מטלה משנה ג׳ של הלימודים.

זה לא עיקר "האדם", אבל טוב למקצוע, למשכורת - וגם הנחישות להשלים את המשימה...

כמה אנשים יקרים

שרצו מאוד (ובצדק) 

שאגיע השנה לטקס חלוקת התואר.

ועכשיו באמת השאלה

מה יעזור יותר לעם ישראל

התואר הוא עיצוב גרפי ותעודת הוראה

ואני מתלבטת בין להמשיך בהוראה

או לפנות לעיצוב.

התואר הוא בעיקרון מורה לאמנות

שאני די טובה בללמד היסטוריה של זה.

למה את מרגישה שאת יותר מתחברת? במה את יותר טובה?

אני לא חושב שיש הבדל עקרוני בין שניהם (אל תהרגו אותי...), כלומר זה דברים שונים לחלוטין. אבל אפשר בהחלט לתרום לעם ישראל גם בתחומים מקצועיים ולאו דווקא חינוך או משרות שנחשבות ל"ערכיות" זה יותר תלוי באדם מאשר בתפקיד...

וואי, עזרת לי.

יש משהו טיפה פחות מכביד (מבחינת האחריות)

בלעבוד עם מחשב, תומונות ופונטים

מאשר עם נשמות.

ואני אכן מטמינה בכוחו של העיצוב להשפיע על דברים.

ע״ע הפרוייקט שלי.

ולא יודעת

יש רגעים טובים יותר ופחות.

ועיצוב זה בד״כ משרה מלאה. 

ואין לי את בינתים את הידע והתכונות להיות עצמאית בתחום. 

יעזור יותר שתהיי מחנכת.

אבל אם תרגישי בכל זאת, שהנטיה שלך חזקה ללכת על עיצוב - אז תוכלי למצוא גם בזה דרך איך "לעזור לעם ישראל", כולל מעצם זה שתהיי שמחה ועם הרשת סיפוק ממה שאת עושה.

שוקלת להפוך את זה לתמונה שלי.

(באיכות צילום טובה יותר)

התרפיה זה יעד מתישהו בדרך... מקווה בעז״ה.

השאלה מה המסלול עד לשם.

אמן!!

ורק השאלה הזאת

אמן!!

.

חסרת ביטחון במקצוע שלי.

וגם @אלעד

וכמובן @Admin

צמר פשוט.

2 גוונים של חום.

אני מבטיח לך שאין לך שום סיבה להיות חסרת בטחון בפן המקצועי

עובדת על הביטחון העצמי

וכש-לומדים 4 שנים עם חברות סופר מוכשרות ב״ה

אז זה מה שקורה לי. 

דברים הבשילו אצלי קצת לאט. 

רוב האנשים פה בסדר, אבל לא כל ניק פה הוא טלית שכולה תכלת ותיזהרו מפירוט של דברי שיוכלו לנצל נגדכם.

ובנוסף, תזכרו שהפורום ציבורי וכל דבר שהכתב פה יכול להימצא על ידי גוגל כך שכל אדם יכול לפתוח ולקרוא.

עכשיו עוד מישהי ביקשה עזרה. איזה שאלות יש לאנשים. באה לי אחת קצת מבוגרת, מדברת קצת חלש. אני: הינה עוד צרות. אני עם השיר באוזניות והיא מדברת כאילו אני שומע אותה . מכבה את האוזניות . "כן?" .. היא: אפשר לבקש בקשה? בטח נשמה מה תרצי? עד חצי המלכות. סתם לא באמת אמרתי לה ככה. קיצר היא מתיישבת לידי בספסל, איך אני מעבירה את כל הטקסט הזה לוואטסאפ? אני לוקח את הפלאפון שלה אומר לה הינה יש לך אופציות לבחור למי לשלוח. היא היתה בהלם מנסה להבין איך עשיתי את זה, נתתי נגיעה במסך לאחור, מסביר לה שיש מטוס נייר שהיא רק צריכה ללחוץ עליו ויש לה אופציות למי לשלוח. היא לא האמינה שהאופציה בכלל קיימת 😄

מצווה שניה.

סתם שאלה שעלתה לי הרגע.

טוב זה כבר קרה בשבת ויצאתי קצת טמבל אבל בסדר. לא נדבר על זה כרגע. מי שואל איפה זה עין גנים כשיש גם רחוב כזה וזה גם שכונה?! כן זה אני ששאלת אותו את זה בשבת היי 🙋🏼‍♂️

חחח מצחיק שאני מגיע לפה פעם ביובל עם סיפורים הזויים …

🤡

אתה צריך שאלת רב האם יהיה מותר לך לאכול קטניות בפסח, שהרי ההבדל הגדול בין עדות המזרח ואשכנזים במספר לילות הסליחות בחודש אלול, זה לכפר על קטניות בפסח אצל עדות המזרח

זה לא תלוי מה איכות האוכל שם או שאצל ספרדים לעומת אשכנזים יש אוכל טוב בטוח?

ת

שנה של קיום משאלות לטובה לכל באי ובאות הפורום

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל