הוא שוב צונח למיטה
הלומות ליבו חרישות
מבשרות לו על קיצו של היום
שכבר הגיע
עוד מאבק נחוש
נמוג אל תוך האפלה
הוא צונח מרופט
אבוד בתוך עצמו
אלף מיסתורי חייו
צורחים שם למולו
הוא נואש לברוח
לההפך לצל חייו
משחקי מחבואים
נרדפים לילותיו
ואין אדם ואין אל
שיאירו דרכיו
רק שקט חיוור
לבן מלובן
נושא הד אחרון
של שתיקה חרישית
נמוגה באפלה.

לילה
ויריעות המיטה נפתחים
לחבוק אותו אל תוכם
כמו תכריכים העוטפים גוויה
בצניפה חרישית
של ירח דומע
הוא רוצה לברוח
לשכוח
לנטוש
לצרוח
לבעוט
לזחול
לנגוח
לברוח
רק לברוח.