כי תכלת אפשר לצבוע רק על צמר וצמר+פשתן = שעטנז, כך שציצית בזמן שאין חיוב ציצית יכול להיות איסור בזמן שאין את המצווה שמתירה אותו.

דעת מי שאמר שלא חייב לשים טלית בכלל?

מהמצווה לגמרי. לא?

זה הדיוק

אני מנסה לחבר בין כל הדעות....

אז א. למאן דאמר הנ"ל לא תקף.

וב.  למאן דאמר שמצטער פטור, אז שיפטר מהכל בהנחה שזה לא נעים. ואת זה לא אומרים...

ובסופו של דבר למאן דאמר שלא מבטל מצוות עשה, בוודאי שאם מקיים את המצווה הוא מרוויח שכר, אבל למאן דאמר שמצטער פטור - הוא הדיוט, שלא מקבל שכר, ועדיף לו לא ללבוש פשוט. וזה גם אם המאן דאמר הנ"ל סובר שמונחת לו בביתו זה מבטל מצוות עשה (תוספת: כמובן שפטור ק"ו מלובש ממש). וכאן כבר מתעוררת שאלה אם אומרים מצטער בכגון דא (מצטער פטור ומונחת בביתו חייב).

כמדומני שזאת דעת התוספ' וזה תלוי באם מונחת לו בביתו באמת

מונחת בביתו ולא מניחה לא עובר עברה.

כמדומני שהדעה שהוא עובר עבירה בכגון דא נדחתה מהלכה. לא?

עזוב עכשיו שזה מצווה מן המובחר, אבל אם זה מצער ופטור מדאורייתא אז שיפטר גם מדרבנן.

לפי הטעם שאמר @צריך עיון נראה טוב יותר.

אבל עדיין אם אותו אדם יצטער בכותנה, למה שלא יוריד לגמרי? שוב, נניח שאנחנו לא פוסקים כמאן דאמר הנ"ל. ודאי שמי שיכול להחמיר, יחמיר... אבל אז חוזרת השאלה מדוע לא יחמיר בצמר ויצטער בכל זאת?

לא שמעתי על חילוק בין גודלי צער אם כבר מצטער. ואם מצטער פטור (ושוטה)... הדרה לה הדעה הזאת לדעתי...

שעבר עלתה לי השאלה ולא הייתה לי תשובה. מתי קובעים עידנא דריתחא?!

בכל אופן, אפשר לקנות צמר רחלים דק ("קלית" נראה לי), שלא כל-כך מחמם... וללכת עם זה מחוץ לחולצה אם אתה לא פוסק ע"פ המקובלים וכולי טריקים להפטר מהחום.

או אולי לשים את הטלית צמר מקופלת בכיס, וכשמגיעים למזגן ללבוש אותה?

הבנת אבל את הדחיה שדחיתי את המצטער פטור?

ואשמח אם תדחה את הדחיה

חייב להיות סימנים, יש בזה הלכות

אם אתה שואל להלכה, אז אין שאלה כי לא עונשים על זה (אלא בעידנא דריתחא כמו שהזכירו לעיל שזה כבר דברי הגמרא).

אם אתה רוצה להקשות על התוספות בדרך הלימוד לצערי אני לא מונח שם אז נחכה שמישהו אחר יבוא ויגיד את דעתו

זה דנים את האדם. אם הבנתי אותך נכון, אתה מסכים עם זה. לא?

שמותר גם לזכור שיש מאן דאמר (למעשה המ"ד הזה נכבד מאוד)

שעדיין לא "מצאנו" את התכלת (היינו- שארגמון קהה קוצים הוא אינו, או לפחות לא ודאי, התכלת)- אם כן. תמיד אתה נכנס לספק דאורייתא (ואפי' יותר מספק של דעות שוות...) על לעבור בעוון לבישת שעטנז.

פתיל שלם, רמב"ם 7.

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום