בא נשב יחד, אני ואתה
נפצח גרעינים
בחול הזהוב, מול גלים מתנפצים
ונצחק
על אירועי העבר.
ננשום את ההווה, ונחבק אותו בשתי ידיים מלאות.
נתעטף יחד, בשמיכה אחת
במחשבות על העתיד, שמחכה לנו
בסבלנות.
בא נתאפס על עצמנו, יחד, אני ואתה
ונאסוף את ליכולכי הגרעינים
ונזרוק את הפסולת
בפח הגדול;
כמו מרמז לנו-
בא נזרוק אחרונית את משקעי העבר, ובעיות ההווה אל מעבר לקו האפוק, היפה מתמיד היום.
בא נתאפס, אתה ואני, ונחייך אחד לשניה
חיוך אמיתי, נקי וטהור,
לב מחייך, פנים שוחקות;
וכך נפתח לנו דף חלק
מואר, כמו הים, שמואר גם בלילה
אך בבדיל אורו של הירח, ועדיין נשאר יפה כמו תמיד.
בא נהיה כאלה, אתה ואני.
נזיל דמעה על מרחק קפוא שנוצר ביננו,
ונמיס אותו בשניית מבט שלך בעיניי החומות,
ושלי בעינייך הלא ידועות.
אתה, בחיבוק אילם, ואני,
רגליים רועדות שמספרות כמה הלב רוטט
מעצם המחשבה על היותך קיים.