אולי כדאי לך לשאול בעוד פורומים של הריון ולידה, רצוי בפעילים יותר...

יש בYNET ובתפוז...וסליחה שאני מפרסמת פה פורומים אחרים....אבל זה פשוט בשביל שהשואלת תקבל תשובה...

בהצלחה ושיהיה תקין ובקלות.

בגיל חצי שנה אני לא יודעת כמה טרמפולינה זה רלוונטי, בדרך כלל זה לגילאים קטנים יותר ובגיל הזה רוב זמן הערות זה משחק בשטיח וכו'

ולגבי המשקל לא נראה לי כדאי, בשלב הזה הוא כבר בטח הגיע קרוב ל9 קילו או אפילו עבר את המשקל

לדעתי אין למה לקנות משהו שתול חודש גג כבר לא רלוונטי בכלל...

אז לזה נראה לי כדאי עגלה או כיסא אוכל (אם זה עד חצי שעה אין בעיה להושיב גם אם עדיין לא יושב).

למה שלא תשקלי אותו עכשיו, אפילו במשקל ביתי- איתך ובלעדייך ולחשב את ההפרש ותראי כמה הוא שוקל?

יושב מעצמו- כך אמרה לי פיזיותרפיסטית.

מה שחשוב זה לא להושיב לזמן ארוך מדי.

אבל לזמן אוכל בודאי שאפשר ואף רצוי

אם יש לך למשל כסא של איקאה יש לקנות ריפוד שמתאים לקטנים יותר

ולא מומלץ לאכול, אולי רק קצת לטעימות בהתחלה...

לא הייתי קונה בגיל הזה

בכללי בגיל הזה חשוב זמן בטן כמה שאפשר...

כל אחד נכנס לנישואין עם מחשבות/רצונות לגבי עצמו ולגבי הדינמיקה עם השני

חלומות רגשות וכו יכולים להיות משותפים אם מוציאים אותם מגדר מחשבה ומדברים עליהם ביחד כי לא כתוב על המצח מה אני רוצה .... ואז אחרי שמקשיבים אחד לשני בלי שיפוט/ בלי להפריע לו להביע את מה שרוצה, מנכיחים את הרצון או רצונות של כל אחד, מכבדים (= לשון כובד, נותנים מקום לרצון במלואו, על כל מכלוליו) ואחרי ההתייחסות הראשונית הזו  אפשר לעשות תיאום ציפיות/ לבדוק מה דומה, מה שונה ומה מתנגש בין שני הרצונות

וממילא איך  בונים את הדבר הזה ביחד .

וכמובן שלא חייבים להיתפס לדפוס מסויים לעולם ועד.  כל כמה זמן יושבים ישב"צ ומדברים על התקופה/ איך אני רואה את הדברים/ ממה אני מרוצה ושמח, על מה אני מודה,  מה הייתי רוצה לשנות או לשפר  במערכת הזוגית או האישית. 

ממש לא אומרת שהוא חצי רווק ואת קורסת

מבחינתי לפחות הכוונה זה שהוא אחראי על הפרנסה ואני על בית וילדים. בפועל שנינו עובדים ושנינו מתחלקים פחות או יותר חצי חצי במטלות בית ועם הילדים וזה מעולה מבחינתי. אם ישתנה משהו נדבר על זה ובעז''ה נגיע להסכמות בינינו.

ולגבי הריצוי- אני חושבת שהרבה פעמים אנשים שיוצאים מריצוי הולכים לקצה השני של לא להתחשב באף אחד, בלי להגיע לאמצע

אז כן אני חושבת שצריך לדבר על זה ולהבין איך השינויים מסתדרים מבחינתך, ואיך הוא יכול להגשים חלומות ועדיין לקחת אחריות על החיים שלו ועל החלק שלו בבית...

אני חושבת שנכון שהאישה תהיה קשובה לעצמה ולא תלך לפי תבניות כאלה ואחרות כי החיים דינמיים. והסוד במעורבות הבעל הוא תקשורת ומערכת יחסים טובה

אם לא סבבה לך להיות 'האישה בבית' ואת מרגישה שאת מוותרת על עצמך לטובת גידול הילדים - צאי לעבוד במה שאת רוצה חולמת ואוהבת, בסוף אישה שטוב לה ושמחה תהיה אמא יותר טובה לילדים בבית ואישה יותר שמחה לבעלה כי יש לך מילוי עצמי דרך הקריירה. (יש נשים שהמילוי העצמי שלהן הוא אחר, כל אחת ומה ששלה)

היום להרבה דברים טכניים שקשורים בתחזוקת הבית יש חלופות שהם לא את,. הדבר הכי חשוב שיהיה בבית בתור הורים לילדים זה לב קשוב תקשורת טובה ושלום בית.

לגבי "ככה הוא". לדעתי זו תבנית שאנחנו שמים בה את הבעל כי אנחנו לא מעזות לשנות. ברגע שאת תשני הוא יצטרך להתאים את עצמו או שתמצאי דרכים אחרות להסתדר. בסוף בעל שלא מעורב בבית זה סימפטום לבעיה אחרת לדעתי יותר עמוקה

הטא לא מחפש שלא אעבוד

הוא רק היה רוצה שלא יהיה לי קשה להחזיק הכל לבד לתקופות ארוכות

ושבכללי יזרום לי יותר לפרגן לו ו'יסע לכל מיני שרוצה

ואני מפרגנת אבל לא תמיד בקלות

זה משו אחר לגמרי

וברור שקשה לו. הציפיות שלו פחות ריאלית בעיניי.

אל תנסי לרבע את העיגול לגבי מה שאת מרגישה, זה מגיע אחרכך ומשלמים על זה לא מעט

למה שייעדר ככ הרבה ותחזיקי הכל לבד לתקופות ארוכות? זה מילואים? בילויים? 

והז כבר קורה כל המזן במילא

וגם היה רוצה בכללי לחיות ככה

יותר מתוך שליחות ועישה משמעותית לא לבילויים

ואת החלומות המממ שגדולים מעדיפה שיחכה קצת בכמה נשים ובינתים יסתפק במינון משתאים לכוחות

הוא גם לא מבקש כלום ספציפי

מבקש את זה כדרך חיים

לא יודעת בדיוק לא מבינה

מספיק קשה לי שהל שנה בממוצע לפחות 4 -5 חודשים הוא לא פה

נגמר לי הכח לחןשב מעבר

ואת הילדים והעבודה וכו..?

גם פיזית וגם רגשית..

נגיד הבעל נעדר לתקופה ממושכת...

אתן מרגישות שזה קשה אבל סביל או מעבר לכוחות+..?

אם תציינו גם מס' ילדים אולי יותר יעזור

מנסה להבין קצת את עצמי ומעבר

הבאת ילדים בשותפות עם בעל ומעולם לא התכוונת להחזיק לבד את הבית ילדים ועבודה רגשית ופיזית לבד לא?

אם מגיעים למצבים שאין ברירה ויש העדרות של תקופה ממושכת (כמו מילואים לדוגמא) אז אנחנו מכחרות בזה שזה מעל כוחתנו ונעזרות כמה שיותר ואפשרי...

אבל זה לא הנורמה ולא האידיאל כלומר השאיפה שלנו כנשים לא צריכה להיות "להצליח להסתדר ולהחזיק הכל לבד" כי זה בדיוק ההפך ממהות נישואים ובית...

לשאלתך אני גיליתי שבמצב של אין ברירה אני מתפעלת את הכל מצויין ++ אבל זה מצב של חוסר ברירה ולא בחרתי להביא ילדים כדי לגדל לבד;)

ישלי 3 ילדים 

לא מבינה למה זה טבעי להיות כל יכולה לאורך זמן

והוא לא חושב ככה

מבחינתו אם זה היה ההפך הוא היה עושה את זה עבורי בקלות הרבה יותר

ואני עושה

אבל קשהההה לי מאוד

וכן זקוקה גם לקצת הקלות לפעמים..לרוב לא והוא מסיים עם כולם את הסבב והכל ..אבל בצו הבא מרגישה שפשוט גדול עלי . חגים לבד בעולם ועם כל הילדים

זה דכאון . מעדיפה שיתבטל החג ולא לחגוג ולא לבנות סוכה מאשר לשבת בה כגננת לבד כל היום

אוף אני סתם משגעת אתכן

אני קצת מוצפת ופגועה וכועסת על המילואים שהשפיעו לי ככה על הזוגיות שהיתה העוגן של חיי

הוא הבעל הכי עוזר בעולם בערך כולן תמיד מקנאות בי

לא דמיינתי שזה מה שהוא מחביא בלב

אלא הוא פשוט רוצה לצאת בתחושה שהאישה שהוא אוהב בסדר ומסתדרת?

ואז הוא רוצה לו שכמו תתני "אישור" שאת מסתדרת ויכולה להחזיק הכל לבד בשביל הרוגע הנפשי שלו שאת בסדר?

ואני לגמרי לא רק מתלוננת ומחצינה את זה כל הזמן

זה רק עכשיו אני ככה כי אני ברגע מתוסכל

בלב פתוח..

שברגיל את לא מאמינה שאישה צריכה לתפוס בית לבד ובדיוק בגלל זה בית מקימים ב2

ובמצבי חוסר ברירה- כמו מילואים את צריכה עזרה חיצונית/כל דבר אחר שיעזור לך כדי לעבור את התקופה הלא אידאלית הזו

אני נראה לי ברגע מתוסכל אז אני אמשיך לכתוב כשקצת ירגע לי הלב

עכשיו מרגישה שאני בעיקר שלילית

כי יושב לי גוש ענק בלב ואין לנו מתי לדבר אפילו חוץ מערב אחד ויחיד השבוע ורק בהמשכו

תודה רבה על העזרה והרצון וההבנה

שאני מרגישה שבטבע שלנו אנחנן מרגישות יותר 'אחריות' על הבית, גם כזה במחיר של לוותר על רצונות שלנו, והגברים בטבע שלהם יותר חושבים על עצמם, לא בקטע אגוסאיסטי אלא פשוט זו המחשבה הראשונית, ואחכ חושבים איך זה יכול להסתדר עם הבית.

ובמקום להתעצבן על זה, אני חושבת שאפשר ללמוד מהם ולחשוב גם על עצמנו.

במקום לכעוס עליו ששלושה ערבים בשבוע הוא לא נמצא בבית (נניח), אז ללמוד ממנו ולהגיד, ביום הזה והזה אני לא אהיה בבית כי אני הולכת להתאמן/יוצאת עם חברה/ מה שבאלך, צריכה שתהיה בבית.

ואני חושבת שכשאנחנו נלמד לדאוג לעצמנו אז זה גם יגרום להם לראות יותר את הבית ולקחת את האחריות וגם יאוורר אותנו ויפחית את האמוציות שלנו כלפי העניין.

הכותבת היא אחת שלא דואגת לעצמה בכלל ויודעת רק לכתוב מילים יפות

וממש דואגת 'הבקרים החופשיים שלי לא יבוזבזו על סדר נקיון וביושלים ועושה מה א'ני אוהבת לעצמי והולכת לערבי נישם ץמיד או לסדנאות שבא לי.. וכשחושב לי ללכת לביכנ''ס..

ולגמרי חושבת שאני חשובה

ועדיין ברור לי שיש לי אחריות על הילדים 'הבאתי לעולם ואני אעשה מה חשושב לי ולפעמים אהי. יצירתית כדי שזה יקרה

אבל כן מסתפקת במינון ובאופן שמתאים למציאות

לא מצפה להתנער מאחריות לגמרי או כמעט

לא שאין שותפות, אבל האחריות הבסיסית נתונה לכל אחד לפי ה"תפקיד" שלו. (האמת שאם כבר בעלי הרבה יותר שותף בבית מאשר אני בענייני החוץ...)

זה אולי גם קשור לאופי הגברי ולאופי הנשי, אבל בעיקר זה נובע מהאופי של כל אחד מאיתנו -

בעלי איש מתמטיקה וחישובים, איש מעשי שיודע "להחזיק ראש" ולכן הוא האחראי הפיננסי של הבית והאחראי על כל הסידורים שדורשים הסתובבות בחוץ. (הוא גם נוהג ואני לא, אז זה גם קשור בזה)

אני אישה של בית מטבעי (גם עובדת מהבית) ולכן רואה יותר את הצרכים של הבית ומצליחה לנהל אותם (פחות או יותר...)

בטיפול בילדים אנחנו לגמרי שותפים, אם כי מטבע הדברים אני יותר נמצאת איתם. אבל שנינו יודעים מה הצרכים שלהם (אולי אני קצת יותר) ויודעים לטפל בהם בבית ובחוץ.

לנו זה טוב ככה... כל זוג צריך להחליט מה טוב לו.

נקיון וסדר זה גם אבל מבחינתי הצד השולי

גם כי אני לא פרפקציוניסטית

וגם כי זה פחות מעסיק אותי

אלה דברים שדורשים תכנון וגם הרבה עשייה. אולי זה רק אצלי? (אני לא פרפקציוניסטית בכלל, אבל עם תשעה ילדים לא הכי מסודרים הבית מתבלגן מאוד כל יום ויש גם הרבה כביסות... באוכל אני באמת הכי פחות משקיעה, אבל גם זה משהו שצריך לתת עליו את הדעת)

ושוב, הילדים נמצאים איתי חלק ניכר מהיום, אבל האחריות עליהם היא של שנינו.

ואם זה מה שמפריע לך אצלכם - אז באמת הגיע הזמן לדבר על זה וליצור שינויים מתאימים... (לא כל כך הבנתי מה בדיוק קשה לך, למען האמת. אם תפרטי נוכל אולי לתת לך טיפים)

לבעלי מפריע

הוא היה רוצה דינמיקה שבה הוא משוחרר יותר בקלות ו'סבבה לי להסתדר בקלות יותר בלעדיו

הוא לא דורש את זה

הוא משתף בתחושות שלו

כמובן לרקע 'יחות על מילואים מתקרבים

והתחושה שתמיד קשה לו עם זה שכל כך קשה לי

ו

שבלב פשוט מצפה שיהיה לי קל יותר להחזיק

אוף וזה קשוח לי ההכל יחד

אצלי הסדר והניקיון הם לא המשקל ..לא כזה מעניין אותי.. עושה מה שצריך וזהו..לא מעבר...

זה פשוט ההכל יחד..האחריות התמידית וזה שאני שונאת להיות רק במעשיות ובתפקודיות של החיים אני לא אדם כזה

ומנסה להבין את עצמי אם אני חרידה שקשה לי לתקופות ארוכות להיות לבד על הכל

יש לי כמעט כמוך מצד מספר ילדים 

זה לא רק ה"תכל'ס" שאת נמצאת איתם לבד, זו גם התחושה הרגשית של הלבד, שאפילו אין לך למי לפרוק את היום שעברת בסוף היום...

אולי תנסי להסביר את זה לבעלך?

אבל טלפון זה איכס

וגם זה היה מעצבן אני מתלוננת ומשתפת והוא רק באורות ותהליכים פנימיים

ואין לומגם מה לומר אז הכל מעצבן

בפעם הקרובה באמת לא יהיה לי

הוא אמור להכנס ללבנון

והוא יודע כל מה שקשה לי.

קשה לו עם זה שבכלל כזה קשה לי

מבחינתו זה אני שחריגה שמרגישה שזה גדול עליה לבד

השותפות הנפשית היא העיקר, וזה באמת קשה ליצור כשיש מרחק פיזי ומנטלי גם יחד.

ובאמת טלפון זה איכס ממש לא מחליף קשר קרוב, עם מבט בעיניים ותחושה פיזית של קרבה...

יכול להיות שהוא חושב שאת היחידה ככה, כי חבריו בצבא משדרים שהכול בסדר אצלם בבית (או שגם הם עצמם לא ממש קולטים מה עובר על נשותיהם). אבל את יכולה לראות כאן בפורום - ואת יכולה להזמין אותו לראות גם - כמה זה קשה לנשים כשבעליהן במילואים או לא שותפים רגשית מסיבה אחרת...

בקיצור, השאלה הפותחת שלך לא מכוונת לשאלה שבאמת רצית לשאול❤️ ואני לגמרי איתך בזה - לא, את ממש לא אמורה להחזיק הכול לבד (מה גם כשהבעל במילואים את הופכת להיות גם שרת החוץ), ובעלך צריך להבין את זה, גם אם אין לו ברירה אחרת...

שאישה תחזיק על עצמה את הכל לבד. במצב סטנדרטי אתם זוג ואמורים להתחלק באחריות הטכנית והנפשית.

ובעיני נכון להבהיר שזה שאת עושה מאמץ מטורף כשהוא יוצא למילואים זה לא הטבעי ולא אמור להיות בסדר ונחמד לך עם זה. וזה שהוא מצפה ככה זה רק מגביר את הקושי, כי גם קשה לך (וזה הכי הגיוני בעולם כי זה באמת אמור להיות ככה) וגם אין לך לגיטימציה מבחינתו לקושי...

להסביר שזה שהוא מבחינתו מגשים את החלומות שלו, לא אומר שאת אמורה גם להחזיק בית וילדים לבד וגם להיות סבבה עם זה שאת לבד....

שחלוקה המגדרית הכוללנית הזאת יותר מזיקה מאשר עוזרת.

הכללות האלה אולי תופסות כשמסתכלים על הכלל, אבל כשזה מגיע לפרט זה לא תמיד נכון ולפעמים מנסים להכניס את הבעל / האישה בכוח לתוכן.

בסוף זה אדם מול אדם.

את מתחתנת עם גבר אחד ולא עם כל העם הגברי, וגם הוא, עם אישה אחת.

הפיתרון הוא להיות כנים עם עצמנו להבין מה באמת מתאים לנו, גם עם החברה חושבת אחרת.

ולתקשר את זה לבעל.

שינויים יש לאורך החיים כל הזמן.

אני לא מכירה זוג שהחיים שלהם הם אחד לאחד כמו שהם דיברנו בדייטים.

אנחנו מתבגרים והצרכים והרצונות משתנים.

אני כן חושבת שנשים משלמות קצת ביוקר על הפמיניזם הלא מאוזן, במיוחד בארץ.

יש המון המון דרישה מנשים (שלא לדבר על המגזר החרדי)

גם ילודה מאוד גבוהה, גם משרה שהיא לרוב לצאת ולחזור עם הילדים הביתה, גם בישולים ונקיונות ללא עזרה חיצונית.

אני לא מתחברת למושג "חשיבה של גברים" מה זה חשיבה של גברים? בעלי לא חושב כמו אחי , כל גבר הוא אדם בפני עצמו עם מחשבות משלו.

את חיה עם בעלך ועם החשיבה שלו, ואתם צריכים לתקשר ביניכם את הרצונות והצרכים שלכם.

מה מתאים *לך*?

מה מתאים לאיש *שלך*?

זה מה שחשוב.

גם אם 90% מהנשים פה יהיו בדעה אחת, וזו לא משנה מה היא, זה לא אמור להשפיע עליכם.

תדברו. תביעו את הרצונות שלכם. את הערכים שלכם. מה טוב לכם כרגע ומה חסר. תנסו להבין יחד מה מכאן וקדימה, מה יהיה נכון לבית *שלכם*.

ובהערה קטנה אגיד- שגם אם כשהתחתנת לפני אי אלו שנים היית בדעה אחת, ועכשיו חסר לך משהו ואת בדעה השניה- זה לגיטימי לחלוטין.

אם כשהייתי מתחתנת הייתי צריכה לענות על שאלון ש*יחייב* אותי תשובותיו לכל החיים, אולי לא הייתי מתחתנת אף פעם… ובוודאי היה לי מסובך לעשות זאת.

מה שחשוב זה להיות "באותה קבןצה". אתם לא אחד נגד השני. אתם יחד, בעד שניכם, בעד הבית.

מכאן זה להבין מה טוב לקבוצה המשותפת שלכם ואיך עושים זאת. 

מעלה אופציה

שמילואים זה לא שגרה (לצערנו בשנתיים וחצי האחרונות זה כן, אבל זה לא נורמלי!!!)

ומילואים יכולים להציף מאוד

גם כשהם לא קרביים.

ולהיות רוב היום עם הילדים ובעלך חוזר מאוחר בערב, מול להיות כל היום עם הילדים ובעלך חוזר פעם בשבועיים זה שני דברים שונים מאוד מאוד.

ומילואים יכולים לטלטל

ולהיות קשים רגשית

ואולי הוא מרגיש שגם ככה הוא סוחב הרבה כרגע, ובעיקר היה רוצה לדעת שלך כן טוב.

ושזה לא שלשניכם מאוד קשה עכשיו

וש"מותר" לו להתפרק קצת מהאחריות עכשיו.

ואולי משם זה בא.

וזה לא אומר שאת צריכה לעשות מה שהוא רוצה, ממש לא. אתם יחד ואתם תחשבו יחד על שניכם ועל הבית.

אבל זה גם לא אומר שהוא כל השנים החזיק את זה בבטן

פשוט היה על הגבול ולא ממש בלחימה.

ולא הוא מפורש אומר שסה משהו עוד טרום המילואים שרצה להרגיש שאני מסתדרת יותר גם בלידיו

לא פיסית

לרוב היתי לבד רוב הזמן

הוא מדבר על התחושת מסוגלות וחוסר תלותיות רגשית

כשהנקתי הייתי ישנה עם גוזיית הנקה קלילה ורכה ובפנים שמתי רפידות. סגנון כזה:

Buy Black/Cream - מארז הכולל 2 חזיות הנקה והיריון ללא תפרים וללא ברזלים, סדרת Ultimate Comfort from Next Israel

בהתחלה ישנתי רק עם חזיה ורפידות

לאחרונה חזרתי לישון הרבה פעמים בלי

עדיין מטפטפת וקמה בבוקר רטובה, אבל מחליפה את הפיג'מה ויש מגן מזרון אז שווה את הנוחות שלי

בת גילך, אני הייתי בטוחה שסגרתי את הבאסטה

נתתי בגדי הנקה והריון לחברות

מסרתי עריסות ובגדים וכו בדיוק מהסיבות שציינת

ומשהו קרה

יותר שכל פחות בלב

הבנתי שסיכוי גבוה שאתחרט שאין לי עוד אחד מאשר שיש לי עוד אחד

הפסקתי אמצעים ואמרתי השם אתה תחליט מה צריך להיות, לא אני.

ואכן אני בתחילתו של הריון

ובה שמחה על ההחלטה שיהיה לי ילד זקונים עוד ממתק בבית

ויהיה בסדר

גם עם העבודה וגם עם ההריונות וגם עם הכל

כמו שהשם עזר עד עכשיו הוא עוזר ויעזור עם הכל גם בהמשך.

יחסי העבודה יעלו על שרטון ותתפטרי או יפטרו אותך מהעבודה חלילה, היית מצטערת שלא ניסית להרות עכשיו?

לדעתי - לא צריך להתפטר כדי להיכנס להריון, אפילו מיותר, יש לך זכויות לנצל בתור הריונית עובדת כמו ימי מחלה שמירה חלד חלת וכו

נכון שאין לך 10 שנים ללדת

אבל גם 5 שנים זה לא קצת

תחכי עוד קצת

הילדים טיפה יגדלו וזה כבר יראה אחרת..

בעיני כשיש מאוד רצון לעוד ילד אז שווה את המאמץ וגם את המחירים

זה דברים ידועים כבר והם לא יגיעו בהפתעה אז תוכלי להערך לזה במידה מסויימת ולקבל בסלחנות גם אם דברים לא יהיו כמו תמיד בתקופה מסויימת.

איזה קשה זה ושוק ממש❤️💕🩷 לא מקנאה בך על הטראומה...

ובאמת מקווה שזה יגדל מהר וישאר לך מזה רק סיפור לספר לו כשיגדל😉

גם בחלקה בשבילי זה משבר... פתאום אין תינוק , יש ילד ענק! הרגת אותי הוא נראה בן 40 🤣🤣

איך אנחנו אוהבות אותם קטנים... פווו... 

קראתי את התגובות שלכן מוקדם יותר ולא יכולתי להגיב אבל הן עזרו לי להירגע קצת.

הזכרתן לי שבאמת שיער גדל חח והוא באמת ככ חמודדד שזה הנס שלו😍

והמסקנה כמובן לא לשלוח את הבעל לספר לבד!!

והילדים שלי בערך מגיל שנה וחצי שנתיים מסופרים ממש (עם מכונה) והולכים עם כיפה.

לדעתי זה מתוק ממש...

זאת ממש לא היתה הכוונה שלי..

אני בטוחה שהם מתוקים ממש😍

האמת שהעיקר היה אלמנט ההפתעה, לא חלמתי שככה הוא יחזור ולא התכוננתי לזה וגם לא הייתי איתו בתספורת.

בקיצור הכל ביחד היה לי יותר מידי

אבל שימשו אותי נאמנה כמה שנים טובות, גיליתי איתן כמה וכמה הריונות וכשלא היה הריון יצא שלילי.

עכשיו שבאתי לקנות בסופר פארם קלטתי איזה מחירים מוגזמים. כשזה לא בתוקף כמובן לא לבנות על זה, אבל בגדול קונים בתוקף.

מסכימה איתך

קניתי גם לפני שנים.

בהריון הקודם היה קו ממש חזק ביום האיחור או יום לפני.

הפעם היה קו כמעט שקוף באותו זמן, כי הבדיקות כבר לא בתוקף. אבל היה קו.

ובדקתי כמה פעמים כשלא היה הריון וזה לא הראה כלום.

עולה גרושים ומחזיק לכמה שנים. לא מתקרב למחירים בארץ. 

ולא היה הריון בפועל.(גם לא כימי או משו. עשיתי את הבדיקה בערב, בבוקר הלכתי לעשות בטא והיא הייתה אפס)

בהחלט שווה

אבל לא פעם ב9 שנים כי אין תוקף ואז לא אמין

יצא לי להשתמש בכאלו ללא תוקף והראו לפעמים קווים שקריים- לא כי מי- בדקתי בחברות אחרות ולא היה פס 

זכור לי שקראתי פה פעם שהם לפעמים דוחים על זה חבילות ואז *כל* החבילה חוזרת

מישהי יודעת?

זה בעייתי להביא בדיקות במשלוח מח"ול?

והאם דין iherb כדין אליאקספרס?

אני פעם אחת הזמנתי והשתמשתי באחת כשלא היתה בתוקף, ויצא חיובי ולא הייתי בהריון.

השני, שהמשלוח השני, משרד הבריאות עיכב לנו את החבילה והיא לא הגיעה מעולם..

אז חזרנו לקנות בדיקות הריון בארץ

אולי הנסיונות הבאים ננסה שוב

כרגע אני בהריון ברוך ה'