לכבוד הנועם אלימלך-שרשור חדש! (וכניסה חד פעמית
)
כ"א באדר, יום הסתלקותו.
רציתי לצרף סיפור אחד כדי לא לחפור אבל באמת ששניהם יפים!
ר' אלימלך מליז'נסק מו"ר הרב יצחק גינזבורג
ליום ההילולא של ר' אלימלך, כ"א באדר. מעובד מדברי מו"ר הרב יצחק גינזבורג שליט"א (כינוס ילדים כ"ג אדר תשס"ז).
רבי אלימלך מליז'נסק היה אחד מגדולי-גדולי הצדיקים מתלמידי המגיד ממעזריטש, וצדיקים רבים קראו לו "הבעל שם טוב הקטן". רבי אלימלך היה אחיו הקטן של רבי זושא ושניהם פעלו הרבה יחד; הם עשו 'גלות' ביחד, היו הולכים, כיהודים פשוטים, בלי שידעו שהם צדיקים, והיו מחזירים יהודים בתשובה. אחרי הסתלקות המגיד בשנת תקל"ג, היה ר' אלימלך הרבי של כל פולין, ורובם ככולם של צדיקי פולין אחריו הם תלמידיו או תלמידי תלמידיו. ר' אלימלך הסתלק בשנת תקמ"ז וספרו 'נעם אלימלך' נחשב כספר החסידות החשוב ביותר בחסידות הכללית.
ר' אלימלך היה אצל המגיד ביחד עם אדמו"ר הזקן ..
"נפשי כעפר לכל תהיה"
פעם אחת אדה"ז(בעל התניא)הלך והתווכח עם אחד מגדולי ה"מתנגדים", שחשבו שחסידים לא יודעים ללמוד ושלא שומרים את המצוות כמו שצריך – והרי זה בדיוק ההיפך, שחסידים יודעים ללמוד, כמו אדה"ז שהיה הכי גאון באותו דור, ולא רק שמקיימים מצוות, קלה כחמורה, אלא גם מהדרים הרבה יותר ממי שלא חסיד. כשאדה"ז הגיע לאותו רב הם דברו והתווכחו, ואותו רב מאד התרשם מהגאונות והצדיקות של אדה"ז. אחרי שדברו, הצביע הרב המתנגד על ספר שמתגלגל על הארץ, ומדי פעם אפילו דורכים עליו, אפילו אותו רב עצמו, וזה הספר "נעם אלימלך". מה אתה אומר על הספר הזה? מה אתה אומר על המחבר? ענה לו אדה"ז: הכרתי טוב את המחבר, צדיק גדול מאד מאד, הרבי רבי אלימלך, ואני אומר לך שגם אם היית זורק אותו בעצמו על הארץ ודורך עליו הוא לא היה מגיב, בדיוק כמו הספר.
זוהי מידת חסידות, שאדם לגמרי בשפלות וענוה עד שאפילו אם ח"ו דורכים עליו הוא לא מגיב. אנו אומרים זאת שלוש פעמים ביום, אחרי כל תפלת שמונה-עשרה – "ונפשי כעפר לכל תהיה". מתפללים לה' שתתן לי הרגשה של עפר, שכולם דורכים עליו. הראשון שאמר "ואנכי עפר ואפר" הוא אברהם אבינו, היהודי הראשון. בשביל להיות יהודי צריך להיות כעפר – "הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר". כל תיקון הנפש מתחיל משפלות וענוה ונגמר בשפלות וענוה, מתוך בטול לה'.
רפואת הנערה
עוד סיפור מופת על הרבי רבי אלימלך: פעם אחת היה רב גדול ושמו ר' שמואל, הוא היה רב ליטאי, לא חסיד. לא עלינו, לאותו ר' שמואל היתה צרה גדולה בבית; היתה לו ולזוגתו בת שכבר היתה בת שמונה-עשרה, כבר הגיעה לפרקה והיתה צריכה להתחתן, אך לא היתה בריאה. מאז שהיתה תינוקת היא לא התפתחה – היתה בת שמונה-עשרה אך כתינוקת בעריסה, כל היום במטה וקטנטונת. אמרה האשה לבעלה ששמעה שיש צדיק כזה, כמו רבי אלימלך – כנראה היה הכי קרוב להגיע אליו אז בין הצדיקים הגדולים – והתחננה בפני בעלה שיסע עם הבת לצדיק, שאולי הוא יעשה נס ומופת. בהתחלה, הרבה זמן, הוא התנגד, כי לא האמין בחסידים ובצדיקים וכיו"ב, אך היא כל כך לחצה והתחננה והפצירה עד שבסוף הוא הסכים בעל כרחו, ולקח את הילדה בעגלה – בחורה גדולה שהיא תינוקת – ונסעו לליז'נסק.
בדרך פגש ר' שמואל חבר ילדות, שגם הוא היה מתנגד, והחבר הכירו שהוא כל הזמן לומד תורה ומייקר את הזמן, ושאל אותו לאן הוא נוסע. ר' שמואל סיפר את כל הסיפור, והחבר בטל את זה, "מה? אתה כבר ממאמינים ברביים? זה בטול תורה!". הוא השפיע עליו, וחזר הביתה. אך כעבור כמה זמן – אולי כל הסיפור לקח כמה שנים – אשתו הפצירה בו שחייב ללכת לעשות משהו. ה' גדול, יכול לעשות נס, ויש צדיקים, צריך אמונת צדיקים, ואולי הצדיק יעשה נס. עוד הפעם הוא נסע, והפעם לא היו מניעות, והוא הגיע לרבי אלימלך ונכנס אליו.
רבי אלימלך ישב בחדר, והמטה שלו היתה באותו חדר, ור' שמואל נכנס עם הבחורה-התינוקת, ורבי אלימלך אמר לו שישכיב אותה בינתיים על המטה שלו. הוא שם אותה על המטה של הרבי, והם התחילו לדבר בדברי תורה – אותו רב היה גדול בתורה – ופתאום באמצע דברי התורה רבי אלימלך פונה למטה וצועק, איזה חוצפנית שאת שוכבת על המטה שלי, קומי מיד! זה פלא גדול, כי היא לא שומעת ולא מדברת ולא יכולה ללכת – כמו תינוקת – אך הוא רק גער בה שהיא תקום והיא מיד קמה. האבא כבר ישב בתדהמה גמורה, בכלל לא יודע מה קורה. הילדה קמה והתקרבה לשולחן – כבר קרה נס גדול – אך עדיין היא היתה מאד קטנה. רבי אלימלך קרא לילדה ואמר, אני רוצה לברך אותך. הוא שם את ידיו הקדושות על ראשה, והתחיל לברך אותה בריבוי ברכות, ותוך כדי זה כל פעם הרים ידיו עוד מעט, וככל שהרים את הידים כך הילדה גדלה. כך, עד שכבר היתה בחורה גדולה – הכל לקח כמה שניות, כמה רגעים.
טוב, זה כבר נס עצום, ואז פנה ר' אלימלך לאבא ואמר לו שהבת הגיעה לפרקה וצריך לעשות לה שידוך. לך הביתה, ואתה תעשה את השידוך הכי טוב. אין לך כסף (כמו לרוב היהודים), ואני כותב לך פתק שאחרי השידוך תלך למקום פלוני ותפגוש איש פלוני ותתן לו הפתק, ובפתק כתוב שישלם את כל הוצאות החתונה (יכול להיות אלפים רבים). כמובן שהרב הזה כבר מאמין מאד מאד בצדיק, אחרי שראה נפלאות כאלו, והלך הביתה. כעבור כמה זמן עשו שידוך לבת, ואז לקח הרב את הפתק של רבי אלימלך ונסע לאותו מקום וחיפש אחרי אותו אחד (כאן אני מקצר בסיפור), ובסוף מצא אותו ומסר לו את הפתק. כשאותו אחד ראה את הפתק, שצריך לשלם את המליון דולר – את כל הכסף על החתונה – בלי לחשוב פעמיים הוא הוציא את כל הכסף מהכיס ונתן לו. לפני שהוא הולך ממנו, שאל הרב שמואל את האדם הזה – שלא נראה מי-יודע-מה עשיר – מאיפה הכסף. והוא סיפר לו סיפור כזה: באותם ימים היו פריצים רשעים, בעלי אחוזות, והיו שם יהודים ששוכרים קרעטשמע – בית מלון קטן עם חנות וכו' – ואם ליהודים לא היה כסף בסוף השנה לשלם היו הרשעים לוקחים את היהודי ואשתו ובניו וזורקים לתוך הבור, ובכל יום זורקים חתיכת לחם שלא ימותו ברעב. בסוף, או שמישהו היה משלם, או שהרבה פעמים היהודים הללו גוועו מרעב. המצוה הכי גדולה של הבעש"ט ותלמידיו אחריו היתה פדיון שבויים במקרים אלו – שהלכו במסירות נפש לאסוף כסף ולפדות יהודים כאלו. והנה אותו יהודי שנתן את כל הכסף מספר לרב שמואל: אני בעצמי וכל המשפחה שלי זרקו אותנו לתוך בור, כי לא היה לי כסף לשלם את השכירות לפריץ, וכל יום זרקו חתיכת לחם. פעם בא הפריץ הרשע עצמו, וצעקתי לו – מה אתה מרויח שאנחנו בבור, תן לי לצאת ואני אסתובב במדינה ואבקש מיהודים טובים כסף שאוכל לשלם את החוב ואז תוציא את כל המשפחה. אותו פריץ הבין שבאמת יותר כדאי לו כך, כי אם ישאיר אותו בבור אף פעם לא יקבל את הכסף, ואם יוציאו מהבור וישאיר שם את המשפחה יש סיכוי שישיג הכסף. היהודי הזה הסתובב במדינה במסירות נפש, כשהוא יודע שאשתו והילדים מחכים בבור, ובסוף הצליח לגבות את כל סכום הכסף – זה היה בדיוק אותו סכום שהרב שמואל היה צריך בשביל לחתן את הבת שלו. עכשיו הוא היה עם אותו הכסף שבמסירות נפש גייס בשביל להציל את המשפחה של עצמו, אבל באותו רגע שקרא את הפתק של הצדיק שצריך בדיוק את הסכום הזה למסור – בלי היסוס בכלל הוא מיד הוציא זאת ונתן. זה אמונת צדיקים גמורה, שהיה לו כל כך הרבה בטול ושפלות ואמונת צדיקים שמיד הוציא כל הסכום – על חשבון חיי משפחתו – ונתן.
אותו יהודי מיד נסע לרבי אלימלך וסיפר לו כל הסיפור, וגם הביא את הפתק שנשאר אצלו – אמר לי לשלם, שילמתי, וכעת מה עם המשפחה שבבור. רבי אלימלך אמר "יהיה בסדר", ובאותו רגע אותו פריץ התפגר במיתה משונה – אותו גוי רשע מת במיתה משונה, ואז המשפחה באופן אוטומטי השתחררה ויצאה מהבור.
זה סיפור מאד יפה. עם הרבה מוסר השכל של אמונת צדיקים ובטול, וגם באמת של מה שהצדיק יכול לחולל – שיכול לקחת את הילדה הקטנה ועל המקום להגדיל אותה. מה שלא התגברה בשמונה עשרה שנה הוא יכול לעשות בכמה דקות.
כששומעים סיפור של צדיק צריך לחשוב מה זה נוגע לי או לנו – לכל המצב. כל עם ישראל צריך כזה נס, שמישהו יקח אותנו ויגביה אותנו, ירומם קרן ישראל, שנהיה גדולים ולא קטנים, שנהיה ראש גדול, ולא ראש קטן כמו היום. שנזכה לאמונת צדיקים, ובזכות כל הצדיקים שיעוררו רחמים בשמים יבוא מלך המשיח ויגאל אותנו תיכף ומיד ממש.
"אוי אדרבה תן בליבנו שנראה בכל אחד מעלת חברינו ולא חסרונם"..
)
