גם לי יצא המון לחשוב על זה...ולא מצאתי תשובות....

דרך אגב-איפה כתוב על פרעה?, ומזל"ט לאפרת קורן

:special for you

לגבי יום ההולדת, מקורו וחשיבותו עיין:                    http://www.kipa.co.il/ask/show.asp?id=66126

לשאלתך:         -  "מי אמר שזה נכון וטוב להאריך ימים על פני האדמה? למה לשמוח ביום ההולדת על שאנו זוכים להמשיך לחיות, אולי עדיף להיפטר מהעולם הזה כמה שיותר מהר, ולהגיע לעולם שכולו טוב וכולו ארוך?"

   - המטרה של האדם בעולם או כמו שכותב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים - "חובת האדם בעולמו", היא - להיטיב (ע"י לימוד התורה וקיום המצוות),

ולא להגיע לעולם שכולו טוב וכו', עוה"ב הוא השכר שמגיע לאדם לפי המעשים שעשה

ולכן ככל שיחיה האדם יותר - יוכל להרבות יותר במעשים טובים בעוה"ז - ושכרו יהיה גדול בעוה"ב.

[מסופר על הגאון מוילנא, שלפני מותו בכה. שאלוהו תלמידיו מדוע הוא בוכה?                                              וענה להם שעכשיו לא יוכל יותר לקיים את מצוות ציצית שקל לקיימה?                                                     (שהרי ידוע שהמתים לא יכולים לקיים מצוות ולהתעלות, אלא רק ע"י אנשים החיים בעולם הזה שדואגים לעלוי נשמתם) ]

אז שיהיה לך עד 120!!  

ב"ה                                              ה' הוא המלך!

למה אנו בתור עמ"י חוגגים את היום הזה? היכן מצינו אצל אבותינו או אצל רבותינו חשיבות ליום הזה?-דבר ראשון- אני לא ממש בטוחה שחגיגת יום ההולדת-מקורה ביהדות.לפי מה שידוע לי, ביהדות ימי ההולדת החשובים הם בת מצווה ובר מצווה. חוץ מזה אין ביהדות חשיבות לשאר ימי ההולדת.

נפגשים אנו עם היומולדת של פרעה שמוזכר בחומש בראשית.-אפשר לקבל מקור?

אז למה אנו נותנים חשיבות ליום כזה? ולשמחה זו מה היא עושה?-אני חושבת שהשמחה שאמורה להיות לנו ביום ההולדת היא שמחה שה' חושב שיש בנו צורך. יש לנו תפקיד בעולם. שמחה על עוד שנה שבה ה' לא החליט להמית אותנו, בגלל מעשינו הרעים. הרי נולדנו כי ה' ידע שיש בנו צורך! העובדה שלא מתנו אומרת שעדיין יש לנו מה להשפיע בעולם! דבר שני-יום הולדת הוא בעצם חשבון נפש גדול-האם אני מצליח לעמוד בייעוד שלי? האם אני מצליח לקיים את תפקידי בעולם בכל יום? האם אני אכן עושה בעולם דברים משמעותיים? האם אני מצליח להראות את צורך קיומי בעולם? במה אני משפיע?

אולי אפילו התאריך של יום ההולדת הוא תאריך מאוד עצוב ותאריך שיש לעשות בו יום אבל ולשבת בתענית.- אין שום סתירה בין יום הולדת לבין התקרבותנו ליום הדין! אנחנו אכן צריכים להיות רציניים ביום ההולדת שלנו. הוללות וקלות ראש לא שייכים ביום זה (האמת-גם לא בשאר ימות השנה).מצד אחד אנחנו שמחים שה' רואה בנו גורם משפיע בעולמו, ומצד שני אנחנו שרויים ביראה ופחד מפני יום הדין, אך, להזכירכם, אדם צריך לראות בכל יום-כאילו הוא היומו האחרון. לא רק ביום הולדת אנחנו צריכים לראות שיום הדין מתקרב.

אם אנו חפצים להאריך ימים, ולכן אנו מציינים את יום ההולדת, אז מדוע דווקא ביום זה אנו מרבים במתנות וגורמים לקיצור ימיו של בעל השמחה?-אני לא כל כך בקיאה בתורה שבע"פ, אבל יש לי הרגשה שכשאמרו "שונא מתנות-יחיה" לא התכוונו לפשט העניין.דבר שני-יכול להיות שיש אנשים שיש להם כוונות נסתרות...בנראה מי שלא אוהב אותנו מביא לנו את המתנות הכי יפות...בגלל זה אני לא אוהבת לקנות מתנות!

אולי עדיף להיפטר מהעולם הזה כמה שיותר מהר, ולהגיע לעולם שכולו טוב וכולו ארוך?- זו שאלה שהתחבטתי בה רבות (התחבטתי...איזו מילה יפה...).לאחר ששמיניסט מהיישוב שלי נהרג בתאונת דרכים, כולם אמרו שכנראה הוא סיים את התפקיד שלו, שכנראה הוא היה צדיק והוא השלים את ייעודו ולכן עלה לגנזי מרומים. ואני לא הבנתי-למה כל השנים אנחנו כל כך משתדלים לחיות, וכל כך מפחדים מהמוות, למה אנחנו כל כך מנסים להאריך חיי אנשים מבוגרים? אני לא אומרת שמותר לרצוח אנשים חולים, אבל למה כל כך להשתדל להשאיר אותם בעולם הזה, כשנראה שהם צריכים לעלות לעולם הבא?באמת ניסיתי לשאול ואף תשובה לא סיפקה אותי. אם יש לכם תשובות-אני ממש אשמח!

שנזכה כולנו, בעזרת ה', לחיות חיים מנוצלים, להשפיע, ולהצליח לקיים את ייעודנו בעולם!
שרי

ב"ה

תוספת לקטע האחרון- כשאדם מת, באופן הגיוני, אנחנו עצובים, כי הפרידה עם המת קשה עלינו. אבל אמור להיות בנו גם איזשהו רגש שמחה. אנחנו אמורים לשמוח שהאדם סיים את תפקידו.

(בעצם-עוד שאלה-כשאדם נפטר מן העולם, יש שתי אפשרויות סבירות-א-האדם סיים את תפקידו. ב-האדם רשע, ולכן נפטר. אז אנחנו לא יודעים בקשר לכל אדם...)

אז למה אנחנו מנסים כל כך להאריך את חיי האדם? אולי עדיף שהאדם ימות כשהקדוש ברוך הוא יחליט שזהו שמנו?
למה אנחנו רוצים למות בשיבה טובה?אולי עדיף שנסיים את ייעודנו? למה אנשים זקנים כל כך שמחים שהם חיים? הם אמורים להיות עצובים שהיו להם כל כך הרבה שנים לחיות ובכ"ז, הם לא סיימו את ייעודם!(אני לא מדברת על מצב שבו חלק מהייעוד של בנאדם הוא לחיות חיים ארוכים, או שהתפקיד שלו בעולם, זה לעשות משהו בגיל 118, למשל, ואז לאדם אין אפשרות לסיים את ייעודו בשלב מוקדם בחיים)

וואי, סיבכתי אתכם....אבל אם מישו הבין ומוכן לענות-אני ממש אשמח!

שקוראים לו  יום שאדם נולד בו ויש שם מקורות מהתנ"ך לכל הימי הולדת

וזה כולל גם הסברים למה לחגוג ואפילו איך.

לי אין ת'ספר אבל תנסי לבדוק בטוח יש למישהוא.

אתה אומר שהשאיפה היא להיות בעולם הבא,ושהחיים בעולם הזה הם הבל,אז למה כל יום הולדת הוא יום מפחיד כי הוא מקרב ליום הדין? לפי הגישה שלך כל הקיום פה הוא בשביל העולם הבא,המוות בזקנה הוא דבר חיובי,אז למה כל יום הולדת צריך להפחיד?

כמובן שאני לא מסכימה עם הדברים,אבל לפחות תהיה עקבי.

נניח שהגישה היא שהחיים בעולם הזה הם דבר נפלא,וכל יום הולדת מקרב אותנו אל יום הדין,אז בגלל זה צריך להצטער? הרי ע"פ הגישה הזאת החיים הם דבר חשוב,ויום שמציין את הגעתנו לעולם הזה הוא יום חג!

קיצור יש פה מילכוד ובילבול.

הגישה שלי אומרת שהחיים בעולם הזה הם דבר אדיר בפני עצמו,ושכרם הוא העולם הבא הנצחי.                                  שני העולמות קשורים אחד לשני וכל יום בעולם הזה הוא יום שהוא לא בעולם הבא,אז זה אומר שזה רע?

כל דבר בעיתו,כרגע אנחנו בעולם הזה,מקווים להשאר בו כמה שיותר,וכל יום הולדת מראה על עוד שנה שאנחנו פה,אז כמובן שזה יום חג. בעיתו ובזמנו בגיל 120 נעבור לעולם הבא מצויידים בחיי העולם הזה.

חחח איזה פלספוף!

ועוד משהו.

שונא מתנות יחיה.

הכוונה כמובן היא לרדוף אחרי המתנות.

אני חושבת שהכוונה היא כמו צדיק באמונתו יחיה. הצדיק מאמונתו יחיה,היא זאת שמחיה אותו.

הרי האדם שלא רודף מתנות,יהיה ענו יותר וידאג לפרנסתו וזה נראה כמו מתכון לחיים ארוכים.

אני לא חושבת שהכוונה היא אם שמחים על מתנה ח"ו הימים מתקצרים!

הרי להביא למישהו מתנה זאת חובה! זה מבטא את אהבתנו אליו. ואם יקח את המתנה בשמחה,זה לא מראה על רדיפת מתנות,אלא על שמחה שמישהו חושב עליי וחוגג איתי את היום שבו נולדתי.

קיצור אתה פלספן מארץ הפלספנים. אני לא חושבת שיש פה באמת סוגיה,אלא סתם חיפוש של דברים שליליים.

ב"ה

דבר ראשון-אין שום דבר רע בפלספנות. להיפך. בד"כ מדיונים פילוסופיים שיש בפורום - אנחנו מגיעים למסקנות ומחשבות ממש יפות. בעצם כל הקטע של מחשבת ישראל-זה פילסופים.
ניגש לענייננו(...)-אני חושבת שפשוט לא הבנת נכון את הדברים שלו.
אני לא חושבת שהוא התכוון שבכל יום אנחנו עצובים כי אנחנו עומדים למות מן העולם ואנחנו רוצים להישאר בעה"ז(אם זה כן היה ככה-זה באמת היה סותר את זה שהשאיפה היא חיי העולם הבא), אלא-האדם ירא מפני יום הדין, הוא מפחד שעוד שניה הוא ימות, והוא יגיע למעלה בלי מספיק מעשים טובים. הרי כולנו רוצים להיות במקום טוב בעולם הבא, ואנחנו פשוט מפחדים שנגיע אליו לא מוכנים. הפחד לא אומר שאנחנו לא רוצים להיות שם.
אז ממש לא הבנתי מה הסתירה פה...

ד"א-נראלי שהכתיבה שלי יצאה קצת מוזרה היום, אני פשוט בחדר מחשבים של האולפנה, ושמו פה מוזיקת רקע מחרפנת!!!

לדעתי, ביום הולדת צריך לשמוח כי הקב"ה נתן לנו את החיים ביום הזה,והוא החליט לזכות אותנו בעוד שנה.

אז למה שלא נהיה שמחים ,נגיד לו תודה ונראה את היום הזה כיום של חשבון נפש ודף חדש?

                 ביי ביי וכל טוב.

                          בצפיה לבנין אריאל!

אבל אני יכול להמציא סיבות למה אם תרצה.

אני סתם נכנס לפורומים נטושים וכותב בהם משהו.

אגב מסתבר שהפורום הזה אפילו מופיע בתפריט הפורומים אז כנראה הוא דווקא פעיל כביכול...

מתקשרים לתנועה יש בטוח מספר בגוגל

😜

מחפשים מבנה שלא אכפת לו שיצבעו עליו (אנחנו צבענו על איזה מחסן של בית כנסת ששימש לנו גם כחדר ציוד של הסניף....), הכי טוב לדוגמא מבנה שטרם צבעו אותו והוא עוד בבנייה ואז יש סיכוי גבוה שייתנו לצבוע. אפשר לנסות לדבר עם העירייה/מועצה ולצבוע ארונות חשמל או קירות בעיר (יש קירות בעיר שלנו שאיזה ארגון של נוער צבע אותם).

בהצלחה רבה

מאוד

ישיבה קטנה? ישיבה גבוהה? מה זה "מקום כמו ישיבה"? 

בהנחה שהתכוונת למסגרת לימודית כלשהי, אז מה חשוב לך שיהיה שם?

מבחינת סגנון  דתי/חרדי, מה חשוב לך?

איפה אתה מרגיש שאתה עומד מבחינת הרצינות שלך? כלומר - בהנחה שאתה מתכוון למסגרת לימודית, יש מסגרות שמיועדות לאנשים שלא כל כך יש להם כח ללמוד, ורוצים יותר מקום עם אווירה טובה אבל מחובר לקדושה, ויש מסגרות שמיועדות לאנשים שרוצים ללמוד בכל הכח...