ה' אוהב אותנו ונתן לנו את האפשרות לחזור בתשובה ואפילו כתוב ש-"תשובה קדמה לעולם".

ר' נחמן כותב שלפעמים כל מה שהיצר מפיל אותנו זה רק בשביל העצבות והייאוש שמגיעים אחרי.

אנחנו צריכים מבחינתנו לחזור בתשובה (עזיבת החטא וידוי וקבלה לעתיד) ואח"כ להיות בשמחה-

כי ה' באמת סלח לנו!! 

"אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן" (ר' נחמן)

וזה גם עלול להוביל לחטא.

את צריכה לזכור שה' רוצה את הלב וההשתדלות שלנו!!

מסבירים שמא שהרמב"ם כתב שקבלה לעתיד נחשבת כש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"

הכוונה שבזמן החרטה והקבלה לעתיד באמת האדם התכוון לא לחזור על החטא לעולם.

אבל זה נכון שכפרה גמורה זה רק אם לא חוזרים על החטא.

יש הרבה דרגות בכפרה על החטא.

אנחנו מצווים לעשות את שלבי התשובה הפשוטים,

אח"כ אנחנו חוזרים להיות אהובים ורצויים לפני ה',

וצריכים להפסיק להתעסק בחטא, 

אלא להיות בשמחה ולהתמקד בלעשות טוב.

אע"פ שהתשובה מכפרת על הכל, ועצמו של יוה"כ מכפר, יש עבירות שהן מתכפרים לשעתן, ויש עבירות שאין מתכפרים אלא לאחר זמן. כיצד?

• עבר אדם על מצות עשה שאין בה כרת ועשה תשובה, אינו זז משם עד שמוחלין לו. ובאלו נאמר: "שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם" (ירמיהו ג, כב).

• עבר על מצות לא תעשה שאין בה כרת ולא מיתת בית דין ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר. ובאלו נאמר: "כי ביום הזה יכפר עליכם" (ויקרא טז, ל).

• עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה, תשובה ויוה"כ תולין, ויסורין הבאין עליו גומרין לו הכפרה. ולעולם אין מתכפר לו כפרה גמורה עד שיבואו עליו יסורין. ובאלו נאמר: "ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם"(תהלים פט, לג).

• במה דברים אמורים? בשלא חילל את השם בשעה שעבר. אבל המחלל את השם, אע"פ שעשה תשובה, והגיע יום הכפורים והוא עומד בתשובתו ובאו עליו יסורין, אינו מתכפר לו כפרה גמורה עד שימות. אלא תשובה, יוה"כ ויסורין - שלשתן תולין, ומיתה מכפרת, שנאמר: "ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון" (ישעיהו כב, יד).

בס"ד

כל יום אנחנו מברכים בשם ומלכות "מלך מוחל וסולח".
ספק ברכות -להקל. 
לכן אם היה ספק הכי קטן לא יכולנו לברך על זה בשם ומלכות.

כל הבעיה שאנו חוזרים על החטאים...

דבר נוסף שלפעמים קשה לנו להבין,

הקב"ה הוא אינסוף.

אדם יכול לסלוח פעם ראשונה שניה שלישית-
באיזה שהוא שלב המעשים הלא טובים פוגעים באמון,
ומשאירים את נפש הסולח פגועה, ומפעם לפעם יותר קשה לנו לסלוח.

לעומת זאת הקב"ה הוא אינסוף, ומידותיו הן אינסופיות.
הרחמים של הקב"ה הם אינסופיים, ומבחינת הקב"ה זה לא משנה
אם זו פעם ראשונה שעושים תשובה על עבירה,
או פעם מאתיים שנופלים ועושים תשובה.

נוסף לכך הקב"ה רואה את פנימיות הנפש,
ויודע את המקום הפנימי האמתי.
 

בדיוק לומדים את פרשת כי תישא, 
ונשאלת שאלה איך דווקא פרשה שמתארת את חטא העגל,
שהוריד את עם ישראל מהמקום הכי נעלה שהיינו בו אי פעם,
(אחרי קריעת ים סוף, אחרי מתן תורה, כשכל ישראל היו נביאים וכ')

אל המקום הכי שפל- עבודה זרה!!
נקראת בשם "כי תישא"- לשון נשיאה ורוממות??

ומסביר הרבי מילובוויטש שהמטרה היחידה של החטא היא העליה שבאה אחריו.

הקב"ה לא נותן לנו ליפול למקום ממנו אין אנו יכולים לעלות עם רווח רוחני.

ביציאת מצריים למשל הקב"ה גאל אותנו למרות שהמלאכים לא מצאו לזה הצדקה,
 "הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז",
אלא שהגענו לשער המט' ואם היינו מגיעים לנ' ל-
א היינו יכולים לחזור בתשובה משם.

כמו לכל העם כך גם ליהודי פרטי הקב"ה לא נותן ליפול אל מקום ממנו אין חזרה ונעלית עוד יותר.

כך גם הפרשה שלנו- פרשת כי תישא- אמנם מדובר בחטא העגל,
אך דווקא לאחריו זכינו למעלת בעלי תשובה, ללוחות שניים- כפליים לתושייה, וכ'.
ז"א לפני החטא אדם צריך לעשות הכל כדי לא ליפול,
ועצם היכולת שלנו ליפול, ושעבירות מסוימות לא מעוררות בנו סלידה,
זה כבר מצב שמצריך תשובה, וב"ה אפשר גם על ידי התשובה הזאת לזכות לכל המעלות,

לא חייבים ליפול בפועל.

אבל אם כבר נפלנו אז לדעת שהקב"ה היה איתנו גם בשעת החטא,
ויש לנו את הזכות לקיים מצוות עשה מופלאה של לשוב עד ה' אלוקינו.

"עבדו את ה' שמחה"- כל את שאר מצוות התורה, גם את מצוות תשובה יש לעשות בשמחה.

שמחה על הזכות לחזור אל הקב"ה, לקדש את שמו דווקא מתוך החושך,
להפוך זדונות לזכויות. (שזאת נחת רוח עצומה לפני ה')

אנחנו לפעמים מתקשים לסלוח, (גם לעצמינו) כי אנחנו לא יודעים מה יהיה בסוף.
אולי שוב חלילה ניפול?

אבל הקב"ה יודע שבסוף תהייה גאולה. וכל נשמה ונשמה תזכה לתיקון השלם שלה.
וה' לא מוותר על אף יהודי. כי כולנו חלק אלוקא ממעל ממש.

לכן אל מצוות התשובה להתייחס כמו לכל מצווה אחרת שעושים בשמחה להתקרב אל הקב"ה,

ולדעת להאמין ולבטוח שה' סולח.

והשרשור הזה ממש ממחיש את מה שכתוב...

בזכות ההרגשה של הנפילה של הפותחת קיבלנו חידוש תורה כזה יפה!!!  

ישתבח שמו...

לדעתי צריך להפנות משאבים רבים יותר לסליחה ושלום בין בני אדם מאשר בין אלהים.

אלהים הוא סלחן. מבקשים סליחה מקבלים.

בני אדם קצת פחות....

הכי בסיסי.

לדעתי אי אפשר לעשות רצונו בלי קודם כל להיות אדם טוב בין אדם לחברו.

בני אדם מספיק חשובים לאלהים עד כדי כך שיום כיפור לא מכפר על חטאים של בין אדם לחברו עד שירצה אותו.

לפי מיטב הבנתי, מצוות שבין אדם למקום הם "בעדיפות שניה" למצוות שבין אדם לחברו...

את החבר. את ההורים. את השכנים. את הזרים. את השונים. את האחר.

אז הטענה מוצדקת.

אם לא, אז תפני משאבים לבין אדם לחברו.

אנקדוטה מוכרת שמעבירה מסר יפה מאוד שאאני אוהב:

מעשה בישיבה של לומדי תורה.

יום אחד החליט אחד הבחורים שהוא רוצה לעשות 3 ימי "משמר" - לימוד רצוף כל הלילה.

לצורך זה הוא רכש לעצמו "ערכת עירנות" הכוללת חבילת קפה, וחלב שיעזור לו.

בלילה הראשון הוא שם את החלב במקרר הכללי. באמצע הלילה הוא בא להכין קפה וראה שחבילת החלב שלו נגמרה.

דן לכף זכות ואמר "בטח הבחורים לא ידעו שזה פרטי".

יום למחרת כתב "פרטי" על חבילת החלב.

באמצע הלילה שוב, נגמרה חבילת החלב.

ביום השלישי כתב "זהירות חלב נוכרי" על חבילת החלב.

והפלא ופלא, החלב היה מלא ולא נגעו בו.

מסקנות........

כי עמך הסליחה למען תוורא

טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש