אני חושבת שהסוד הוא התמדה וסבלנות וכמובן ברגש. גם הבן שלי (שנה ו- 10) בימים האחרונים פיתח איזשהי חרדת נטישה ובין היתר לא מוכן לישון לבד. מצד אחד אני רואה שהוא ממש צריך אותי ואני נותנת לו כמה שאפשר ברגע שאפשר אבל בזמן השינה, אני לא מאפשרת לו כל מה שהוא רוצה. כך זה עבד עד היום והכל היה מושלם...

מה שאני עושה- מסבירה לו יפה ובסבלנות שצריך לישון לבד, ומי שיישן לבד יקבל מחר אחרי הגן ממתק. משכיבה לצידו כמה בובות שכאילו הולכות לישון. אני רואה שהוא מבין ונרגע ואז יוצאת מהחדר.

הוא כמובן מתחיל לבכות ומכניס את עצמו להיסטריה. אני אומרת לו מרחוק לילה טוב, עכשיו הולכים לישון, וכשהבכי מתגבר או לא נרגע אני נכנסת שוב ועושה את אותן פעולות- משכיבה אותו, מכסה בשמיכה, מסבירה לו שעכשיו הולכים לישון ויוצאת. הכל בסבלנות. ככה כמה וכמה פעמים...

לאט לאט הבכי שלו נהייה מאולץ ובכוח, כי הוא הבין שאמנם אני לא לצידו אבל אני פה לא רחוק ואם הוא צריך אותי אני באה. ואז הוא נרדם.

מקווה שעוד כמה ימים אוכל להגיד לך שהמצב חזר לקדמותו...

או עם היד נוגעת בו, עד שנרדם.

ילדים מתרגלים כך לישון בביטחה, ועם הזמן כבר לא צריכים את זה.

מעולם לא הרשינו לשום ילד לישון איתנו במיטה.

לא היתה להם מזה שום טראומה למרות שלפעמים צרחו זמן כזה או אחר במיטה.

ככה לומדים ונהיים עצמאיים, כמובן בהתאם לגיל.

ובהחלט לפעמים עשינו את הרעיון של לשבת ליד או בפתח החדר כדי שיחוש שאנחנו איתו אבל במרחק בטוח.

זה שיבכה בגבול הטעם הטוב, אחרי המון הסברים וליטופים, כאשר ברור שהילד מבין, ולא להשאיר אותו בוכה וללכת. גם כשהוא בוכה, מדי פעם באים שוב להרגיע.

אין מה לעשות. אי אפשר להרדים ילד כל לילה עד גיל מאוחר. יש שלב שבו הוא צריך להירדם לבד.

את הזמן שלוקח לא להרדם

נראה לי הוא חשב שכתבת 'עבדת נכון...' אליי, והתכוונת בכלל למאי הקטנה 'האמת שגם הבן שלי...'

האלה באמצע הלילה מלא פעמים... זה פשוט מתסכל!

להירדם זה תלוי , לפעמים עובר חלק ולפעמים ככה ככה...

ראית גם שהשינה שלו אחר כך יותר טובה ככה. גם הוא צריך לילה של שינה רצופה ולא להתעורר שוב ושוב.

את מציירת מצב מיוחד. קשה להבין מרחוק למה זה התגלגל כך. אבל יתכן שבמצב הנוכחי, כבר לא היתה לך ברירה..

מכל מקום, אם הילד מקבל הרבה חום ואהבה ואיכפתיות בכללי - יש להניח שהוא לא יגדל עם טראומה כי השארת אותו כך, אחרי שסיפרת סיפור וישבת ליד, ושמת עליו יד, וחיכית שיישן... קולט שיש סביבה חמה ותומכת..

אצלי עבד פעם גם מזגן חלון ישן ורועש. הילד פשוט סיפר סיפורים למזגן עד שנרדם.

אם זה עובד לך עם הפלאפון - אספק לך קישור למוצר שעושה את העבודה עם קצת ידע טכני.

חבל לייחס לו "מאבק כחות" וכו'. פשוט לא נעים לו כך. אח"כ הדיון מה ראוי לעשות.

והוא לא "נבהל" מהמקום השונה, אלא מרגיש שהוא כבר לא על הידיים. כמובן, שם יותר נעים ובטוח ומפנק....

וככלל, לא חייבים להגיע למצב שילדים בוכים כשמשכיבים אותם לישון.

לגבי התעוררות בלילה - זה כבר משהו אחר. ומול כל מיני "שיטות", יש גם את העייפות של ההורים, שגומרת לא פעם לכך שהילדים "מתאזרחים" אצלם. גם לא נורא, נשארת להם חויה חמה מהילדות..

שההורה לא- ולכן זה נדמה כמאבק

גידלתי כמה ילדים, כל שקצת מכיר את ה"מטריה".

זה נכון שתינוק יכול כביכול "להיאבק" על מה שרוצה, אבל ההתסכלות כאילו זו "מטרתו" הבלתי מודעת, אינה טובה. יש לו רצונות, וצריך לדעת אל מה להרגיל ואיך להתנהל מול מה שמרגיש איתו טוב.

וסיבת הבכי כשעובר חזרה, היא בעיקר כינוח להישאר במקום המועדף... אם כי נכון שגם "פתאומיות" יכולה לעודד את זה.

ולא אמרתי לא להשתדל להשכיב ילד במיטתו. בוודאי שכן. יש הבדל בין להשכיב בתחילת הלילה, לבין לקום באמצע הלילה..

אם זה נעשה בצורה "סבירה"

אין על האינסטינקטים שלנו. פשוט תקשיבי להם

בהחלט עשיתי את הטעות הזו, בראשונה, אך בע"ה- לא עוד

קודם כל,

תינוק שרוצה פינוק, זה מותר, וזה בסדר

הוא תינוק!! לא הבנתי מעולם את הטענה הזו שתינוק שמקבל הרבה ידיים- יהפך למפונק

איך אפשר להפוך תינוק למפונק? הרי זה צורך בסיסי שלו.

מילא בגיל גדול שבו ההורה מבחין שזה מוגזם- ניחא...

אם כבר.. אז להפך:

תינוק שלא מקבל ידיים, והוא זקוק להן,

הופך לנצרך בגיל גדול יותר

והחסכים הרגשיים מורגשים.

מעבר לזה, גם אם הבכי מקשה עלינו כרגע, וגם אם זה לא נח- אלו החיים, ב"ה..

לא צריך להסתכל על זה כמעמסה, וקושי. זה תגובה לגמרי טבעית, ולגיטימית

שלל עיצות- נתנו פה בשפע, רק היה חשוב לי לחדד את הנקודה הזו

מנסיוני ולפי ענ"ד

הצלחה רבה!

וחובתנו כהורים להקנות לו הרגלים נכונים.

מי ש"יבין" את התינוק במקום להקנות לו הרגלים נכונים ישאיר אותו בעצם תינוק לנצח.

כמובן שהגזמתי קצת, וצריך לפעול בקצב שלו, אך הכותב שלפני הגזים עוד יותר כש"הזדעזע" מהחובה של הורים להקנות הרגלים נכונים.

די לפחוד לחנך ולגדל דור של מפונקים ועקומים.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות