1. חייב, רק שיש שאומרים שיוצאים ידי חובה בשתיה מועטת ואז נרדמים.

2. נשים לא משתכרות בפורים, וגם קטנים לא... ומי שיודע בעצמו שהוא יעשה עבירות כמו לריב עם אנשים, לנבל את הפה ועוד שאר ירקות, לא ישתה.

3. גם אם זה רק "מצוות עשה" דרבנן עדיין ביטולה זה הפסד של מצווה. מה שאומר שחייב, אבל אפשר לצאת ידי חובה לפי השיטה של ההרדמות (נראה לי שזאת שיטת הרמב"ם).

4. בוודאי שלא במחיר של להפסיד מצוות אחרות (בטח לא דאורייתא). וההתנהגות כנ"ל, מי שיודע בעצמו שהוא יזיק לעצמו או לאחרים עדיף שישתה קצת ולא ישתכר.

5. יין זה המצווה, ויש בזה עומק לפי המקובלים.

לפי הרב קוק אין בעייה להשתכר בפורים גם אם זה יגרום לו לא להתפלל מנחה/ערבית,

משום "העוסק במצווה.."

השאלה רק אדם יכול לצאת ידי חובת הדאורייתא בתפילה סתמית עם ה' (כלומר מה שגם ככה עושים תוך כדי החגיגות בפורים) וזה לא סותר את הביטול 3 תפילות שתקנו אנשי כנסת גדולה.

אשמח להרחבה

דאורייתא, לא זוכר כרגע את העניין אבל זה מובא במהר"ל בנתיבות עולם.

תוספתא: נראה שהפלפול שהבאתי על אם די בתפילה כלשהי (והאם רביעית יין לא פוסל) זה אליבא דהרמב"ם כמו שהבינו כאן תפילה, קידוש, הבדלה, דאורייתא או דרבנן?

תפילה זה יותר חמור.

אני חושב שעיקר החידוש של הרב זה שמותר לאדם להכניס עצמו לאונס שלא יוכל להתפלל בשביל לקיים את מצוות השתיה.

פתחתי שם, ולפי מה שהבנתי הרב מדבר פה רק על מצוות דרבנן.

@צקון לחש

ש@ברגוע! כתב בשם מרן הראי"ה

ציטוט מהפניני הלכה:

"מי שיודע שאם ישתכר ייתכן שלא יוכל אח"כ להתפלל מנחה או ערבית, לדעת רבים לא ישתכר (ח"א, באו"ה). אולם מרן הרב קוק זצ"ל כתב, שהשותה בפורים הרי הוא עוסק במצווה, והעוסק במצווה אחת פטור ממצווה אחרת (אורח משפט השמטות ז)".

@צקון לחש אני יפתח שם ב"נ לראות מה בדיוק כתוב.

אולי הרב קוק סובר שתפילה היא מדרבנן (דברי סופרים) ולכן החייב איניש דרבנן מבטל דרבנן של תפילה

אני לא לגמרי הבנתי אם הרב סובר שתפילה זה דרבנן.

אשמח אם תוכל לצלם ואם זאת בעיה אז לשלוח בפרטי

כמדומני שעיקר הדין הוא כמו הפשט.

זה הרמב"ם בטוח שמדבר על השינה, לא יודע מה נפסק ברמ"א.

ממש לא התכוונתי לזלזל בדעתם 

לשתות בלי להשתטות

זה כל הרעיון של פורים והיין. 

תשתה הרבה מים לפני ותוך כדי השתיה. ז"א יש לך כוס מים ליד הכוס יין. 

ואתה שותה משתיהן. 

וזה ימנע שפיכת מנוע למחרת. וכאב ראש מהגהנום.

ולשתות שלוקים בהפסקות.

וככה אתה יודע לעצור בזמן. 

אתה נהיה איטי בגוף ומשוחרר בראש 

אבל אתה עדיין מבין מה קורה פחות או יותר מסביבך.

אחרי השלב הזה - זה ממש לא המטרה של פורים. 

המטרה היא להשתחרר ולשמוח. 

לא לשפוך מנוע. ולאבד שליטה. 

המטרה היא להגיע לשמחה אמיתית 

ואת זה אפשר רק אם שותים כמו שצריך. 

עדיף יין. 

אם אתה אנוס ועסוק במצווה - פטור. 

1. אין חובה (לפי הר''ן). יש פוסקים שאסרו שתייה מרובה מכל וכל כי זו הוללות

2. חייב איניש - איש ולא גבר או קטן

3.מצווה (ראה ר''ן על הרי''ף). אם לא השתכרת לא עברת על איסור.

4. אין מצב שעוברים על אחד מהנזכרים בגלל שכרות

5. נראה שיש להשתכר ביין (כנגד סעודתו של אותו רשע)

הר''ן מסביר שאין חובה, שכן בגמרא מייד לאחר 'חייב איניש' וגו' מביאה הגמ' את הסיפור ששחט רבה את רבי זירא משכרות, וסיפור זה בא לדחות את המאמר של חייב איניש

יש חובה (רק מי שיכול) להתבשם אבל בשום פנים ואופן לא להשתכר

שכרות. כמובן בהנחה שלא עושים עבירות

למרות שלרוב הדעות זה שכרות

לא חושב אבל

אני כן שמעתי שמדברים הרבה בברסלב על להתבודד (כל השנה ובמיוחד בפורים..)

בגלל העניין הזה של "כל הפשוט יד.."

אבל זה לא צריך לבוא על חשבון התפילות הקבועות שצריכות להיות במניין.

מנהגם של האנ"ש דחסידות ברסלב הוא ללכת לאחר קריאת המגילה בערב להתבודדות ביערות בסימן "כל הפושט יד נותנים לו. יש הרבה חסידים שעושים מעיין "חשבון נפש" של כל השנה מהפורים הקודם כל הלילה מתפללים ותיקין ואז קמים מייד לסעודת החג.

אם זיכרוני איינו מטעני, המנהג מופיע בספר "שיח שרפי קודש".

יש מחלוקת גדולה בפוסקים לגבי שתית יין לנשים.

לפי הרב נבנצל, נשים חייבות להשתכר בפורים, אך הן צריכות לעשות זאת בחדר סגור- מפני הצניעות. רב' משה פיינשטיין אומר גם כן שנשים  חייבות להשתכר בפורים (אני לא זוכר כרגע את המקור)

בס' ארחות רבנו (ח"ג עניני פורים אות צז) בשם בעל הקהלות יעקב כותב שנשים ישתו קצת יין .

לפי דעת הגרי"ד אליישיב אין לנשים לשתות לשוכרה.

גם נשאל הג"ר אפרים גרינבלט בשו"ת רבבות אפרים (א' תנח') אם נשים חייבות במצות עד דלא ידע בפורים? והשיב, שאין לנשים לשתות יין או שכר בפורים בגלל שלוש סיבות: א. החיוב לשתות עד דלא ידע הוא בצפיית עולם הבא כשתהיה מחית עמלק ובאים לידי הרגשה שאי אפשר לשנוא עמלק. אלא נשים לא חייבות במחית עמלק וע"כ הן לא חייבות לשתות עד דלא ידע. ב. כל כבודה בת מלך פנימה (צניעות- חלק עיקרי בפסק לנגד שתית נשים), ודומה לדברי החת"ס על גמרא שבת (כא') שאין לאשה להדליק נרות חנוכה בחוץ משום צניעות, וכן הדין לאישה להשתכר בפורים. ג. כתוב בגמרא סנהדרין (סח' ב') בדין בן סורר ומורה ,בן ולא בת, וכתב הרמב"ם בהלכות ממרים (ז יא) שהבת אינה נידונית בדין זה שאין דרכה להמשך וכ"כ המאירי שמי שדרכו להמשך אחר תאותיו ואין זה בבת אלא בבן.

להלכה: עד"כ ללמדנו שאין לנשים לשתות לשכרה בפורים. יש מי שפוסק שכדי שישתו אך לא לשוכרה.

(נערך מתוך שו"ת של הרב אבינר)

לא ידעתי שיש מי שאומר שנשים ישתו.

1. לא חובה אם זה נוראי בשבילך.. זו זכות!

2. מן הסתם גברים חייבים בזה..

3. כנ"ל 1

4. אם השיכרות תשפיע עליך לרעה, פספסת את המטרה...

5. לא נראה לי שזה יין דווקא.

**זה לדעתי האישית ממש..

המטרה לא שנשתחרר. אלא שתתגלה הפנימיות.

המטרה היא לטשטש את השכל ע"י היין 

"אין אנו מרגישים את האמיתיות הפנימית שלנו" (מאמרי הראי"ה, עמ' 153)

ז"א מה שאני מכיר בהבנה הבהירה שלי מפריע לי לדעת את סוד האמת (דקה 22)

(במילים שלי) מה יקרה שבחור שלא קשור לתורה ישתה יין? מה יקרה אז?

תשובה: כל אדם מישראל מספיק שיתבשם והוא יכול להגיע לגילוי הפנימיות.

(דקה 25)

יום אחד בשנה אתה משתחרר מהמסגרת החיצונית 

כדי שנוכל להראות לעצמנו שאנחנו קדושים גם בגופנו בלי הלבושים של השכל וההגיון. 

זה כל הנקודה. לשחרר את הבלמים. 

כל השרשור הזה זה רק ברקס ברקס ברקס. הגיון. שכל. מסגרת. 

במקום זה צריך לתת גז ולהכנס באומץ לפורים ולשתות. 

(במידה. לא אובדן שליטה). 

כן תברך לא תברך זה לא העיקר.

העיקר האם נזכה להרגיש קשר עם הקב"ה. עמוק וגבוה יותר מהשכל. 

לשמוח שאני יהודי. בלי להפעיל את השכל בכלל. 

זה נשמע תמוה כי אתה כל היום מפרק סוגיות

אבל הראש בפורים הוא אחר לגמרי.

ושוב לא מדובר על התפרעות. 

מדובר על נגיעה בעומק החיים.

בלי יין זה לא יקרה בחיים. השכל מפריע. מגביל. 

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו