הַרְחָבָה
צָרִיךְ שֶׁתֵּדַע, שֶׁבְּכָל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִין שֶׁבָּעוֹלָם - יֵשׁ בָּהֶם אֵיזוֹ הַרְחָבָה, מִלְּבַד מַה שֶּׁמְּצַפִּים שֶׁבְּחַסְדּוֹ יוֹשִׁיעַ וִיבַטֵּל הַצָּרָה לְגַמְרֵי, אַךְ גַּם בְּהַצָּרָה בְּעַצְמָהּ בְּוַדַּאי יֵשׁ בָּהּ אֵיזוֹ הַרְחָבָה. וְתִסְתַּכֵּל עַל זֶה הֵיטֵב, וְעַל-יְדֵי זֶה תוּכַל לִסְבֹּל וּלְקַבֵּל כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ כָּל יָמֶיךָ בְּאַהֲבָה, וְלֹא תִּתְבַּהֵל מִשּׁוּם דָּבָר, וְעַל-יְדֵי זֶה תּוּכַל לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלֶיךָ, וְעַל-יְדֵי זֶה יוֹשִׁיעַ לְךָ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. (ליקוטי עצות, סבלנות, ח')
