מותר לנו להשבר.
כן, גם לחזקים, מותר לצנוח מטה,
להרגיש חלשים,
צמאים לחיבוק ומילה טובה.
צמאים לאהבה זכה.
כן, זה בסדר,
מותר לנו לבכות:
לתת לדמעות להרטיב את הכרית.
להרטיב את הלב שלנו, בדמעות רותחות
עד שהלב מבקש שנרפה
כי הוא כבר לא מסוגל עוד
להתכווץ, להכוות, להכלות.
מותר לנו לצרוח, לזעוק לכולם
שגם לנו קשה,
ונשמח אם תגלו רגישות.
אמנם אנחנו חזקים ואף פעם לא כואבים
אבל נפשנו כלתה לה
והלב, מדמם בלי הפסקה
מותר לנו להתפרק
ולהתרפק
להיות שבריריים ומכונסים

רק צריך לזכור את היעד-
לצמוח. להתעלות.
לא להשאיר את עצמנו
בבור שחפרנו.