אני בהריון ראשון. שבוע 30..
בשמירה כבר כמה שבועות בבית, אחרי שהיה לי צירים מוקדמים וקיצור צוואר ואשפוז... ההנחייה היא לא להיות כל היום במיטה, אפשר להסתובב בבית וכו..
משתדלת להנות מהמצב, לעשות דברים שאני אוהבת..
אבל די מיציתי. זה כבר מתחיל לדכא אותי. אני טיפוס של עשייה. כל החיים רצתי מדבר לדבר.
מרגישה שזה מכהה לי את הגוף ואת הנפש. הגוף נהייה מותש מרב מנוחה..
מודה לה' שהשבועות עוברים. ושמחה להיות בבית ולא בבית חולים..
אבל מרגישה שעוד קצת ואני מתפוצצת. מוציאה את זה הרבה על בעלי וזה גם לא כיף לי..
יש לכן עצות? רעיונות איך לעבור את התקופה הזאת בשלום?
תודה 



(אבל האמת שחלקם בררניים עד כדי כך שגם לא אוהבים את זה...)