בס"ד
שלום וברכה!
ברצוני לשאול שאלה בוערת וכואבת אותה רציתי להעלות. ביהמ"ק שלנו. כביכול היום, כשהר הבית בידינו, אין דבר המונע מאיתנו לעלות ולבנות את ביהמ"ק. כמובן שבטהרה ולפי כל ההלכות והסייגים.
יש לנו מין "ג'וק" שהגננת הכניסה, כנראה, ובלי ח"ו להשמיץ הגננות, שביהמ"ק, הבית של אבינו, אמור לרדת בשלמותו כשיגיע הזמן בברקים וברעמים, נוסח הר-סיני. יכול להיות שזה באמת יהיה כך. אך מה עם ההשתדלות שלנו? "פתחו לי חודו של מחט.." איך אנחנו יכולים לבקש משהו כשאנחנו לא עושים את ההשתדלות המינימאלית?!
לפי ההלכה, אין בעיה מבחינה הלכתית אם וכשממשלתינו היקרה תחליט, לבנות.
הרי מה זה בסה"כ? זה בית! יותר קטן ממתנ"ס שבונים היום!!! אז למה?? למה עד עכשיו אף אחד לא הזיז משהו כזה? "אנחנו עוד לא מוכנים.. העם עוד לא מוכן.." אם נחכה לכל דבר שיגיע אלינו לידיים, לא נגיע לשום מקום!
למה מיליוני אנשים מחכים ומשוועים לבית מקדש כבר אלפיים שנה, וכבר 40 ומשהו שנה שאין לנו תירוץ למה אנחנו באמת לא עושים זאת!!!
למה אנחנו לא זזים? למה אנשים לא לוקחים את זה על עצמם לעשות? אנחנו כ"כ רוצים את ה' כאן, שישרה שכינתו, אבל אנחנו לא עושים כלום. מה אפשר לעשות? איך? המצב פשוט קורע את הלב!
תודה, ומחילה אם ח"ו השתמע לה"ר על עמ"י, או שהתקפתי. באמת אי אפשר להבין איך אנחנו לא נאבקים על זה בכל יום! הרי - מה, לא הסבירו על ביהמ"ק כבר בגן??
בברכת אהבה לכל עמ"י ולגאולה שלמה!