הייתה ספציפית על הנושא עליו נסוב הדיון שם. אני חושב שלראות בדברים התמודדות זה סבבה בסה"כ (לא יודע אם הייתי ממליץ להסתכל כך על כל החיים, נראה לי די נמוך, אבל זה חוקי ואולי גם עובד אפילו), אבל ספציפית בנושא הזה של מיניות זה עניין בעייתי ואפילו מזיק.

בס"ד

 

נכון או לא?

בעיני, ראיה של העולם והחיים כהתמודדות היא סיפור אחד מיני רבים שאתה יכול לספר לעצמך כשאתה פוגש במציאות. באותה המידה אתה יכול לראות אותם כהרמוניים או כדיאלקטיים (אופציה די דומה, אבל נדמה לי שהיא לא בדיוק אותו הדבר). אני לא חושב שיש עניין של כלל או של אמת בשאלת הסיפור שאתה מספר לעצמך. אני נוטה להאמין שיש דרכים יותר בריאות/מיטיבות לחיות ושהצו הא-להי נותן לי רמז על הזהות של חלק מהן.

האם כך אני חווה את המציאות? ברמת הפרקטיקה, כן. בשפה הפנימית שלי אני כן משתמש במושגי רע וטוב ובהתמודדות ביניהם. ברמת האמונה אני לא מאוד מחבב את הגישה הזאת. היא מרגישה לי מקובעת ולכן מרדידה. אמנם, אני כן מאמין בחווית המתח הקיומי ההווי והאינסופי שבין נטיות שונות באופי האנושי והעולמי, אבל נדמה לי שראיית החיים עליי התמודדות חסרה את החלק ההווי והאינסופי שבגישה שלי.

(ושוב, בכל הנוגע למיניות ולדיון בנידון שם, הדעה שלי יותר ברורה ויותר נגד גישה של התמודדות ו'מלחמת היצר')

מקווה שהבנתי אותך ושעניתי לעניין...

בס"ד

 

שגרניקים|ממלמל|

 

 

אבל הבנתי. יישר כח.

וברצינות – לא יודע אם הייתי מגדיר עצמי כשגריסט גמור, ואכמ''ל.

(מצד שני, מי כן)

בס"ד

 

ורק אני חושב שכל שגריסט הוא 'גמור'..)