ב"ה
| מאניס פרידמן (כל המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם...) |
|
אם תשאלו אדם שיוצא מן הכנסייה ביום ראשון: "אתה מאמין באלוקים?" הוא יהיה המום. "איזו מין שאלה זו? ברור שאני מאמין!" אם אתה שואל אותו: "אתה מחשיב את עצמך לאדם דתי?" מה הוא יענה? "בוודאי. אחרת לא הייתי פה!" אם אתה הולך למסגד ביום שישי ושואל אדם ממוצע שם: "האם אתה מאמין באלוקים?" מה תהיה תשובתו? "ברור שכן". "האם אתה מחשיב את עצמך לאדם דתי?" "כן, מובן מאליו". זה המצב הנורמלי. השיחות האלה נשמעות הגיוניות. עכשיו לך לבית הכנסת ביום כיפור. שאל את היהודי, השרוי בצום ויושב בבית הכנסת ביום כיפור: "האם אתה מאמין באלוקים?" לא תקבל תשובה פשוטה. אם הוא הטיפוס הפילוסופי הוא יאמר: "הההמממ... תלוי למה אתה מתכוון כשאתה אומר 'אלוקים' ". או שיענה בפשטות: "מה אני - רב? אני לא יודע". ואז תשאל אותו: "אתה מחשיב את עצמך לאדם דתי?" יצא לך פעם לשאול יהודי אמריקני אם הוא דתי? הם פורצים בצחוק. והם מבטיחים לך שהם הדבר הרחוק ביותר מדתיים. "אתה עושה צחוק? אתה יודע מה אני אוכל לארוחת בוקר?" ואז כל אחד מהם יגיד: "היה לי סבא, מצד אמי, אה, הוא היה אדם דתי. אבל אני..." אז אתה שואל מה שנראה כשאלה ההגיונית: "אז למה אתה כאן?" מאיזושהי סיבה, היהודי הממוצע הזה, שאינו מאמין באלוקים ואינו דתי, יביט בך כאילו השתגעת ויאמר: "מה אתה מתכוון? הרי היום יום כיפור". זה לא נורמלי. |
