לסרק כל בוקר וכל ערב אחרי חפיפה , להשתדל לא לוותר על שום יום בוקר וערב!!

להתחיל לחפוף עם שמפו לילדים בתוספת רוזמרין (נמצא כמעט בכל סופר)

וכל בוקר לסרק את השיער עם תרסיס סרקל של ד"ר פישר בתוספת רוזמרין כדי למנוע הידבקות נוספת....

ב"ה עשיתי את זה לבת שלי וכבר תקופה ארוכה ב"ה לא נדבקה שוב

אז אני מנקה לו את הראש בוקר וערב 

מידי פעם גם כשיש זמן פנוי

ב''ה הרבה יותר טוב

דיברתי עם המנהלת היא אמרה שהם יתלו שלט ויידעו את ההורים

אבל היא אמרה שיש ילד אחד שהוא המוקד ואמא שלו ילדה עכשיו ואין שם כ''כ מענה לזה

אז היא חושבת בעצמה לבדוק לו

כינים זה רק אחד מתוך מכלול סימנים. רק אם יש מכלול של סימנים מדווחים על הזנחה.

אבל צריך לבדוק שהוא מתאים גם לגיל הזה.

נכון שזה לא מקובל לעשות לילד תיספורת לפני גיל שלוש, אבל כאן זה עניין בריאותי אז כדאי לגלח אותו. בבת אחת תיפטרי מהכינים והשיער יגדל מחדש די מהר.

אם זו בת, זה באמת לא נעים לראות אותה מגולחת אבל דווקא בגלל שהיא כל כך צעירה המראה שלה לא יטריד אותה. לכן, אותה המלצה עדיין במקומה: לגלח ! מהר מאוד השיער יגדל בחזרה.

 לא רק שנפטרים מהכינים בבת אחת אלא שלא צריכים לענות את הילד או הילדה ע"י סירוק עם מסרק סמיך יום יום במשך תקופה ארוכה. הרי הסירוק הזה הוא עינוי ! הלוא מדובר בילדים מאוד צעירים שעדיין אינם מושפעים ממבטים ולעג חברתי.  

אם אפשר, רצוי מאוד לגלות ממי הילד או הילדה נדבקו, כדי שלא יידבקו שוב. כך, גם הילד שממנו נדבקים -- יטופל והכינים ייעלמו מכל הסביבה.

להקפיד על ביצה ליום בתזונה.

צריך להיפטר מהתקינות הפוליטית בדיוק כמו שצריך להיפטר מהכינים! אם חוששים לבייש ילד, אז האחות שבודקת לא צריכה להגיד לאף אחד שום דבר, כך שילדים אחרים לא ישמעו -- ולהודיע להורי הילד בטלפון. כל ילד ייבדק בחדר האחות בנפרד ולא בנוכחות יתר הילדים. הוא לא יישלח הביתה באותו יום, בלאו הכי הוא כבר הדביק את מי שהדביק. הוא יכול להישאר בביתו כמו בכל מקרה של מחלה עד שאימו תשתלט על המצב. 

בהקשר זה, רק מעניין לספר שבשנות ה-60, ואולי גם קצת אחר כך, היה שמפו שהרג את הכינים וגם את הביצים כך שהן לא בקעו. נוסף על כך, השמפו הזה ריכך את האחיזה של הביצה בשערה, כך שהיא פשוט החליקה החוצה בקלות כשסרקו את השיער במסרק סמיך. הבעיה היא שעם הזמן, הכינים למדו לחיות עם זה -- והשמפו הזה כבר לא משפיע עליהן.

הסיבה שגם באותם הימים סרקו עם מסרק סמיך היתה שסרקו מחשש עינא בישא כדי שלא יראו את הביצים הללו, כי רווחה אז האמונה שאמא מלוכלכת או מזניחה גורמת לכינים בשיער של ילדיה. וגם, אולי, 

-- לייתר בטחון, אף עפ"י שבאמת לא היה צורך.

מר בנט -- לטיפולך ! תן הוראות מתאימות לאנשים במשרדך שזה תפקידם.

בילדותי, לפני עידן השמפו המבורך, נהגו לעשות תמהיל של שליש נפט, שליש שמן מאכל ושליש חומץ -- ולמרוח את התמהיל הזה היטב בין השערות, ואז לעטוף את השיער המרוח בתמהיל הזה בנייר פרגמנט, לכמה שעות ואז לחפוף כרגיל ולסרק במסרק סמיך. לא זכור לי אם חזרו על הטיפול הזה, ובאיזו תכיפות, והאם השאירו את המריחה החבושה הזאת כל הלילה על הראש -- או לא, אבל בסוף זה עבד. 

אזהרה: אם משתמשים בשיטה הזאת, חייבים לעשות את התמהיל הנ"ל -- כי נפט לבד אומנם הורג את הכינים אבל גורם לכוויות קשות!

שמעתי גם שלשיער צבוע -- הכינים לא מסוגלות להדביק את הביצים שלהן, וגם שצביעת השיער הורגת את הכינים שיש שם. כך, שבעצם, בשיער צבוע אין כינים. אבל לא ידוע לי באיזה גיל אפשר להתחיל לצבוע שיער. שמעתי שזה מזיק מבחינה בריאותית לצבוע שיער של ילדים. כמובן, שאם צובעים -- אפשר לצבוע את השיער בצבע הטיבעי של השיער, כך שלא ירגישו  [ אם חוששים לזה שילדים אחרים ירגישו].

רק לוקח זמן עד שהיא מוכנה- צריך סבלנות!

קטפו ענפים של רוזמרין (מצוי בהרבה מקומות).

ייבשו אותם בחוץ בשמש. כאשר יהיו מספיק יבשים יירדו בקלות מהענף.

כך תפוררו את הכל. אפשר ע"י שפשוף בשתי הידיים.

הכניסו לצנצנת זכוכית עם מכסה.

כסו בשמן זית פשוט למאור עד גובה העלים.

השאירו בצנצנת מספר שבועות ,עד שהשמן יקלוט את הרוזמרין ( לפחות 4-3 שבועות)

סננו את השמן, או אפשר לשים מראש בתוך שקית מבד.

הכניסו לתוך בקבוק השמפו. בהתחלה ביחס של 1/3 ואח"כ אפשר להוריד לרבע.

בכל שימוש נערו את בקבוק השמפו, כי כידוע טבעו של השמן לצוף למעלה.

עשו זאת באופן קבוע ותשכחו מהכינים.

כשפתחתם את הצנצנת הכינו כבר את הבאה.

נשמע מסובך,אבל תאמינו לי שזה שווה! ניסיתי את כל התכשירים ושום דבר לא עזר כמו זה!

בהצלחה והעבירו הלאה....

1/3 מהשמן ו2/3 שמפו. כל שמפו טוב. לא כדאי שמנוני מדיי כי גם ככה זה שמנוני בגלל השמן.

עד שהשמן יהיה מוכן אפשר להשתמש בחליטה של מים.

להרתיח את הרוזמרין בסיר ולחפוף עם המים האלה.

לדעתי השמן הרבה יותר חזק ומרוכז.

או שמפו שיש בו רוזמרין..אצלי עוזר.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....