בס"ד
בסופו של דבר אם אלך ככה אתקל במשו ואפול
עדיף לחיות את המציאות
יש מרחב פעולה שמתאפשר כשמכירים בעובדות
שקרים והשליות הם לא יותר מבועת שקר שתפוצץ לנו בפנים
אני חולה
ואני עובדת על עצמי קשה מאוד לתפקד כבריאה
אבל אני חולה
לא יעזור לחסר רגלים לצעוק שיש לו כאלו
זה לא ישנה את המצב שלו
אבל ברגע שיכיר בזה שאין לו רגלים יפתח בפניו עולם אפשרויות עשיר
הוא אפילו יוכל לשים פרוטזות
ואולי גם לרוץ מרתון
כוח הרצון מאפשר לך כמעט הכל
כמעט
יש גבול פנימי
ואני חולה
וזה בסדר
אני מספיק חיה כדי להגיד את זה בלי להישבר מזה
אין רע בחולי
זה רק עוד פרט בכל השירה שאני
השירה שאני היא גם לוחמת
השירה שאני היא נכה עם תעודות
ובכל זאת לומדת באוניברסיטה מנהלת זוגיות וחיים חברתיים
יש עזרה שאני נזקקת לה
בזכותה אבל בעיקר בזכותי אני איפה שאני נמצאת
"אנחנו מרמים בעיקר את עצמינו
לא עיוורים אבל לא מביטים
ולא ברור מה נשאיר אחרינו
מלבד הפחדים"
אני לא מפחדת להיות אני
עם כל מה שזה אומר
