בס"ד

נושא קצת רחב...

מה הסברות לשים בימינו,מה הסברות לא לשים...

איזה סוגים יש וכו'...

בס"ד

של הרמ"א בעצמו.

הלבנים שהרמב"ם סובר שצריכים להיות בצבע הבגד ,והרמ"א כותב שגם אם הבגד צבעוני , יעשה אותם לבנים. אבל ברור שהוא לא דיבר על חוט התכלת. זה גם מפורש בחזון איש הלכות ציצית.

ישנו תהליך של הכנת צבע שנקרא כחול פרוסי.
זה גם הכינוי של גז קטלני שידוע גם כציקלון ב'

היה איזה אדמו"ר שלקח דיונון , שהוא לא חילזון ולא כלום, וייצר ממנו צבע כחול באמצעות "כחול פרוסי" . התהליך לא מיוחד דווקא להפרשות של הדיונון.



זה החלק הראשון.
עד כאן מובן?

בס"ד

אמנם יש קשר כימי בין התכלת של האיזביצער לציקלון בה, אבל זה מסתיים בקשר.

"היה איזה אדמו"ר" - מדובר באחד מגדולי ישראל שמספיק לציין את ההסכמות הנלהבות של כל חכמי אותו הדור ל"סדרי טהרות" שכתב בגילאי העשרה.

"לקח דיונון, שהוא לא חילזון ולא כלום" - מה זה חילזון? מה שהחליטו "מחדשי השפה העברית"?

"התהליך לא מיוחד דווקא להפרשות של דיונון" - האמת היחידה פה. אמנם הטעו אותו בנקודה זו ואילו היה יודע היה ממשיך לחקור ואולי מוצא כבר אז את הארגמון.

"עבר על דברי השו"ע (פתילות בצבע הטלית)" - ברור שדבריו הם רק כשליכא תכלת.

"עבר שוב על דברי השו"ע (ליכא תכלת)" - השו"ע תיאר מצב. אין שום פסק הלכה בכך שבזמנו לא היה תכלת.

"עבר על דברי הרמ"א והבה"ט (פתילים לבנים)" - ברור שדבריהם הם רק כשליכא תכלת כנ"ל. חוץ מזה שאני לא יודע איך אתה רוצה להעביר אותו אבי-תרי השו"ע והרמ"א שחלוקים.

והסוף שאני לא מוכן אפילו לצטט זילות כזו בגדולי ישראל - אדמו"ר האיזביצער זי"ע נלב"ע כמעט חמישים שנה קודם השואה, כך שאינני יודע מנין לך הבל שכזה.

@שפיפול,

למדת ביקורת המקרא?

כי הכתיבה שלך די מזכירה לי....

זה די מגחיך, אתה כותב את הדברים הנ"ל ברצינות?

אמנם אנשי ביקורת המקרא חכמים וגדולים ונבונים וצודקים בכל העניינים, אבל ספק אם צריך להגיע עד הוד מעלתם וקדושת מדרגתם כדי להבין דבר שכזה.

אני מסתפק ברש"י פרשת בהעלותך, שנלמדת לא באוניברסטאות הגדולות והנישאות אלא בבתי ספר ממלכתיים בכיתה ד'

אומר רש"י בפסוק (ג) ויעש כן אהרן. להגיד שבחו של  (ה) אהרן שלא שנה (ספרי ס):

וכאן יש קושיה עצומה, אלא מה צודק רש"י כיוון שידע שיבואו אנשים וישנו ויחליפו וימציאו אזי בא המקרא ובאו המדרשים לשבח את אהרן שעשה כפי שנאמר לו דייקא.

וגם אני הלוואי שאזכה להיות מתלמידיו של אהרן, לא אחליף תמנון בחילזון ולא סרדין בקרפיון ובזכות זה יבוא במהרה גואלה לציון, אמן.

המ...

אנשי בקורת המקרא שבאוניברסיטה.

טועים ותועים. וברוך הוא שהבדלני מהם.

מה שאני מדבר עליו באמרי "ביקרות המקרא" מלא באפיקורסות וכפירה.

לא משנה.

שינוי- חס ושלום!

תכלת הוא פחות שינוי ממה שאנו נוהגים כיום, בלית ברירה, להטיל רק פתילי לבן.

התביעה למציאת התכלת היא לא בקשה ורצון לשינוי חו"ח. היא נסיון להחזיר עטרה ליושנה.

ולעשות את מצות/מצוות התורה כאשר נצטונו.

אלא מה?

שהשאלה היא אם זה באמת זה או שינוי חס ושלום.

טוב.

אכן הבאת צד שמסביר קצת על הצד שזה לא התכלת למה עדיף להמנע מלהטילו.

כל טוב.

מי שמשתמש בביטוי אפיקורסיות וכפירה מעיד על עצמו שהוא נבער ומלא באמונות טפלות.

זה לגמרי נכון אם מייחסים כאלו תכונות לאנשי ביקורת המקרא, אני למדתי את זה באוניברסיטה.

לא מספיק לטעמי , אבל די בכדי לקבוע שתחום ביקורת המקרא הוא מדע רוחני אמיתי שמנסה לספק לנו כיהודים ןישראלים , כלים ראויים להתחבר עם מורשת אבותינו.

@קמנו ונתעודד

ידוע ש@שפיפול הוא גדוייל וענק וצדיק וכולם כאלה קטנים לידו.מותר לו לזלזל במי שהוא רוצה גם אם מדובר בגדול עולם.

בס"ד

אבל יש מי שנוח לו להציג את הזיהוי השגוי הראשון כדי לרמוז שגם השני מפוקפק.

התחיל בחיפוש של האדמו"ר מראדזין דרך הרב הרצוג וכיום בשלב ה"ארגמון קהה קוצים שהוא ודאי התכלת"

קשה להמנע מלהייחס אל הדברים כתהליך כשבאים לבקר גם את המצב כיום.

אבל באופן ש שפיפול עשה.... טוב היה חלק מגחיך וחלק נוראי שה' ישמור שעוד לא מחקו אותו.

@ימ"ל

כיוון שיש בה יותר ברום ופחות צבען כחול. בערמות החלזונות שמצאו, אדומת הפה וחד קוצים היו בערמות יחד, כי מהם הפיקו ארגמן, ואילו ארגמון קהה קוצים הוא בערמות נפרדות, כי ממנו הפיקו תכלת. 

שוב, זה ברור, כי באדומת הפה אין כמעט צבען כחול.  עם כל הכבוד למי שהסביר לך, ישבו על זה גדולי המומחים כבר.  בכל מקרה כיוון שהצבען הכחול בשנייהם זהה, כאשר מבודדים אותו נראה ששניהם, (גם קהה קוצים שממנו מפיקים היום תכלת, וגם אדומת הפה יהיו כשרים. כך כותב הרב מורגנשטרן שליט"א(ת"ח חשוב).

וגם מאמרים (שאני לא מסכים איתם כלל) נגד.

אצל אנשי זילברמן ברובע היהודי וודאי אפשר להשיג, ויתכן שגם קיים בחנויות הספרים. שווה ממש.

אני השתכנעתי חד משמעית שארגמון קהה קוצים הוא חלזון התכלת. ידוע בספרות הטבע שיצאה בזמן חז"ל שבחלזון

הזה צבעו תכלת, וגם סגול. נמצאו מליוני קונכיות באזור צור (שבו חז"ל אומרים לנו שייצרו את התכלת). הוא דומה מאד בהרכב הכימי שלו ל"אינדיגו" שה"ערוך" כותב לנו שהוא "קלא אילן".

רואים בגמרא שהשתמשו באותו תכלת גם לציצית וגם לצורכי חול. וחז"ל לא הזהירו אותנו מחלזון פסול , אלא רק מקלא אילן שהוא סוג צמח "אינדיגו". לכן, כדי להגיד שזה לא החלזון צריך לומר שהיו 2 חלזונות שמפיקים תכלת,       ( שזה עצמו דבר נדיר מאד) שהיו באזור צור וצידון, אחד שיש לנו עליו עדויות וממצאים רבים, והוא פסול, וחז"ל לא הזהירו מפניו, ועוד אחד כשר שלא מוזכר בספרי המדע , ואין עליו ממצאים.זה דבר רחוק מאד!

כמו כן, הגמרא במנחות כותבת בדיקות איך לבדוק אם התכלת בא מהחלזון הכשר , והתכלת מהארגמן עמד בבדיקות. זה אומר שהוא התכלת הנכון. 

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום