"אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה, תינוק ותינוקת...
תינוק מאי היא? פעם אחת הייתי מהלך בדרך, וראיתי תינוק יושב על
פרשת דרכים. ואמרתי לו: באיזה דרך נלך לעיר? אמר לי: זו קצרה וארוכה,
וזו ארוכה וקצרה. והלכתי בקצרה וארוכה. כיון שהגעתי לעיר, מצאתי
שמקיפין אותה גנות ופרדיסין. חזרתי לאחורי. אמרתי לו: בני,הלא אמרת
לי קצרה? אמר לי: ולא אמרתי לך ארוכה?נשקתיו על ראשו ואמרתי לו:
אשריכם ישראל שכולכם חכמים גדולים אתם מגדולכם ועד קטנכם"
ר' יהושע הולך בדרך ה"קצרה וארוכה"-הוא רואה את העיר מולו, וברור
לו שהוא כבר מגיע אליה, שהרי היא קרובה יותר בקו אוירי.הוא אומר לעצמו:
קודם לכל נגיע לעיר, אפילו שאחר כך מחכה לי דרך ארוכה-לעבור דרך
הפרדסים, קודם כל אפתור את הבעיות הדחופות, אחר כך אתפנה לבעיות
ארוכות הטווח. במציאות אנו מבינים שצריך לצעוד בדרך הארוכה, שהיא
הקצרה בפועל."עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"-למשפט זה יש להוסיף
שורה נוספת:"עם הנצח - אין לו אלא דרך ארוכה" בדרך אל הנצח אין
דרכים קצרות, ואין קיצורי דרך. אכן, קשה להבין כי הטווחים הארוכים
הם הפתרון הריאלי והמעשי ביותר גם לטווח הקצר. אולם, זה מה שלמד
ר' יהושע מהתינוק. כשהולכים בדרך, לא מודדים את הדברים מלמעלה,
אלא במציאות, בדרך, והדרך הארוכה -
היא הדרך בה יש לצעוד,
והיא הדרך הקצרה!!!