז 23:34
(לא יודע למה אתה קורא לזה כפירה בא-להים. אצלי המונח הוא כפירה בה' ולא א-להים. רק אצל הגויים ה' נקרא רק א-להים (god))
תהיה ההגדרה שלך אשר תהיה, בניין ארץ ישראל לא יכול להיות כפירה בה' מצד עצמו.
אם אתה חושב שציונים זה אנשים שחושבים ש"ואמרת כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", אתה צודק.
אבל אך ורק כשבא אח"כ "וזכרת כי ה' א-להיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל".
מי שמנתק ביניהם אינו ציוני במובן האמיתי של המילה. ה' משך אותו לכאן בעל כרחו ואין הוא מבין זאת, ליישב ארץ שוממה ולהפריחה לנווה שאנן, אבל הוא לא מודע לכך ואם תגיד לו הוא יתנגד.
מדינת ישראל יכלה להיות מוקמת ע"י אנשים יראי ה', אבל יראי ה' לא רצו. בעודם נתונים בהסתרה שבתוך ההסתרה, מסרבים להכיר בגאולה, המשיכו לומר שלא לעלות.
כך רק מי שלא הקשיב לת"ח (רובם. מעטים עדיין היו שפויים וכן ניסו לעלות ולהעלות, כדוגמת תלמידי הגר"א, הרב אלקלעי, הרב מונליבר ואחרים.) היה זה שעלה והקים את הארץ בזיעת אפו.
החוצפה של הרבה אנשים פה היום היא הכחשה של זכותם לעשות זאת, והמעטת או העלמת ערך המעשה.
(החוצפה של אותם המקימים הייתה שחשבו שעשו זאת בכח עצמם.)
אז ציונות היא כפירה בה',
כי ה' לא רצה את ארץ ישראל בכלל.