אולי נחליט על נושא?

סצנה א'

מסך שחור, שומעים קולות

 

קול א: אני באמת אהבתי אותה, היא זו שלא אהבה אותי.

 

קול ב (מסנן): שקרן.

 

קול ג': אתה יודע שזה מה שגם היא טענה.

 

קול א: אבל אני אומר לך את האמת, והיא משקרת.

 

קול ב (עצבני): תפסיקו לדבר עלי בגוף שלישי!

 

קול א+ג: אל תתערבי.

 

קול ג: עכשיו אנחנו שומעים את הגירסה שלו,  לשלך הוא הקשיב בלי להעיר
           הערות.

 

קול ג: יש לך עוד משהו לומר?

 

קול א: אני מקבל את הילדים.

 

סצנה ב'

חדר ילדים, האבא משחק עם הבן

 

בן: אבא, איפה אתה ואמא הייתם אתמול?

 

אבא: עזוב, תאמין לי שאתה לא רוצה לדעת.

 

בן: נו, אבא, מה אכפת לך?

 

אבא: אני הולך להתגרש מאמא, סופית.

 

בן: אבל אבא, מה יהיה איתי, ועם יונתן?

 

אבא: אל תדאג, בועז, אני אוודא שתבואו איתי, שניכם.

 

בן: ומה עם אמא?

 

אבא: היא תשב בכלא.

 

בן: אבא, לא.

 

אבא: כל כך מהר שכחת את המכות שהיא היתה נותנת לך?

 

בן: אני זוכר, אבל אני בכל זאת אוהב אותה.

מסך שחור יורד

(קראת את הדיאלוג הוא והיא שלי?)
כתוב טוב, לטעמי חסר קצת בשר. רוצה להרחיב את זה?
ושוב- כתוב טוב. אפילו מאוד.

אמיר: הגיע מכתב.
(זורק מעטפה על השולחן)
גליה: (סקרנית מידי) כן? ממי? תראה תראה!
אמיר: (מושיט לה את המעטפה אבל לא נותן לה לקחת)
גליה: אמיר? תביא, נו!
אמיר: (רציני, תקיף) גליה. אני רוצה כמה הסברים קודם. מה זה אמור להביע?
גליה: רק רציתי לבדוק משהו. נו תביא כבר (כמעט בבכי, מנסה לתפוס את המכתב שאמיר מעביר בין ידיו)
אמיר: מה רצית לבדוק? למה מגיעים לכאן מכתבים מהמפעל הפיס? יש לנו כסף מיותר, גליה? את משתתפת בהגרלות? אנחנו מדלגים על ארוחה ביום ואת ממלאה כרטיסי פיס!
גליה: (נבוכה מעט) זה יכול להועיל במידה רבה אמיר. והנה, אולי זכינו, תן כבר לראות!!
אמיר: (מיואש, עייף ועצבני, צונח על הכיסא הקרוב באנחה) אוי גליה.. מתי תפסיקי להיות תמימה...
גליה: (פותחת את המעטפה בלהיטות, קוראת "...אם לא תשלמו את חובכם עד לשבוע מהיום, נצטרך לנקוט באמצעים. תודה ולהתראות, מפעל הפיס"
(צונחת על הכיסא השני, נועצת את מבטה ברצפה)
אמיר: (מעביר יד על פניו העייפות)
כמה?
גליה: (מסתירה חיוך) תקרא בעצמך.
אמיר: (לוקח את המכתב וקורא "שמחים להודיע שזכיתם בהגרלה על סך חמשת אלפים שקלים חדשים! לקבלת הכסף, פנו למרכז הפיס הקרוב עם כרטיס זה..." (שומט את המכתב, מסתכל על גליה) בכל זאת לא היית צריכה לעשות זאת. כמה הוצאת עד שזכינו?
גליה: אתה לא שמח, אמיר? כסף! בחינם! וזו ההגרלה הראשונה שהשתתפתי בה.
אמיר: כן. זה בסדר. אבל אבקש ממך להתייעץ איתי להבא. יש משהו לאכול?
גליה: אתה לא בא להביא את הכסף?
אמיר: לכי לבד... אני בנתיים אנוח פה.
גליה: (לובשת את מעילה הבלוי ויוצאת בשקט)
אמיר: (נרדם)


אולי אמשיך אותו מאוחר יותר לרב שיח.

הערות?

באמת שקשה לשלב ספרות גבוהה בשיח, הייתי ממליצה לקחת רגש קיצוני יחסית ועליו לכתוב. אולי זה יהיה האתגר הבא.
בל מקרה זה ממש יפה. לקחת רעיון פשוט והפכת אותו למשהו חי הרבה יותר מסתם קטע.

האמת לא חשבתי על זה הרבה..

(במקום לתייג את כולם)

זה לא שכולם כותבים ואני מעירה הערות וביקורת בונה. כולנו כותבים וכולנו מגיבים אחד לשני, בסדר? ככה כולנו נוכל לכתוב ביותר חופשיות.

מסכימה!