זה מאוד בריא ונותן תחושת שובע לאורך זמן. ולפעמים הגוף צמא ואנחנו מפרשים לא נכון וחושבים שזה רעב.

לדעתי, לא כדאי להגביל את הילד ולהגיד לו אסור. זה יצור לו משקעים ואח"כ הוא ירצה לפצות את עצמו על כל האסור.

פשוט תנסי להגדיל לו את מנת הסלט או לתת לו לשתות מיים לפני ובתוך האוכל וכו'...

בן כמה הוא?

מה שכן הרבה דוגמא אישית.

אם הוא יראה אותך ואת הבית מתנהל עם אוכל בריא, הרבה ירקות, זמני ארוחות מסודרים וכו' זה יחלחל. תמיד יש יוצא דופן אבל הכלל מראה על דוגמא אישית.

הגבלת ילד באוכל עלולה ליצור אנטי, רגשי נחיתות, השפלה ועוד.

יש כתבה של ערוץ 10 בנושא והמומחים ממש הדגישו. רק הילד הוא זה שקובע כמה ומה יאכל.

התפקיד שלנו כהורים הוא א. דוגמא אישית וב. להנגיש לו אוכל מזין ובריא לולא ג'אנק.

בסוגריים אשאל אם היה מרק, אורז ודג אפוי גם היה מפריע לך שמבקש עוד מנה?

איך נכון להתנהג.

אולי הכמויות שאת חושבת שהוא צריך לא תואמות את הצורך שלו?

אולי חוסר באחד מאבות המזון?

הכרתי נערה די מלאה שרופא טען שחסרים לה שומנים בגוף.

אני מחשיבה מנה בשבילו לפי... מנה שלי.

ואני לא איזה יצור דקיק שמנקר כמה פרורים ושבע

הוא מסוגל לאכול כמו בעלי שמגיע מורעב בסוף היום...

תודה לכולכם בכל מקרה.. נפנה עם זה באמת ליעוץ נראה לי..

רק שאני לא אזיק עם שמירה מוגזמת...

אגב, הבת שלי, בערך בגיל הזה, אוכלת קצת יותר ממני, זה מה שהיא צריכה.

אבל היא רזה.

אני כבר לא כ"כ בטוחה בעצמי כמו שהייתי עד עכשיו, ולא רוצה לעשות חלילה נזקים..

יש תחום מומלץ שכדאי לפנות אליו? רופא ילדים/דיאטנית או משהו מהתחום של יעוץ רגשי/פסיכולוג ילדים?

תודה בכל  מקרה על התגובות!!

בס"ד

שלום וברכה!

אני שמחה לשמוע שאת ככה מפעילה הרבה חשיבה איך נכון לפעול במקרה מורכב שכזה..

מהניסיון האישי שלי בתור ילדה שמנה, הדיאטניות אף לא ענו לי על הנקודה הבעייתית, כי תמיד הן רק הגבילו מה לאכול ומה לא לפי מה שהספרות אומרת בלי לבדוק ממש מה הצרכים שלי. (הן יחסית לגבי הפיזיים ובוודאי שלא לגבי הנפשיים שכן, אוכל הוא גם חלק מצורך נפשי..[לכן מברכים בבורא נפשות: "להחיות בהם נפש כל חי"])

אז ממילא לא יכולתי להקשיב להם.. ואני יכולה לומר לך שמהניסיון שלי: אבא שלי וסבתא שלי בהרבה הזדמנויות העירו לי על זה שאני צריכה לטפל בזה וככה זה לא מקובל להיראות ולא בריא, ותמיד זה רק גרם לי להילחץ ולרצות בגלל הלחץ לאכול יותר. לעומת זאת אמא שלי היא טיפוס מאוד מקבל, תומך, ו- אני מגדירה את זה: אוהבת ללא תנאי, אבל ממש! (: אני יכולה לומר לך שכשהחלטתי לעשות ספורט ולהרזות, וגם אני מצליחה יותר ויותר לקנות בעזהי"ת הרגלי תזונה נכונים- זה הרבה יותר בזכות אמא שלי אם לא רק.. זה ממה שלי יצא להתנסות בזה..

אני חושבת שזה תלוי גם בסוגי טיפוס אישיות- אם הוא ממש רגיש אז בטח שזה לא יעזור לו שתעירי לו, הוא צריך לב ואהבה בלי תנאי, ואם הוא "שכלתני" יותר והוא פשוט באמת לא יודע כמה נכון לאכול ומתי מרגישים שובע, אז אולי כן יעזור לו שתלמדי אותו.. אבל האמת שבמקרה הזה זה פחות נשמע שזה מה שחסר לו..(ההסברים)

בהצלחה ממש! בעזהי"ת (:

וזה ממש יפה שאת שואלת ובודקת מה הדרך הכי נכונה ולא פועלת יישר מהרגש ובחוסר סובלנות.. אשרייך!

לדעתי החשש הזה קצת מפריע לך להתנהל מולו נכון.

שימי לב שגם היום הוא אוהב לאכול ואין לו ממש גבולות בעניין הזה. אם זה יהיה כשהוא יגדל- זה בכלל לא יהיה בגלל שהגבלת אותו, אלא בגלל שזה האופי שלו.

לדעתי לא נכון לחשוב על ההשלכות העתידיות של התפקוד שלנו כהורים. אנחנו פוחדים לעשות מלא דברים בגלל המשקעים שזה ייצור אצל ילדינו. זה משתק אותנו וכך אנחנו מאבדים את הסמכות ההורית.

בעלי שמן. כבר בתור ילד היה שמן. ההורים שלו תמיד דאגו לו, דיברו איתו, הסבירו לו (דרך אגב שני ההורים שלו שמנים... אז לא מבינה מה הם רצו ממנו...), הבטיחו לו מתנות ענקיות אם יוריד במשקל.... אבל לא הגבילו אותו באוכל, בדיוק בגלל שחששו שזה יתפרץ כשהוא יגדל. ומה קרה? הוא המשיך להשמין. ולמרות שלא הגבילו אותו- עד היום הוא אוכל המווווון.

ילד שאוהב לאכול לא יכול להפסיק לבד כשלא מגבילים אותו. אפילו למבוגר זה קשה. איך אפשר לצפות מילד להגביל את עצמו לבד? כמו שאנחנו מגבילים אותו במינימום שעות שינה, כך גם נגביל אותו באוכל. אם הוא מקבל את מה שהוא צריך ואף מעבר לכך- זה בסדר, זה נצרך, והגבולות הם חלק מן הצרכים שלו. 

כמובן אם את לא רגועה- כדאי שתבררי אצל דיאטנית טובה כמה הילד צריך/יכול לאכול. ובהתאם לזה- לדעתי נכון מאוד להציב גבולות. ילד שמקבל שתי מנות מכובדות- הגיוני מאוד להגיד- עד כאן, ולא יותר. לא צריך להיבהל מזה שהוא בוכה שהוא רעב (מה משמעות 'רעב'? הוא אחרי ארוחה מלאה. הוא לא באמת רעב. כשהוא אומר 'רעב' הוא בעצם מתכוון 'רוצה עוד'). כמו שאת לא נותנת לו בתחומים אחרים לעשות מה שבא לו- גם לא באוכל. הגיוני מאוד.

ועוד משהו שאולי יעזור לך: לי יש ילד בגיל הזה גם כן, שאוהב לאכול. אני אומרת שאין לו רצפה לבטן. כמה שהוא יאכל- תמיד אפשר עוד... אני משתדלת לתת לו יותר חלבונים, כי זה יותר משביע והוא אוהב את זה. למשל אתן לו עוף יותר גדול, ואם מבקש תוספת אתן לו מהחלבונים שאנחנו אוכלים (אם נשאר) ולא מהפחמימות.

בהצלחה!

ילד צריך סמכות הורית וגבולות בהרבה תחומים וגם בתחום האוכל.

בתור ילדה הייתי רזה אבל נורא אהבתי מתוקים, וזה עשה לי גירודים בעור.

אז אמא שלי הגבילה אותי, ועמדה על זה שאוכל אוכל ומתוקים ממש קצת. אז הצטערתי אבל היום אני מבינה שהיום אני משתדלת לאכול נכון ולא לגמור חבילות ממתקים הרבה בזכותה...

היא הסבירה שזה לא בריא והגבילה וראיתי שזה מאכפתיות אפילו שלי היה לא נעים. 

ומבקשת שיפנה אותי לכתובת המתאימה. בהצלחה!

צריך לזכור שהוא עדיין ילד, ובגיל הזה מתפתח אצלו הדימוי העצמי.

אם יגבילו אותו באוכל והוא יתחיל לשים לב שכל הזמן בוחנים כמה הוא אוכל

ומה הוא אוכל, ורק אותו (לעומת האחים הרזים..) זה יכול אולי לגרום לו

לפתח דימוי גוף שלילי והפרעות אכילה.

כל הוא לא נמצא בעודף משקל מוגזם, והאוכל שהוא אוכל בריא ומאוזן והוא עושה

פעילות גופנית, בעיני שיאכל בכיף.

הוא עדיין ילד, לא צריך להכניס לו לראש מחשבות של "לא נותנים לי לאכול כי אני שמן"

כי זה יכול עשות הרבה נזקים...

בעיני תניחו לזה וחכו שהוא יגדל. יש סיכוי שכשהוא יצמח לגובה זה יתאזן, וגם אם

לא בשלב מסוים כשהוא יתבגר יותר זה בטח יפריע לו ואז הוא מעצמו ירצה להוריד

במשקל ותוכלו להתחיל איתו את התהליך הזה כשזה מגיע ממנו, ואז זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי...

שיאכל כמה בשר שהוא רוצה, כמה עוף שהוא רוצה, כמה דגים שהוא רוצה, כמה ביצים שהוא רוצה, כמה ירקות ירוקים שהוא רוצה, בסלט או סתם ככה. אפשר גם פלפל ועגבניות. אבל בלי רטבים כמו "אלף האיים" וכדומה. לתיבול השתמשי בשמן, קצת לימון ומלח בלבד. כשאת מגישה ביצים, או בארוחת דגים [אפוי, מטוגן או מבושל -- לא משנה] את יכולה להוסיף לו גבינה צהובה. פחות או יותר אחרי 4 ימים בלבד [שבהם הוא יאכל הרבה], התיאבון המיותר ייפסק מעצמו ! 

לא רק הפחמימות שמקורן בממתקים, אלא גם אלה שבאות מדגנים [אפילו מאלה שהם כביכול בריאים], מעודדות תיאבון וגורמות להשמנה. לכן, סוכר, אורז, פתיתים, איטריות, תפוחי אדמה, בטטות, שלא לדבר על עוגות, עוגיות ושאר ממתקים -- אסור שייכנסו הביתה. כמובן, היה רצוי שגם בחוץ הוא לא יאכל את הדברים הללו -- אבל זה מחוץ לשליטתך. יש להימנע ממאפים לגמרי. אין להכניס קמח לתבשילים כדי להסמיך אותם.

רק בשבת, בזמן הקידוש, יש להרשות לו ביס אחד של חלה [לא מתוקה !] או פיתה. מהיין של הקידוש הוא יכול ללגום לגימה אחת. עדיף שהיין הזה לא יהיה יין מתוק. [גם יין לא מתוק משמין כי אלכוהול פועל בגוף כמו סוכר .]  מכיוון שבדיאטה הזאת כמות הסידן מוגבלת [רק 5 "דפים" של גבינה צהובה], חשוב שיאכל הרבה סרדינים. בסרדינים יש הרבה סידן. אחרי כמה שבועות אפשר לנסות לתת לו חצי כוס חלב בבוקר וחצי כוס חלב בערב. אם הוא לא מתחיל לזלול שוב, אפשר לנסות להעלות את כמות החלב בהדרגה עד לשתי כוסות ביום. [בכל כוס חלב יש 12 גרם סוכר, וזה מגביר את התיאבון. יתכן שאת לא מרגישה את הסוכר שיש בחלב אבל הוא ישנו שם. קוראים לסוכר הזה לאקטוז.] מה שמיוחד בדיאטה הזאת, זה שהוא יכול לאכול כמה שהוא רוצה מהדברים המותרים. אף פעם לא רעבים. בהצלחה!

דיאטנית שדיברתי איתה אומרת שאם רוצים להרזות צריך לצמצם פחמימות כמו אורז תפו"א בטטה וכו', אבל לא לגמרי להפסיק לאכול. וממתקים רק פעם בשבוע. וזה למבוגרים. נראה לי שלילדים יש עוד יותר "קולות"

לא נראה שבמקרה זה, אם התאור של האמא מדויק, זאת רק בעיה של "לאכול באופן מאוזן". הבעיה אצל הילד הזה נראית רצינית ביותר. לכן,

א. אם משאירים את הבעיה "לכשיגדל", הבעיה תהיה הרבה יותר רצינית והוא עלול לחלות בסכרת, מחלת לב ושאר מרעין בישין. הוא עלול להיזדקק לניתוח קיצור קיבה שהוא כשלעצמו דבר מסכן חיים.

ב. זה לא נכון שלילדים דיאטה כזאת קשה יותר מאשר למבוגרים. יש דוגמאות. למשל, ילדה עם סיליאק פיתחה גידול סרטני בראש. [היום ידוע שיש קשר בין סיליאק וגידולים כאלה]. הדרך לטפל בסיליאק היא -- להימנע מגלוטן. גלוטן נמצא בחיטה. הילדה הבינה שעליה להימנע מכל דבר שיש בו קמח -- והגידול נעצר ואף נסוג ! [מדובר בילדה בערך בגיל הזה]. ילדים שחסר בגופם מרכיב מסוים, אינם יכולים לעכל כראוי פנילאלאנין. אם הם לא נמנעים ממאכלים מסויימים הם נעשים מפגרים שיכלית בצורה קשה ביותר. לכן, מחזיקים אותם בדיאטה מסויימת מינקות ועד גיל שבע. בגיל שבע, הם יכולים להתחיל לאכול אוכל רגיל. האמיני לי

[נשואה +2], מצליחים לעשות את זה כי האלטרנטיבה איננה אופציה. בסיפרי פסיכולוגיה מסויימים שנלמדים באוניברסיטאות בארה"ב, מראים תמונה של ילד וילדה. אח ואחות. הילד היה הבכור להוריו. הוא מפגר בצורה קשה -- ורואים את זה עליו. אחותו ילדה בריאה, יפה וחייכנית. מה שקרה, זה שכשהאם הרתה עם הבכור, הם לא ידעו שלעובר יש בעיה כזאת. רק אחרי שעבר זמן מסוים התברר שהוא מפגר. עשו לו בדיקות וגילו את הפגם הגנטי הזה. לכן, כשאחותו נולדה, מנעו ממנה את המאכלים האסורים עד גיל שבע -- והיא לא נפגעה !

עלייך לשים את הדגש על הקטע החברתי - ילדים בבית ספר אוהבים באופן כללי

להתגרות בילדים שנראים שונה מהם גם בבתי הספר של הציונות הדתית, ועלייך להסביר לו

שאם הוא רוצה שמעמדו החברתי בבית הספר יהיה לשביעות רצונו הוא צריך להיראות טוב

מבחינת נראותו החיצונית, ושאם בעתיד הוא רוצה שידוך מוצלח ולא שידוך סוג ג'

הוא צריך להיראות טוב מבחינה חיצונית כדי שיהיו לו המון הזדמנויות שידוך.

כאשר מסבירים לילדים בגיל הזה את מעמדם החברתי הם משכילים להבין לבד

שעליהם לשמור על מבנה גוף מטופח ואף מתחילים בכושר גופני ביוזמתם האישית.

להסביר לילד בן 9 שלא יהיה לו שידוך טוב כי הוא שמן?!

מה נסגר איתכם אנשים??

מהצד של הילדים!

אפשר להשתדל מאד בשביל ילדים-ואכן יש ילדים שזה עוזר להם, אבל אל תתחילי לפתח נקיפות מצפון. תתיעצי! תתאמצי כמה שאפשר! אבל אל תאכלי את עצמך אם לא תצליחי. יש סביבי כ"כ הרבה דוגמאות לכאן ולכאן שילדים יצאו שמנים או לא יצאו שמנים וכעסו על ההורים. סבתא שלי השגיחה על האכילה של אמא שלי כשהיא הייתה ילדה. אמא שלי לא הייתה שמנה אבל היה לה חסכים והיא כל הזמן אמרה לנו שהיא לא תעשה את זה לילדים שלה. אני הייתי ילדה שמנה כי יכולתי לאכול בלי הגבלה וכל הזמן היה בבית עוגות ונאלצתי לתפוס את עצמי בנערות ושאלתי אותה למה היא לא אמרה לי כלום, למה היא לא ניסתה להפחית בעוגות.

מה אני יעשה אם יהיה לי ילד שמן? אין לי מושג, רק להתייעץ ולהתפלל

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.