ואם לא נאה לך לענות עכשיו אל תעני!

וכן מה החומרות שלך בפסח?
וכן אנחנו רואים שגם את ערה!

בס"ד

אצלינו מה שמחמירים ביותר זה לא הניקיון של החמץ דווקא-

כמובן שגם מנקים יסודי וכמיטב היכולת וההשתדלות של "בל ייראה ובל יימצא",

אך יותר חשוב ובזה אנו מחמירים דווקא: 

ניקיון הלב והנשמה = מהיצר הרע, מהכעס, מהמידות הלא טובות שבאדם - וחרטה והתנצלות באם פגענו במישהו חלילה בשוגג או במזיד- כי חג הגאולה זה בסימן התחדשות- אז כולי תפילה לה' שבעזרת ה' התברך-

התקיים בנו הפסוק: "לב חכם ברא בי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי"! אמן בע"ה!

אם להתקטנן על ניסוח אז 'לא' זה לשון הפסוק, כמו איסורי 'לא יראה' ו'לא ימצא' 'אל תשקצו' וכדו' (גם להם חז''ל קראו 'בל' אבל לשון הפסוק הוא 'לא' או 'אל'. אישית אני מעדיף את לשון הפסוק*).

*המילה 'בל' בלשון המקרא מתארת מצב של הימנעות פסיבית/תוצאתית, מה שלא ממש מקביל לציוויים הישירים 'לא' ו'אל'. לא ברור לי למה חז''ל החליפו את הלשון (אולי כדי לכלול את "השמר, פן ואל", אבל הכללה כזו היא רק לטובת ה'השמר' ואין איסור של 'השמר' שנקרא 'בל' ככה שההסבר הזה אפשרי אבל קצת קשה).

בבל תוסיף, לא תעבור על בל תוסיף ביחס לאיסור בל תוסיף עצמו..

אנחנו לא אוכלים חמץ

בין אם הוא בצורת אקונומיקה

בין אם זה צלחת חד פעמית\

בין אם זה אבק

כל דבר שאין עליו חותמת בדץ כנראה הוא חמץ

מה לא?

תסלחו לי ותסלח לי ה'

לא

אני לא אוהבת את החג הזה,

עינוי מתמשך..

זה מתחיל בנקיונות

ואחרי שאנחנו קורעים את עצמינו-'אל תאכלו את זה' 'ואת זה' 'וזה ספק אז עדיף שלא'

יייואוווו

סיוט!

ועדין יש קצת מה לאכול, ירקות, ביצים, בשר, דגים.... וכמובן מצה שבוע לא סוף העולם...

אתם פשוט אשכנזים

כמו כל האשכנזים-אין קטניות

ואין שרויה(קמח מצה-אאוט!=אין מה לאכול,חוץ מ.....תפו"א)

ועוד כמה החמרות בנוגע לאוכל(ברור!) שאין כוחי וזמני כרגע מספיקים לפרטן.....

בהצלחה!!!!

לא מצליחים להשיג גולה דיאודורנט כשר לפסח

בס"ד

ריח החירות באוויר וכ'.

חוץ מקטניות שרויה וכ'-

נמנעים מאוכל תעשייתי עד כמה שאפשר,
מקלפים כל ירק או פרי לפני האכילה (כולל עגבניות וגמבות וכ')
עם סכין מיוחדת. (ז"א לא משתמשים בסכין הקליפות לחיתוך למשל)
אוכלים מצה עם שקיות כדי שלא תיגע בה שום לחלוחית , ולא יפלו פירורים לרצפה או לצלחת האוכל.

ועוד כל מיני.

ולמרות שבהתחלה היה קשה  להתרגל מסתבר שגם בלי תבלינים וכד'
אוכל יכול להיות מאד טעים- אם לומדים להשתמש נכון בחום.

כמו כן סלטים וכ',
לומדים לגוון בתוך מרחב מצומצם יחסית של נותני טעם.

(נניח כוסברה וכאלו גם לא משתמשים כי אי אפשר לקלף את זה)

בקיצור חג שתמיד עוזר לפתח את היצירתיות שבנו

ולא אין לנסות להבין את ההחמרות האלו,
כי כל העניין של החמרות בפסח הוא למעלה מטעם ודעת

ראיתי משפחות שונות מחמירות בדברים שונים כיד הדמיון הטוב.

כל עוד כולם נהנים,
אני בעד

(ואכן החמרה אישית שלי להיות עם יד על הדופק לוודא שהילדים כל כך נהנים בחג,
שהמנהגים המיוחדים לא פוגמים להם בשמחת החג בכלל)

בס"ד

טעם- זה תענוג של הבנה שכלית.

למשל כאשר מדברים על טעמי המצוות-
אף אחד לא מתיימר לחשוף את כל המשמעות הפנימית של המצווה,
כי בכל מצווה יש את מה שרק ה' יודע עליה, ויחד עם זאת אנו יכולים ליהנות מטעם הדבר,
כאשר משהו מתוך זה מובן לנו בשכל.

דעת זו הזדהות שכלית. כאשר אנו מתחברים לרעיון.

ז"א יש רעיונות רבים שאכן מובנים לנו, אבל אנחנו עדיין לא שם,
או לא רוצים להיות שם. 
למשל מובן לי לגמרי בשכל היתרונות של אורח חיים בריא,
הכולל תזונה אורגנית בלבד, וכד'.

האם זה אומר שתראו אותי שותלת ירקות בגינה, מגדלת אותם ואוכלת?

לאו דווקא...

כי מעבר להבנה השכלית, צריך גם הזדהות שכלית.
הזדהות - זה אני.

ולענייננו- למעלה מטעם ודעת-

כאשר יש עניין רוחני מאד נעלה,
שאנחנו לא מצליחים להתחבר אליו לא עם החכמה והבינה- טעם,
ולא עם ההזדהות השכלית- דעת

אז מה שקורה כאן הוא למעלה לגמרי ממה שהאדם יכול להבין או להרגיש.

לא מדובר כאן על עולם הרגש-

כי הרגש הוא למטה מהמוחין.

מאחורי כל רגש יש תובנה שמקיימת אותו-

לא תמיד אנחנו מודעים לתובנות הפנימיות שמנהלות אותנו,
ויוצרות את הרגשות שלנו- אבל רגש לא מופיע יש מאין, אלא בעקבות 
חיבור של חכמה ובינה.

לכן הלשון של למעלה מטעם ודעת בדרך כלל לא מתייחסת לעולם הרגש,
אלא כאמור למשהו נעלה הרבה יותר, שקשור לספירת הכתר.

(כמובן שיש גם דברים שליליים שהם ללא טעם ודעת, זאת אומרת 
 שאין לדבר שום סיבה שכלית שאנו מבינים, ועדיין חשים כך.
אך זה שאין במשהו שכל לא בהכרח מצביע על כך שהוא למעלה מהשכל)  
 

אחלה גישה לגבי החג וגם לגבי החיים. זה נקרא להסתכל על החצי כוס המלאה.

בשלום בית- ולכן לא נכנסים ללחץ מהנקיונות שגורם למריבות.

בבריאות הגוף- ולכן אנחנו לא משתמשים בחומרים מסוכנים.

בבריאות הנפש- ולכן אנחנו לא נכנסים ללחץ ולחרדות מיותרות.

בכבוד הבריות- לכן נשתדל ככל יכולתנו לאכול אצל אחרים גם בפסח. במיוחד אצל ההורים. וגם אם לא- ניזהר שזה יהיה בכבוד ובנחת.

ב"והגדך לבנך" ובחיבוב המצוות על הילדים- לכן אנחנו משתדלים שזה יהיה חג שמח. עם אוירה טובה. שיהיה והגדת לבנך בשמחה ובצחוקים. להמציא דברים שהילדים יהנו.

אה, ואנחנו לא אוכלים לפתית. (וקטניות כמו שאר אחינו בני אירופה..) 

שיחות הר"ן רלה

אִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ שָׁאַל לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה
שְׁאֵלָה אַחַת בְּעִנְיַן אֵיזֶה חֻמְרָה בְּפֶסַח אֵיךְ לְהִתְנַהֵג
וְאָז הִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ מְאד
וְהִרְבָּה לְדַבֵּר מֵעִנְיַן זֶה שֶׁאֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן וּבִלְבּוּלִים
וְאָמַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ גַּם כֵּן כְּבָר הָיָה שָׁקוּעַ בְּעִנְיָן זֶה מְאד
שֶׁהָיוּ עוֹלִים עַל דַּעְתּוֹ חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת מְאד מְאד
וּפַעַם אֶחָד הָיָה חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת בְּעִנְיַן הַמַּיִם עַל פֶּסַח
שֶׁחָשַׁשׁ שֶׁמָּא יֵשׁ אֵיזֶה מַשֶּׁהוּ בַּמַּיִם שֶׁשּׁוֹאֲבִין
וְאִם יָכִין לוֹ מַיִם עַל כָּל יְמֵי. הַפֶּסַח כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִין קְצָת
גַּם זֶה לא הוּטַב בְּעֵינָיו
כִּי קָשֶׁה לִשְׁמר הֵיטֵב הַמַּיִם מֵעֶרֶב פֶּסַח עַל כָּל יְמֵי הַפֶּסַח
וְלא הוּטַב בְּעֵינָיו שׁוּם מַיִם
רַק מֵי מַעְיָן הַנּוֹבְעִים וְיוֹצְאִים וְהוֹלְכִים וּבָאִים מַיִם חֲדָשִׁים בְּכָל עֵת
אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁהוּא זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, הָיָה יוֹשֵׁב, לא הָיָה שׁוּם מַעְיָן כָּזֶה
וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לִנְסֹעַ עַל פֶּסַח לְמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ שָׁם מֵי מַעְיָן כָּזֶה
כָּל כָּךְ נִכְנַס בְּחֻמְרוֹת וּמָרָה שְׁחוֹרוֹת וְדִקְדּוּקִים יְתֵרִים
אֲבָל עַכְשָׁו הוּא מִתְלוֹצֵץ מִזֶּה
כִּי אֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, אֲפִילּוּ בְּפֶסַח
וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ הַרְבֵּה אָז
כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת
לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּתְפִילָּה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים
בְּלִי לְחַפֵּשׂ לְחַדֵּשׁ דַּוְקָא חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת
רַק לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים
וְלא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת

עוד תורה באותו עניין

(תניינא סוף מד)

וְעַל אֵלּוּ הַמְדַקְדְּקִים וּמַחְמִירִים בְּחֻמְרוֹת יְתֵרוֹת עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (וַיִּקְרָא י"ח) : "וְחַי בָּהֶם", וְלא שֶׁיָּמוּת בָּהֶם, (יוֹמָא פה: ) כִּי אֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת כְּלָל וְתָמִיד הֵם בְּמָרָה שְׁחֹרָה מֵחֲמַת שֶׁנִּדְמֶה לָהֶם שֶׁאֵינָם יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָתָם בְּהַמִּצְווֹת שֶׁעוֹשִׂין וְאֵין לָהֶם שׁוּם חִיּוּת מִשּׁוּם מִצְוָה מֵחֲמַת הַדִּקְדּוּקִים וְהַמָּרָה שְׁחֹרוֹת שֶׁלָּהֶם [וְהוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ מַחְמִיר שׁוּם חֻמְרָא כְּלָל] וּבֶאֱמֶת, אַחַר כָּל הַחָכְמוֹת, אֲפִלּוּ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ חָכְמוֹת בֶּאֱמֶת אַחַר כָּל הַחָכְמוֹת צָרִיך לְהַשְׁלִיך כָּל הַחָכְמוֹת וְלַעֲבד אֶת ה בִּתְמִימוּת בִּפְשִׁיטוּת גָּמוּר בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת וְזֶה הִיא הַחָכְמָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל הַחָכְמוֹת, לִבְלִי לִהְיוֹת חָכָם כְּלָל כִּי בֶּאֱמֶת אֵין חָכָם בָּעוֹלָם כְּלָל וְאֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה נֶגְדּוֹ יִתְבָּרַך (משלי כ"א סַנְהֶדְרִין קו: זהַר תֵצֵא דַף רפא: )

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.