זה מאוד בריא ונותן תחושת שובע לאורך זמן. ולפעמים הגוף צמא ואנחנו מפרשים לא נכון וחושבים שזה רעב.

לדעתי, לא כדאי להגביל את הילד ולהגיד לו אסור. זה יצור לו משקעים ואח"כ הוא ירצה לפצות את עצמו על כל האסור.

פשוט תנסי להגדיל לו את מנת הסלט או לתת לו לשתות מיים לפני ובתוך האוכל וכו'...

בן כמה הוא?

מה שכן הרבה דוגמא אישית.

אם הוא יראה אותך ואת הבית מתנהל עם אוכל בריא, הרבה ירקות, זמני ארוחות מסודרים וכו' זה יחלחל. תמיד יש יוצא דופן אבל הכלל מראה על דוגמא אישית.

הגבלת ילד באוכל עלולה ליצור אנטי, רגשי נחיתות, השפלה ועוד.

יש כתבה של ערוץ 10 בנושא והמומחים ממש הדגישו. רק הילד הוא זה שקובע כמה ומה יאכל.

התפקיד שלנו כהורים הוא א. דוגמא אישית וב. להנגיש לו אוכל מזין ובריא לולא ג'אנק.

בסוגריים אשאל אם היה מרק, אורז ודג אפוי גם היה מפריע לך שמבקש עוד מנה?

ואני מדברת על אחרי ההסברים, ופירמידת המזון...

ואני באמת מאד משתדלת שהארוחה תפתח במרק ירקות שממנו אפשר לאכול בכיף (ההגבלה היא רק על השקדים.. אני מרשה רק עד שהצלחת מכוסה בלי שהם טובעים בשלוש שכבות במרק...)

וכנ"ל סלט חי בארוחת ערב אם כי, באופן כללי אני מסבירה לו שלא כדאי להגזים ואם הוא לקח לעצמו קערה אם סלט אין מה לקחת עוד במיוחד שיש עוד אנשים סביב השולחן וכו' 

אולי אני מכבידה עליו עם מדי הרבה דברים ומערבבת בריאות עם נימוסים  מצד שני תיק תק הוא עמוק בגיל ההתבגרות ואז לכי תגידי להם משהו...

וזה גם לשאלתך גם על אורז ודג אפוי אני מאפשרת  לו אותו דבר,(אם כי בפחות יסורי מצפון)  לקחת לו עוד קצת, אם זה ממש טעים לו, אבל אני פשוט לא חושבת שנכון לאכול באטרף כמויות אדירות ומיותרות ולהרגיל את הגוף לעודפים האלה

אני מבינה אותו מצוין, גם אני עובדת על זה מאד קשה כל החיים...

ואני גם מאד משתדלת לא להכניס את הקטע של המשמין אלא שזה לא בריא / לא מנומס 

האמת אני מנסה לאחרונה עוד משהו, אחרי שהוא גומר לאכול ואמר לי בפרצוף אומלל אבל אני רעב אני אומרת לו אין בעיה, תעשה הפסקה, תתעסק עם משהו אחר, אם אח"כ תהיה עוד רעב תבוא ואני אתן לך עוד.. כי הסברתי לו שלוקח זמן לאוכל מאז שמתחילים לאכול ועד שמגיעה תחושת השובע

אבל הוא תמיד בא! אולי סתם אני יוצרת הרגל חדש גרוע של ארוחות שלא מסתימות?

אוף, מסובך!

איך נכון להתנהג.

אולי הכמויות שאת חושבת שהוא צריך לא תואמות את הצורך שלו?

אולי חוסר באחד מאבות המזון?

הכרתי נערה די מלאה שרופא טען שחסרים לה שומנים בגוף.

אני מחשיבה מנה בשבילו לפי... מנה שלי.

ואני לא איזה יצור דקיק שמנקר כמה פרורים ושבע

הוא מסוגל לאכול כמו בעלי שמגיע מורעב בסוף היום...

תודה לכולכם בכל מקרה.. נפנה עם זה באמת ליעוץ נראה לי..

רק שאני לא אזיק עם שמירה מוגזמת...

אגב, הבת שלי, בערך בגיל הזה, אוכלת קצת יותר ממני, זה מה שהיא צריכה.

אבל היא רזה.

וגם אצלו אני מרגישה שזה לא סתם אכילה מוגברת של ילדים בגדילה מואצת של הגיל הזה וגם נכנס לו מאיפשהו לראש שלהיות שמן פרושו להיות חזק...

מאז שהתחלתי לשים לב שהוא משמין, הסברתי לו את כל הנושא

ועשיתי כל מיני שינויים כמו הקטנה של הקערות של הקורנפלקס, מרק ירקות / סלט חי בכמות יותר גדולה אצלו בכל ארוחה

וגם כללים חדשים בנוגע לאוכל לדוג' שאפשר לאכול 2 מנות בארוחה ולא עוד ועוד אלא לאכול לאט כדי לשבוע ואחרי שאוכלים לקום ולעשות דברים אחרים כי לוקח זמן לשבוע..

והוא חכם ומקשיב ומבין אבל גם מתעצבן עלי ... כי הוא אוהב לאכול 

אבל תכל'ס ההשמנה נעצרה, ובגלל שהוא כל הזמן גובה הוא נראה עכשיו (אחרי תהליך של שנה בערך ) הרבה יותר טוב הוא לא רזה אבל אני גם לא חושבת שכולם צריכים להיות רזים אפשר להיות יותרמרופדים ולאכול בכיף אבל לא לפתח הרגלי אכילה מטורפים שיהפכו אותו לשמן ממש. 

אבל יום אחד הוא כ"כ כעס עלי כשאמרתי לו שהארוחה הסתימה והוא יכול לקחת לו איזה פרי או 2 עוגיות לקינוח שפתאם חשבתי שאולי לטווח הארוך אני מקנה לו תאווה נוראית לאכול בלי חשבון ולא הרגלים נכונים כמו שחשבתי עד עכשיו

אני כבר לא כ"כ בטוחה בעצמי כמו שהייתי עד עכשיו, ולא רוצה לעשות חלילה נזקים..

יש תחום מומלץ שכדאי לפנות אליו? רופא ילדים/דיאטנית או משהו מהתחום של יעוץ רגשי/פסיכולוג ילדים?

תודה בכל  מקרה על התגובות!!

בס"ד

שלום וברכה!

אני שמחה לשמוע שאת ככה מפעילה הרבה חשיבה איך נכון לפעול במקרה מורכב שכזה..

מהניסיון האישי שלי בתור ילדה שמנה, הדיאטניות אף לא ענו לי על הנקודה הבעייתית, כי תמיד הן רק הגבילו מה לאכול ומה לא לפי מה שהספרות אומרת בלי לבדוק ממש מה הצרכים שלי. (הן יחסית לגבי הפיזיים ובוודאי שלא לגבי הנפשיים שכן, אוכל הוא גם חלק מצורך נפשי..[לכן מברכים בבורא נפשות: "להחיות בהם נפש כל חי"])

אז ממילא לא יכולתי להקשיב להם.. ואני יכולה לומר לך שמהניסיון שלי: אבא שלי וסבתא שלי בהרבה הזדמנויות העירו לי על זה שאני צריכה לטפל בזה וככה זה לא מקובל להיראות ולא בריא, ותמיד זה רק גרם לי להילחץ ולרצות בגלל הלחץ לאכול יותר. לעומת זאת אמא שלי היא טיפוס מאוד מקבל, תומך, ו- אני מגדירה את זה: אוהבת ללא תנאי, אבל ממש! (: אני יכולה לומר לך שכשהחלטתי לעשות ספורט ולהרזות, וגם אני מצליחה יותר ויותר לקנות בעזהי"ת הרגלי תזונה נכונים- זה הרבה יותר בזכות אמא שלי אם לא רק.. זה ממה שלי יצא להתנסות בזה..

אני חושבת שזה תלוי גם בסוגי טיפוס אישיות- אם הוא ממש רגיש אז בטח שזה לא יעזור לו שתעירי לו, הוא צריך לב ואהבה בלי תנאי, ואם הוא "שכלתני" יותר והוא פשוט באמת לא יודע כמה נכון לאכול ומתי מרגישים שובע, אז אולי כן יעזור לו שתלמדי אותו.. אבל האמת שבמקרה הזה זה פחות נשמע שזה מה שחסר לו..(ההסברים)

בהצלחה ממש! בעזהי"ת (:

וזה ממש יפה שאת שואלת ובודקת מה הדרך הכי נכונה ולא פועלת יישר מהרגש ובחוסר סובלנות.. אשרייך!

לדעתי החשש הזה קצת מפריע לך להתנהל מולו נכון.

שימי לב שגם היום הוא אוהב לאכול ואין לו ממש גבולות בעניין הזה. אם זה יהיה כשהוא יגדל- זה בכלל לא יהיה בגלל שהגבלת אותו, אלא בגלל שזה האופי שלו.

לדעתי לא נכון לחשוב על ההשלכות העתידיות של התפקוד שלנו כהורים. אנחנו פוחדים לעשות מלא דברים בגלל המשקעים שזה ייצור אצל ילדינו. זה משתק אותנו וכך אנחנו מאבדים את הסמכות ההורית.

בעלי שמן. כבר בתור ילד היה שמן. ההורים שלו תמיד דאגו לו, דיברו איתו, הסבירו לו (דרך אגב שני ההורים שלו שמנים... אז לא מבינה מה הם רצו ממנו...), הבטיחו לו מתנות ענקיות אם יוריד במשקל.... אבל לא הגבילו אותו באוכל, בדיוק בגלל שחששו שזה יתפרץ כשהוא יגדל. ומה קרה? הוא המשיך להשמין. ולמרות שלא הגבילו אותו- עד היום הוא אוכל המווווון.

ילד שאוהב לאכול לא יכול להפסיק לבד כשלא מגבילים אותו. אפילו למבוגר זה קשה. איך אפשר לצפות מילד להגביל את עצמו לבד? כמו שאנחנו מגבילים אותו במינימום שעות שינה, כך גם נגביל אותו באוכל. אם הוא מקבל את מה שהוא צריך ואף מעבר לכך- זה בסדר, זה נצרך, והגבולות הם חלק מן הצרכים שלו. 

כמובן אם את לא רגועה- כדאי שתבררי אצל דיאטנית טובה כמה הילד צריך/יכול לאכול. ובהתאם לזה- לדעתי נכון מאוד להציב גבולות. ילד שמקבל שתי מנות מכובדות- הגיוני מאוד להגיד- עד כאן, ולא יותר. לא צריך להיבהל מזה שהוא בוכה שהוא רעב (מה משמעות 'רעב'? הוא אחרי ארוחה מלאה. הוא לא באמת רעב. כשהוא אומר 'רעב' הוא בעצם מתכוון 'רוצה עוד'). כמו שאת לא נותנת לו בתחומים אחרים לעשות מה שבא לו- גם לא באוכל. הגיוני מאוד.

ועוד משהו שאולי יעזור לך: לי יש ילד בגיל הזה גם כן, שאוהב לאכול. אני אומרת שאין לו רצפה לבטן. כמה שהוא יאכל- תמיד אפשר עוד... אני משתדלת לתת לו יותר חלבונים, כי זה יותר משביע והוא אוהב את זה. למשל אתן לו עוף יותר גדול, ואם מבקש תוספת אתן לו מהחלבונים שאנחנו אוכלים (אם נשאר) ולא מהפחמימות.

בהצלחה!

גם אני חשבתי ככה, ולכן באמת שמתי גבולות , ולא לוחצים בכלל לטעמי אבל לאחרונה קצת אבדתי את הבטחון היו פעמים שהוא היה מדי מתוסכל ולפעמים ראיתי אותו לוקח נשנוש כמו עוגיה/קובית שוקולד  כשהוא מסתיר ממני כמה הוא לוקח (במן הסתרות משעשעות של ילדים שגורמות לנו פתאם להבין איך בעצם ההורים שלנו ידעו עלינו כמעט הכל ...) לכן החלטתי לעצור ובלדוק את הנושא והדרך הנכונה..

טוב לשמוע גם את הצד שאיתו התחלתי את המסלול

אגב, הקטע הזה אם ה"אני רעב" האומלל הזה בסוף האוכל דוקא לא מעורר את רחמי אלא מרגיז אותי ואני אומרת לו שאין אני רעב אחרי האוכל! אולי זה מאד טעים לי ובא לי עוד וכאלה...

טוב, אני אעדכן בעז"ה בהתפתחויות...

תודה לכולכם!!!!!!!!!!!!

ילד צריך סמכות הורית וגבולות בהרבה תחומים וגם בתחום האוכל.

בתור ילדה הייתי רזה אבל נורא אהבתי מתוקים, וזה עשה לי גירודים בעור.

אז אמא שלי הגבילה אותי, ועמדה על זה שאוכל אוכל ומתוקים ממש קצת. אז הצטערתי אבל היום אני מבינה שהיום אני משתדלת לאכול נכון ולא לגמור חבילות ממתקים הרבה בזכותה...

היא הסבירה שזה לא בריא והגבילה וראיתי שזה מאכפתיות אפילו שלי היה לא נעים. 

אמא שלי הגבילה במתוקים ובשאר הדברים - לא הייתה צריכה. אז היום ב"ה יש לי שליטה על כמויות מתוקים שאני אוכלת ואני מרגישה טוב עם זה

ומבקשת שיפנה אותי לכתובת המתאימה. בהצלחה!

צריך לזכור שהוא עדיין ילד, ובגיל הזה מתפתח אצלו הדימוי העצמי.

אם יגבילו אותו באוכל והוא יתחיל לשים לב שכל הזמן בוחנים כמה הוא אוכל

ומה הוא אוכל, ורק אותו (לעומת האחים הרזים..) זה יכול אולי לגרום לו

לפתח דימוי גוף שלילי והפרעות אכילה.

כל הוא לא נמצא בעודף משקל מוגזם, והאוכל שהוא אוכל בריא ומאוזן והוא עושה

פעילות גופנית, בעיני שיאכל בכיף.

הוא עדיין ילד, לא צריך להכניס לו לראש מחשבות של "לא נותנים לי לאכול כי אני שמן"

כי זה יכול עשות הרבה נזקים...

בעיני תניחו לזה וחכו שהוא יגדל. יש סיכוי שכשהוא יצמח לגובה זה יתאזן, וגם אם

לא בשלב מסוים כשהוא יתבגר יותר זה בטח יפריע לו ואז הוא מעצמו ירצה להוריד

במשקל ותוכלו להתחיל איתו את התהליך הזה כשזה מגיע ממנו, ואז זה יהיה הרבה יותר אפקטיבי...

שיאכל כמה בשר שהוא רוצה, כמה עוף שהוא רוצה, כמה דגים שהוא רוצה, כמה ביצים שהוא רוצה, כמה ירקות ירוקים שהוא רוצה, בסלט או סתם ככה. אפשר גם פלפל ועגבניות. אבל בלי רטבים כמו "אלף האיים" וכדומה. לתיבול השתמשי בשמן, קצת לימון ומלח בלבד. כשאת מגישה ביצים, או בארוחת דגים [אפוי, מטוגן או מבושל -- לא משנה] את יכולה להוסיף לו גבינה צהובה. פחות או יותר אחרי 4 ימים בלבד [שבהם הוא יאכל הרבה], התיאבון המיותר ייפסק מעצמו ! 

לא רק הפחמימות שמקורן בממתקים, אלא גם אלה שבאות מדגנים [אפילו מאלה שהם כביכול בריאים], מעודדות תיאבון וגורמות להשמנה. לכן, סוכר, אורז, פתיתים, איטריות, תפוחי אדמה, בטטות, שלא לדבר על עוגות, עוגיות ושאר ממתקים -- אסור שייכנסו הביתה. כמובן, היה רצוי שגם בחוץ הוא לא יאכל את הדברים הללו -- אבל זה מחוץ לשליטתך. יש להימנע ממאפים לגמרי. אין להכניס קמח לתבשילים כדי להסמיך אותם.

רק בשבת, בזמן הקידוש, יש להרשות לו ביס אחד של חלה [לא מתוקה !] או פיתה. מהיין של הקידוש הוא יכול ללגום לגימה אחת. עדיף שהיין הזה לא יהיה יין מתוק. [גם יין לא מתוק משמין כי אלכוהול פועל בגוף כמו סוכר .]  מכיוון שבדיאטה הזאת כמות הסידן מוגבלת [רק 5 "דפים" של גבינה צהובה], חשוב שיאכל הרבה סרדינים. בסרדינים יש הרבה סידן. אחרי כמה שבועות אפשר לנסות לתת לו חצי כוס חלב בבוקר וחצי כוס חלב בערב. אם הוא לא מתחיל לזלול שוב, אפשר לנסות להעלות את כמות החלב בהדרגה עד לשתי כוסות ביום. [בכל כוס חלב יש 12 גרם סוכר, וזה מגביר את התיאבון. יתכן שאת לא מרגישה את הסוכר שיש בחלב אבל הוא ישנו שם. קוראים לסוכר הזה לאקטוז.] מה שמיוחד בדיאטה הזאת, זה שהוא יכול לאכול כמה שהוא רוצה מהדברים המותרים. אף פעם לא רעבים. בהצלחה!

דיאטנית שדיברתי איתה אומרת שאם רוצים להרזות צריך לצמצם פחמימות כמו אורז תפו"א בטטה וכו', אבל לא לגמרי להפסיק לאכול. וממתקים רק פעם בשבוע. וזה למבוגרים. נראה לי שלילדים יש עוד יותר "קולות"

לא נראה שבמקרה זה, אם התאור של האמא מדויק, זאת רק בעיה של "לאכול באופן מאוזן". הבעיה אצל הילד הזה נראית רצינית ביותר. לכן,

א. אם משאירים את הבעיה "לכשיגדל", הבעיה תהיה הרבה יותר רצינית והוא עלול לחלות בסכרת, מחלת לב ושאר מרעין בישין. הוא עלול להיזדקק לניתוח קיצור קיבה שהוא כשלעצמו דבר מסכן חיים.

ב. זה לא נכון שלילדים דיאטה כזאת קשה יותר מאשר למבוגרים. יש דוגמאות. למשל, ילדה עם סיליאק פיתחה גידול סרטני בראש. [היום ידוע שיש קשר בין סיליאק וגידולים כאלה]. הדרך לטפל בסיליאק היא -- להימנע מגלוטן. גלוטן נמצא בחיטה. הילדה הבינה שעליה להימנע מכל דבר שיש בו קמח -- והגידול נעצר ואף נסוג ! [מדובר בילדה בערך בגיל הזה]. ילדים שחסר בגופם מרכיב מסוים, אינם יכולים לעכל כראוי פנילאלאנין. אם הם לא נמנעים ממאכלים מסויימים הם נעשים מפגרים שיכלית בצורה קשה ביותר. לכן, מחזיקים אותם בדיאטה מסויימת מינקות ועד גיל שבע. בגיל שבע, הם יכולים להתחיל לאכול אוכל רגיל. האמיני לי

[נשואה +2], מצליחים לעשות את זה כי האלטרנטיבה איננה אופציה. בסיפרי פסיכולוגיה מסויימים שנלמדים באוניברסיטאות בארה"ב, מראים תמונה של ילד וילדה. אח ואחות. הילד היה הבכור להוריו. הוא מפגר בצורה קשה -- ורואים את זה עליו. אחותו ילדה בריאה, יפה וחייכנית. מה שקרה, זה שכשהאם הרתה עם הבכור, הם לא ידעו שלעובר יש בעיה כזאת. רק אחרי שעבר זמן מסוים התברר שהוא מפגר. עשו לו בדיקות וגילו את הפגם הגנטי הזה. לכן, כשאחותו נולדה, מנעו ממנה את המאכלים האסורים עד גיל שבע -- והיא לא נפגעה !

עלייך לשים את הדגש על הקטע החברתי - ילדים בבית ספר אוהבים באופן כללי

להתגרות בילדים שנראים שונה מהם גם בבתי הספר של הציונות הדתית, ועלייך להסביר לו

שאם הוא רוצה שמעמדו החברתי בבית הספר יהיה לשביעות רצונו הוא צריך להיראות טוב

מבחינת נראותו החיצונית, ושאם בעתיד הוא רוצה שידוך מוצלח ולא שידוך סוג ג'

הוא צריך להיראות טוב מבחינה חיצונית כדי שיהיו לו המון הזדמנויות שידוך.

כאשר מסבירים לילדים בגיל הזה את מעמדם החברתי הם משכילים להבין לבד

שעליהם לשמור על מבנה גוף מטופח ואף מתחילים בכושר גופני ביוזמתם האישית.

להסביר לילד בן 9 שלא יהיה לו שידוך טוב כי הוא שמן?!

מה נסגר איתכם אנשים??

חלקכם ממש האירו את עיני!!

דוקא על הדימוי העצמי אני לא חושבת שצריך לדבר וכשניסיתי לגשש אצלו מה הוא חושב הוא הסביר לי שמי ששמן יותר חזק ואף אחד לא מתחיל איתו ... למזלי אני יודעת מי נחשב אצלם הכי מהיר וחזק בכיתה כך שיכולתי להזכיר לו שההוא דוקא חתיך מאד אבל מזה הבנתי שגם אם הוא חושב או אומרים לו שהוא שמן זה לא מפריע לו אולי להפך...

וזה בגלל שכשאני הייתי ילדה, כמוהו, שאוהבת לאכול הרבה וקצת שמנמונת, אחים שלי צחקו עלי כל הזמן שאני שמנה .. ואותי זה מאד העליב.

דוקא ההורים שלי היו ממש מקסימים וגם דאגו להרגלים נכונים וגם היו סבלניים ואני לא זוכרת שהגבילו באופן מיוחד למרות שלפי כל ההתנהלות שלהם בכל בתחומים אני בטוחה שכן. וכל מה שאני היום רזה ושומרת זה באמת השילוב של ההרגלים מהבית וההבנות שלי היום, בתוספת הרצון להיות רזה והמודעות לבריאות.

בכל מקרה , אני דוקא מתמקדת בקטע הבריאותי ואגב באופן כללי אני מאד משתדלת שהתזונה בבית תהיה בריאה.. קמח מלא, המון ירקות ופרות, עוגיות קווקר מרקים עשירים ירקות מבושלים  וכן הלאה(והוא אוהב מאד ואוכל מלא ירקות ופרות וגם מהם הוא אוכל הרבה...  אבל על זה אני באמת לא אומרת מילה אם הוא מגזים ממש אני מעירה לו שזה לא מנומס, ויש עוד אנשים בשולחן וכאלה...) 

אבל אני לא קיצונית בתחום ובמקרי חרום יאכלו גם צ'יפס ונקניקיות (עם סלט.. )

ועוד דבר, את השינויים וההגבלות בכמויות האוכל החלנו על כל המשפחה כולל הבת הגפרורית שלי שביום שהיא מממממש מורעבת אוכלת סנדביץ שלם. ואח"כ לא מכניסה לפה שום פרור 4-5 שעות לפחות ואפילו ממתקים היא תעשה טובה ותנקר אם זה משהו שהיא ממש אוהבת..

ואם פתאם נחה עליה הרוח והיא מבקשת עוד קצת יותר ממה שנקבע בחוק אני בצער (עד שהיא מתלהבת מאוכל...) אומרת לה שלא כדי שאחיה הגדול לא ירגיש דפוק שמגבילים רק אותו 

ולסיכום.. בדקתי והוא באמת בעודף משקל לגילו. אמנם לא גבוה מאד אבל עדיף למתן . ההמלצה היא למדוד אוכל במנות (כוס/גרמים) ולבדוק את כמות הקלוריות היומית ואם יש עודף לבדוק עם הילד מה אפשר להחליף בדברים עם ערך תזונתי גבוה וערך קלורי נמוך. 

הרבה עידוד והסברה בענין הבריאות כנ"ל ולא ההשמנה

וכל השאר כמו שאני ב"ה עושה 

אבל סתאם בשביל הקטע אם הילדה הרזה שלך אני ההיתי דוחפת לה בלי שהוא יראה איזה משהו ושולחת אותה לבחוץ ושתאכל.. פשוט בלי שיראה אההמ אני עדיין ילדה ולא שאני עפה על עצמי אבל עברתי את גיל 13 ואני פחות מ30 במשקל אני לא אנורקסית אבל ככה זה אצלי ואני לא יכולה לגמור צלחת! ובקושי רבע ויום שלם לא לאכול זה לא כזה נורא אני לא רעבה ויש לי חיים ו....יום צום זה יום רגיל קיצר אני מכירה את זה אבל אם היא רעבה שיהיה לה כוחות אז תדחפי לה משהו ושתאכל בלי שיראה....הוא לא שומר המטבח נכון? אבל תשמעי כל הכבוד פייששש אני ממממש מעריכה אותך וישח כוח גדול חזקו ואמצוו

מהצד של הילדים!

אפשר להשתדל מאד בשביל ילדים-ואכן יש ילדים שזה עוזר להם, אבל אל תתחילי לפתח נקיפות מצפון. תתיעצי! תתאמצי כמה שאפשר! אבל אל תאכלי את עצמך אם לא תצליחי. יש סביבי כ"כ הרבה דוגמאות לכאן ולכאן שילדים יצאו שמנים או לא יצאו שמנים וכעסו על ההורים. סבתא שלי השגיחה על האכילה של אמא שלי כשהיא הייתה ילדה. אמא שלי לא הייתה שמנה אבל היה לה חסכים והיא כל הזמן אמרה לנו שהיא לא תעשה את זה לילדים שלה. אני הייתי ילדה שמנה כי יכולתי לאכול בלי הגבלה וכל הזמן היה בבית עוגות ונאלצתי לתפוס את עצמי בנערות ושאלתי אותה למה היא לא אמרה לי כלום, למה היא לא ניסתה להפחית בעוגות.

מה אני יעשה אם יהיה לי ילד שמן? אין לי מושג, רק להתייעץ ולהתפלל

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....