מחר יש מבחן עצום של האוניברסיטה, ולמדתי כל היום אבל אני בכלל לא מרגישה מוכנה
(איך בכלל מתכוננים למבחן בספרות על שמונה יצירות?!)
ועדיין אין לי מושג מה זה תבניות אלנוגיות ואיך מגדירים מחבר מובלע
ומה לעזאזל העלילה באהבה מאוחרת
אבל יהיה טוב אם תעודדו אותי!
אז זה שיא החשוב.
אני חייבת - חייבת - לעבור את הקורס הזה, כדי שייחשב לי בבגרות. אם לא אני אצטרך לעשות אותו שוב וזה גובל בהתאבדות.
אני יודעת אותם! אני פשט כל הזמן שוכחת!
מעניין אם זה עובד
מעניין אם זה יעבוד
ישקפיץחייב דחוף.
הרבה התחיל כאן.
כתיבה ופריקה ודברים חדשים, אנשים חדשים
מסגרת שונה לתקשורת.
לילות קרים, שיחות ארוכות שעוברות בהרבה מקומות אבל בסוף משאירות טעם מר של אכזבה וכמיהה.
ציפיות, בלי מקור. פרשנות, רצונות ודמיונות.
נגמר מהר או לאט, אבל בעצם בכלל לא התחיל.
או לא נגמר באמת, עד שנגדע. ואז שוב, מבליח, מצפה-מתאכזב-שוקע, נשאר לבד.
ובסוף הכל חוזר לאותה הנקודה, אותה הכמיהה, אותו החוסר.
מה שמילא אך ייסר ובכל פעם היה בלב חצוי, רק הגביר את הרצון בכל פעם.
קוראים לזה בכל מיני שמות - בדידות, חוסר בחום ואהבה...
רכבת הרים של רגשות, חיים שלא ממשיכים בשום כיוון למשך תקופה ארוכה.
בכל פעם משהו אחר בא ומתחיל הכל מחדש.
אין סוף. בסוף זה רק אני.
שלום בנצי 👋)
